Lettera ai Colossesi - מכתב לקולוסים 12

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBBIA RICCIOTTI
1 בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח הַמֶּלֶךְ הוֹרְדוֹס אֶת־יָדוֹ לְהָרַע לַאֲנָשִׁים מִן־הַקָּהָל	1 - E intorno a quel tempo, il re Erode mise mano a maltrattare alcuni della Chiesa.
2 וַיָּמֶת אֶת־יַעֲקֹב אֲחִי יוֹחָנָן בֶּחָרֶב	2 Fece morir di spada Giacomo, fratello di Giovanni.
3 וַיַּרְא כִּי־טוֹב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַיְּהוּדִים וַיּוֹסֶף לִתְפֹּשׂ גַּם־אֶת־פֶּטְרוֹס וְהַיָּמִים יְמֵי חַג־הַמַּצּוֹת	3 Visto poi che ciò piaceva a' Giudei, procedette anche all'arresto di Pietro. Erano i giorni degli Azzimi.
4 וַיֹּאחֶז אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ בְּמִשְׁמָר וַיִּמְסְרֵהוּ לְאַרְבַּע מַחְלְקוֹת שֶׁל־אַרְבָּעָה אַנְשֵׁי צָבָא לְשָׁמְרוֹ כִּי אָמַר לְהַעֲלוֹתוֹ אַחֲרֵי הַפֶּסַח לִפְנֵי הָעָם	4 E presolo, lo mise in prigione, dandolo in guardia a quattro picchetti, di quattro soldati ciascuno, volendo dopo la Pasqua offrirlo al popolo.
5 פֶּטְרוֹס הָיָה עָצוּר בְּמִשְׁמָר וְהַקְּהִלָּה הֶעְתִּירָה בַעֲדוֹ בְּחָזְקָה אֶל־הָאֱלֹהִים	5 Pietro dunque era custodito nella prigione. Ma la Chiesa faceva a Dio continua preghiera per lui.
6 וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא אֲשֶׁר אָמַר הוֹרְדוֹס לַהֲבִיאוֹ מָחָר לְדִין וַיִּישַׁן פֶּטְרוֹס בֵּין־שְׁנֵי אַנְשֵׁי צָבָא וְהוּא אָסוּר בִּשְׁנַיִם אֲזִקִּים וְשֹׁמְרֵי הַפֶּתַח שֹׁמְרִים אֶת־הַמִּשְׁמָר	6 Or proprio la notte precedente al giorno che Erode aveva stabilito di offrirlo al popolo, Pietro, legato con due catene, dormiva tra due soldati; e le sentinelle alla porta custodivano la prigione.
7 וְהִנֵּה מַלְאַךְ יְהוָֹה נִצָּב עָלָיו וְאוֹר נָגַהּ בַּחֶדֶר וַיִּסְפֹּק עַל־יֶרֶךְ פֶּטְרוֹס וַיְעִירֵהוּ לֵאמֹר קוּם מְהֵרָה וַיִּפְּלוּ מוֹסְרוֹתָיו מֵעַל יָדָיו	7 Quand'ecco, sopraggiunse un angelo del Signore, facendo una gran luce nella cella; egli percosse il fianco di Pietro, e lo svegliò dicendo: «Presto, sta' su!». E le catene gli caddero da' polsi.
8 וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמַּלְאָךְ חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְהַנְעֵל אֶת־רַגְלֶיךָ וַיַּעַשׂ כֵּן וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֲטֵה מְעִילְךָ וְלֵךְ אַחֲרָי	8 E l'angelo gli disse: «Mettiti la cintura e lègati i sandali!». E quello così fece. E gli disse: «Avvolgiti nel mantello e seguimi».
9 וַיֵּצֵא וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו וְלֹא יָדַע אִם־אֱמֶת הוּא הַנַּעֲשֶׂה־לּוֹ עַל־יְדֵי הַמַּלְאָךְ כִּי כְּמַרְאֶה הָיָה בְעֵינָיו	9 Quello uscì, e lo seguì non comprendendo che fosse realtà ciò che si faceva dall'angelo: invece credeva fosse un sogno.
10 וַיַּעַבְרוּ דֶּרֶךְ הַמִּשְׁמֶרֶת הָרִאשׁוֹנָה וְהַשְּׁנִיָּה וַיָּבֹאוּ עַד־שַׁעַר הַבַּרְזֶל אֲשֶׁר יֵצְאוּ בוֹ הָעִירָה וַיִּפָּתַח הַשַּׁעַר לִפְנֵיהֶם מֵאֵלָיו וַיֵּצְאוּ הַחוּצָה וַיֵּלְכוּ מַהֲלַךְ רְחוֹב אֶחָד וְהַמַּלְאָךְ סָר מֵעָלָיו פִּתְאֹם	10 Or com'ebbero passata la prima e la seconda guardia, giunsero alle porte di ferro che mette in città. La porta s'aprì da sè davanti a loro; uscirono, si inoltrarono per una strada, e, a un tratto, l'angelo si partì da lui.
11 וַיְהִי בְּשׁוּבוֹ אֶל־דַּעְתּוֹ וַיֹּאמֶר פֶּטְרוֹס עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי בֶאֱמֶת כִּי הָאֱלֹהִים שָׁלַח אֶת־מַלְאָכוֹ וַיְפַלְּטֵנִי מִיַּד הוֹרְדוֹס וּמִכָּל־מְזִמַּת עַם הַיְּהוּדִים	11 Pietro, rientrato in sè, disse: «Or riconosco davvero che il Signore ha mandato il suo angelo, e m'ha liberato dalle mani d'Erode e da tutta l'aspettazione della plebe de' Giudei».
12 הוּא חשֵׁב כָּזֹאת וְהוּא בָא עַד־בֵּית מִרְיָם אֵם יוֹחָנָן הַמְכֻנֶּה מַרְקוֹס אֲשֶׁר נִקְהֲלוּ־שָׁם רַבִּים וְהֵם מִתְפַּלְלִים יָחַד	12 E, riflettendo un poco, s'avviò alla casa di Maria, madre di Giovanni soprannominato Marco, dove molti fratelli stavano radunati e pregavano.
13 וַיִּדְפֹּק עַל־דֶּלֶת הַשָּׁעַר וַתִּגַּשׁ נַעֲרָה לְהַקְשִׁיב וּשְׁמָהּ רוֹדִי	13 Picchiò alla porta d'entrata; e una serva, Rode di nome, andò ad informarsi.
14 וַתַּכֵּר אֶת־קוֹל פֶּטְרוֹס וּמִשִּׂמְחָתָהּ לֹא־פָתְחָה לּוֹ אֶת־דֶּלֶת הַשָּׁעַר וַתָּרָץ הַבַּיְתָה וַתַּגֵּד לָהֶם כִּי־פֶטְרוֹס עֹמֵד עַל־הַשָּׁעַר	14 Subito riconobbe la voce di Pietro, e, per l'allegrezza, non aprì la porta, ma corse dentro ad annunziare che Pietro stava alla porta.
15 וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ מְשֻׁגַּעַת אָתְּ וְהִיא מִתְאַמֶּצֶת כִי־כֵן הוּא וַיֹּאמְרוּ מַלְאָכוֹ הוּא	15 Quelli però le dissero: «Tu se' matta!». Ma ella insisteva che era proprio così. Ed essi dicevano: «È il suo angelo!».
16 וּפֶטְרוֹס הִרְבָּה לִדְפֹּק וַיִּפְתְּחוּ וַיִּרְאֻהוּ וַיִּשְׁתּוֹמֵמוּ	16 Pietro intanto continuava a picchiare; e, quand'ebbero aperto, lo videro e stupirono.
17 וְהוּא רָמַז לָהֶם בְּיָדוֹ לַחֲשׁוֹת וַיְסַפֵּר לָהֶם אֵת אֲשֶׁר־הוֹצִיאוֹ הָאָדוֹן מִן־הַמִּשְׁמָר וַיֹּאמֶר הַגִּידוּ אֶת־זֹאת לְיַעֲקֹב וְלָאַחִים וַיֵּצֵא וַיֵּלֶךְ־לוֹ לְמָקוֹם אַחֵר	17 Ma egli, fatto cenno con la mano che tacessero, raccontò loro in qual modo il Signore l'avesse liberato. Poi disse: «Fate sapere queste cose a Giacomo e a' fratelli». Poi uscì, e se n'andò altrove.
18 הַבֹּקֶר אוֹר וּמְבוּכָה לֹא־קְטַנָּה הָיְתָה בֵּין אַנְשֵׁי הַצָּבָא עַל־פֶּטְרוֹס מֶה־הָיָה לוֹ	18 Or fattosi giorno, vi era grande scompiglio tra i soldati, su quel che fosse avvenuto di Pietro.
19 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בִּקֵּשׁ אוֹתוֹ הוֹרְדוֹס וְלֹא מְצָאוֹ חָקַר אֶת־הַשֹּׁמְרִים וַיְצַו לְהוֹצִיאָם לַמָּוֶת וַיֵּרֶד מִיהוּדָה אֶל־קִסְרִין וַיֵּשֶׁב שָׁם	19 Lo stesso Erode, fattolo cercare e non avendolo trovato, volle interrogar le sentinelle, e le condannò al supplizio. Poi, lasciata la Giudea, andò a stare in Cesarea.
20 וְאֵיבָה הָיְתָה בֵּין הוֹרְדוֹס וּבֵין בְּנֵי־צוֹר וְצִידוֹן וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בְּלֵב אֶחָד וַיְפַתּוּ אֶת־בְּלַסְטוֹס אֲשֶׁר עַל־חֲדַר הַמֶּלֶךְ וַיְבַקְשׁוּ שָׁלוֹם יַעַן לָקְחוּ מִחְיַת אַרְצוֹתָם מֵאֶרֶץ הַמֶּלֶךְ	20 Egli era irritato contro que' di Tiro e di Sidone; i quali di comune consenso si presentarono a lui, e, guadagnatosi Blasto ciambellano del re, chiesero un accomodamento, perchè il loro paese traeva i viveri da quello di lui.
21 וַיְהִי בַּיּוֹם הַמּוּעָד וַיִּלְבַּשׁ הוֹרְדוֹס לְבוּשׁ מַלְכוּת וַיֵּשֶׁב עַל־כִּסֵּא הַמִּשְׁפָּט וַיַּטֵּף אֲלֵיהֶם אִמְרָתוֹ	21 Nel giorno fissato, Erode, in abito reale, di sul trono cominciò ad arringarli;
22 וַיָּרִיעוּ לוֹ הָעָם לֵאמֹר קוֹל אֱלֹהִים הוּא וְלֹא קוֹל אָדָם	22 e tutti si misero a gridare: «Voce di un Dio, e non di uomo!».
23 וַיַּכֵּהוּ מַלְאַךְ־יְהוָֹה פִּתְאֹם עֵקֶב אֲשֶׁר לֹא־נָתַן הַכָּבוֹד לֵאלֹהִים וַיֹּאכְלֻהוּ תוֹלָעִים וַיִּגְוָע	23 In quel medesimo istante, un angelo del Signore lo percosse, perchè non aveva data a Dio la gloria; e morì roso da vermi.
24 וּדְבַר אֱלֹהִים הוֹלֵךְ וָרָב	24 Ma la parola di Dio cresceva e fruttificava.
25 וַיָּשׁוּבוּ בַּר־נַבָּא וְשָׁאוּל מִירוּשָׁלָיִם אַחֲרֵי כַלּוֹתָם אֵת־הַשִּׁמּוּשׁ וַיִּקְחוּ אִתָּם אֶת־יוֹחָנָן הַמְכֻנֶּה מַרְקוֹס	25 E Barnaba e Saulo, compiuta la loro missione, tornarono da Gerusalemme ad Antiochia in compagnia di Giovanni, soprannominato Marco.