Livre de la Genèse 47

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 Alors Joseph vint prévenir le Pharaon: “Mon père et mes frères, lui dit-il, sont arrivés du pays de Canaan avec leur petit et leur gros bétail, et tout ce qui leur appartient. Ils sont au pays de Gossen.”	1 ויבא יוסף ויגד לפרעה ויאמר אבי ואחי וצאנם ובקרם וכל אשר להם באו מארץ כנען והנם בארץ גשן
2 Joseph prit cinq de ses frères et les conduisit devant le Pharaon.	2 ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויצגם לפני פרעה
3 Pharaon dit à ses frères: “Que faites-vous?” Ils répondirent au Pharaon: “Tes serviteurs élèvent du petit bétail, nous le faisons comme le faisaient nos pères.”	3 ויאמר פרעה אל אחיו מה מעשיכם ויאמרו אל פרעה רעה צאן עבדיך גם אנחנו גם אבותינו
4 Ils firent cette demande au Pharaon: “Nous sommes venus pour habiter dans ce pays, car il n’y a plus de pâturages pour le troupeau de tes serviteurs, tellement la famine est grande au pays de Canaan. Tes serviteurs pourront-ils s’installer maintenant au pays de Gossen?”	4 ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גשן
5 Le Pharaon dit alors à Joseph: “Ton père et tes frères sont venus me trouver.	5 ויאמר פרעה אל יוסף לאמר אביך ואחיך באו אליך
6 Le pays d’Égypte est à ta disposition; installe ton père et tes frères dans le meilleur endroit du pays. Qu’ils habitent au pays de Gossen, et si tu sais qu’il y a parmi eux des hommes de valeur, tu les prendras comme chefs de mes propres troupeaux.”	6 ארץ מצרים לפניך הוא במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך ישבו בארץ גשן ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי
7 Joseph fit donc venir son père Jacob; il le présenta au Pharaon et Jacob salua le Pharaon.	7 ויבא יוסף את יעקב אביו ויעמדהו לפני פרעה ויברך יעקב את פרעה
8 Le Pharaon demanda à Jacob: “Quel est ton âge?”	8 ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך
9 Jacob répondit au Pharaon: “J’en suis à la cent trentième année de ma vie errante, mais je n’ai pas atteint le grand âge de mes pères, qui étaient nomades comme moi. Ma vie a été courte et malheureuse.”	9 ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבתי בימי מגוריהם
10 Jacob salua de nouveau le Pharaon et se retira de devant lui.	10 ויברך יעקב את פרעה ויצא מלפני פרעה
11 Joseph installa donc son père et ses frères, il leur donna des terres au pays d’Égypte, dans le meilleur endroit, dans la terre de Ramsès, comme l’avait ordonné le Pharaon.	11 ויושב יוסף את אביו ואת אחיו ויתן להם אחזה בארץ מצרים במיטב הארץ בארץ רעמסס כאשר צוה פרעה
12 Joseph se chargea de nourrir son père et ses frères, ainsi que toute la famille de son père; il leur donna du pain selon le nombre des enfants.	12 ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם לפי הטף
13 Il n’y avait plus de pain sur toute la terre, tellement la famine était grande. Le pays d’Égypte et le pays de Canaan étaient épuisés par cette famine.	13 ולחם אין בכל הארץ כי כבד הרעב מאד ותלה ארץ מצרים וארץ כנען מפני הרעב
14 Alors Joseph rassembla tout l’argent que donnaient les Égyptiens et les Cananéens lorsqu’ils venaient acheter du blé. Et Joseph fit rentrer cet argent dans le palais du Pharaon.	14 וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בשבר אשר הם שברים ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה
15 Mais bientôt il n’y eut plus d’argent, ni en Égypte, ni en Canaan. Tous les Égyptiens vinrent donc trouver Joseph: “Donne-nous du pain, lui dirent-ils, même si nous n’avons plus d’argent. Faut-il donc que nous mourions sous tes yeux?”	15 ויתם הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען ויבאו כל מצרים אל יוסף לאמר הבה לנו לחם ולמה נמות נגדך כי אפס כסף
16 Joseph leur répondit: “Si vous n’avez plus d’argent, donnez-moi vos troupeaux et je vous donnerai du pain en échange.”	16 ויאמר יוסף הבו מקניכם ואתנה לכם במקניכם אם אפס כסף
17 Ils amenèrent donc leurs troupeaux à Joseph, et Joseph leur donna du pain en échange des chevaux, des troupeaux de petit et gros bétail et même des ânes. Il leur fournit des aliments cette année-là au prix de tous leurs troupeaux.	17 ויביאו את מקניהם אל יוסף ויתן להם יוסף לחם בסוסים ובמקנה הצאן ובמקנה הבקר ובחמרים וינהלם בלחם בכל מקנהם בשנה ההוא
18 À la fin de cette année-là, ils vinrent de nouveau le trouver et lui dirent: “Mon seigneur sait bien que nous n’avons plus d’argent et que nos troupeaux appartiennent maintenant à mon seigneur. Nous n’avons plus à lui offrir que nos corps et nos champs.	18 ותתם השנה ההוא ויבאו אליו בשנה השנית ויאמרו לו לא נכחד מאדני כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה אל אדני לא נשאר לפני אדני בלתי אם גויתנו ואדמתנו
19 Devons-nous donc maintenant mourir sous tes yeux, nous et nos champs? Donne-nous du pain en échange de nos corps et de nos champs. Nous serons, nous et nos champs, les esclaves du Pharaon. Donne-nous du grain pour que nous restions en vie; sinon, nous allons mourir et nos champs retourneront en friche.”	19 למה נמות לעיניך גם אנחנו גם אדמתנו קנה אתנו ואת אדמתנו בלחם ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה ותן זרע ונחיה ולא נמות והאדמה לא תשם
20 Ainsi Joseph acquit tous les champs d’Égypte pour le compte du Pharaon, car les Égyptiens vendaient tous leurs champs, tellement la famine pesait sur eux. Tout le pays devint ainsi la propriété du Pharaon.	20 ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה כי מכרו מצרים איש שדהו כי חזק עלהם הרעב ותהי הארץ לפרעה
21 Quant au peuple, il fut réduit en esclavage dans tout le pays d’Égypte.	21 ואת העם העביר אתו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו
22 Cependant Joseph ne reprit pas aux prêtres leurs terres, car il y avait une loi du Pharaon en leur faveur, et d’après cette loi, le Pharaon devait assurer la nourriture des prêtres. C’est pourquoi ils ne vendirent pas les champs qui leur appartenaient.	22 רק אדמת הכהנים לא קנה כי חק לכהנים מאת פרעה ואכלו את חקם אשר נתן להם פרעה על כן לא מכרו את אדמתם
23 Joseph dit alors au peuple: “Je vous ai achetés aujourd’hui, vous et vos champs, pour le Pharaon. Voici donc du grain pour vous, vous ensemencerez vos champs.	23 ויאמר יוסף אל העם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה הא לכם זרע וזרעתם את האדמה
24 Quand viendra le temps de la récolte, vous donnerez un cinquième de cette récolte au Pharaon, et les quatre autres parts vous resteront pour ensemencer vos champs, et pour vous nourrir, vous et tous ceux de votre maison.”	24 והיה בתבואת ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידת יהיה לכם לזרע השדה ולאכלכם ולאשר בבתיכם ולאכל לטפכם
25 Ils répondirent: “Grâce à toi nous allons vivre! Puissions-nous trouver grâce aux yeux de mon seigneur: nous serons les esclaves du Pharaon!”	25 ויאמרו החיתנו נמצא חן בעיני אדני והיינו עבדים לפרעה
26 Joseph établit donc un impôt sur les champs d’Égypte et, maintenant encore, un cinquième de la récolte est remis au Pharaon. Seuls les champs des prêtres ne devinrent pas propriété du Pharaon.	26 וישם אתה יוסף לחק עד היום הזה על אדמת מצרים לפרעה לחמש רק אדמת הכהנים לבדם לא היתה לפרעה
27 Les Israélites habitèrent en Égypte sur les terres de Gossen. Ils en prirent possession, ils s’y développèrent et se multiplièrent beaucoup.	27 וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד
28 Jacob vécut 17 ans en Égypte. Le total des années de Jacob fut de 147 ans.	28 ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה
29 Quand Israël sentit que sa mort était proche, il appela son fils Joseph et lui dit: “Si j’ai trouvé grâce à tes yeux, mets ta main sous ma cuisse et promets-moi de ne pas m’enterrer en Égypte, je reconnaîtrai là ta bonté et ta fidélité.	29 ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים
30 Lorsque je me serai couché avec mes pères, tu m’emporteras d’Égypte et tu m’enterreras dans la tombe de mes pères.” Joseph répondit: “Je ferai ce que tu me demandes.”	30 ושכבתי עם אבתי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם ויאמר אנכי אעשה כדברך
31 Israël lui dit: “Jure-le moi!” Il le lui jura, et Israël s’inclina devant lui, au chevet de son lit.	31 ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו ישראל על ראש המטה