Shir ha-Shirim (שיר השירים ) - Cantico dei Cantici 8

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	VULGATA
1 וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשּׁוּחִי וַיֹאמַר	1 Respondens autem Baldad Suhites, dixit :
2 עַד־אָן תְּמַלֶּל־אֵלֶּה וְרוּחַ כַּבִּיר אִמְרֵי־פִיךָ	2 Usquequo loqueris talia, et spiritus multiplex sermones oris tui ?
3 הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט וְאִםשַׁ־דַּי יְעַוֵּת־צֶדֶק	3 Numquid Deus supplantat judicium ? aut Omnipotens subvertit quod justum est ?
4 אִם־בָּנֶיךָ חָטְאוּ־לֹו וַיְשַׁלְּחֵם בְּיַד־פִּשְׁעָם	4 Etiam si filii tui peccaverunt ei, et dimisit eos in manu iniquitatis suæ :
5 אִם־אַתָּה תְּשַׁחֵר אֶל־אֵל וְאֶלשַׁ־דַּי תִּתְחַנָּן	5 tu tamen si diluculo consurrexeris ad Deum, et Omnipotentem fueris deprecatus ;
6 אִם־זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה כִּי־עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ	6 si mundus et rectus incesseris : statim evigilabit ad te, et pacatum reddet habitaculum justitiæ tuæ,
7 וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד	7 in tantum ut si priora tua fuerint parva, et novissima tua multiplicentur nimis.
8 כִּי־שְׁאַל־נָא לְדֹר רִישֹׁון וְכֹונֵן לְחֵקֶר אֲבֹותָם	8 Interroga enim generationem pristinam, et diligenter investiga patrum memoriam
9 כִּי־תְמֹול אֲנַחְנוּ וְלֹא נֵדָע כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי־אָרֶץ	9 (hesterni quippe sumus, et ignoramus, quoniam sicut umbra dies nostri sunt super terram),
10 הֲלֹא־הֵם יֹורוּךָ יֹאמְרוּ לָךְ וּמִלִּבָּם יֹוצִאוּ מִלִּים	10 et ipsi docebunt te, loquentur tibi, et de corde suo proferent eloquia.
11 הֲיִגְאֶה־גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה יִשְׂגֶּה־אָחוּ בְלִי־מָיִם	11 Numquid vivere potest scirpus absque humore ? aut crescere carectum sine aqua ?
12 עֹדֶנּוּ בְאִבֹּו לֹא יִקָּטֵף וְלִפְנֵי כָל־חָצִיר יִיבָשׁ	12 Cum adhuc sit in flore, nec carpatur manu, ante omnes herbas arescit.
13 כֵּן אָרְחֹות כָּל־שֹׁכְחֵי אֵל וְתִקְוַת חָנֵף תֹּאבֵד	13 Sic viæ omnium qui obliviscuntur Deum, et spes hypocritæ peribit.
14 אֲשֶׁר־יָקֹוט כִּסְלֹו וּבֵית עַכָּבִישׁ מִבְטַחֹו	14 Non ei placebit vecordia sua, et sicut tela aranearum fiducia ejus.
15 יִשָּׁעֵן עַל־בֵּיתֹו וְלֹא יַעֲמֹד יַחֲזִיק בֹּו וְלֹא יָקוּם	15 Innitetur super domum suam, et non stabit ; fulciet eam, et non consurget.
16 רָטֹב הוּא לִפְנֵי־שָׁמֶשׁ וְעַל גַּנָּתֹו יֹנַקְתֹּו תֵצֵא	16 Humectus videtur antequam veniat sol, et in ortu suo germen ejus egredietur.
17 עַל־גַּל שָׁרָשָׁיו יְסֻבָּכוּ בֵּית אֲבָנִים יֶחֱזֶה	17 Super acervum petrarum radices ejus densabuntur, et inter lapides commorabitur.
18 אִם־יְבַלְּעֶנּוּ מִמְּקֹומֹו וְכִחֶשׁ בֹּו לֹא רְאִיתִיךָ	18 Si absorbuerit eum de loco suo, negabit eum, et dicet : Non novi te.
19 הֶן־הוּא מְשֹׂושׂ דַּרְכֹּו וּמֵעָפָר אַחֵר יִצְמָחוּ	19 Hæc est enim lætitia viæ ejus, ut rursum de terra alii germinentur.
20 הֶן־אֵל לֹא יִמְאַס־תָּם וְלֹא־יַחֲזִיק בְּיַד־מְרֵעִים	20 Deus non projiciet simplicem, nec porriget manum malignis,
21 עַד־יְמַלֵּה שְׂחֹוק פִּיךָ וּשְׂפָתֶיךָ תְרוּעָה	21 donec impleatur risu os tuum, et labia tua jubilo.
22 שֹׂנְאֶיךָ יִלְבְּשׁוּ־בֹשֶׁת וְאֹהֶל רְשָׁעִים אֵינֶנּוּ׃ פ	22 Qui oderunt te induentur confusione, et tabernaculum impiorum non subsistet.