Prima lettera ai Tessalonicesi - (מכתב ראשון לסלוניקים) 14

MODERN HEBREW BIBLE	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 ואת החלוש באמונה אותו קבלו ולא לדין את המחשבות	1 וְאֶת־הֶחָלוּשׁ בָּאֱמוּנָה אוֹתוֹ קַבֵּלוּ וְלֹא לָדִין אֶת־הַמַּחֲשָׁבוֹת
2 יש מאמין כי נכון לאכל כל דבר והחלוש יאכל רק את הירק	2 יֵשׁ מַאֲמִין כִּי נָכוֹן לֶאֱכֹל כָּל־דָּבָר וְהֶחָלוּשׁ יֹאכַל רַק אֶת־הַיָּרָק
3 האכל אל יבז את אשר לא יאכל ואשר לא יאכל אל ידין את האכל כי קבל אתו האלהים	3 הָאֹכֵל אַל־יִבֶז אֶת־אֲשֶׁר לֹא יֹאכֵל וַאֲשֶׁר לֹא יֹאכַל אַל־יָדִין אֶת־הָאֹכֵל כִּי־קִבֵּל אֹתוֹ הָאֱלֹהִים
4 מי אתה כי תדין את עבד האחר הן לאדניו הוא יקום או יפל אבל יוקם כי יכל האלהים להקימו	4 מִי אַתָּה כִּי תָדִין אֶת־עֶבֶד הָאַחֵר הֵן לַאדֹנָיו הוּא יָקוּם אוֹ יִפֹּל אֲבָל יוּקַם כִּי־יָכֹל הָאֱלֹהִים לַהֲקִימוֹ
5 יש מבדיל בין יום ליום ויש אשר כל הימים שוים בעיניו ויהי כל איש נכון בדעתו	5 יֵשׁ מַבְדִּיל בֵּין־יוֹם לְיוֹם וְיֵשׁ אֲשֶׁר כָּל־הַיָּמִים שָׁוִים בְּעֵינָיו וִיהִי כָל־אִישׁ נָכוֹן בְּדַעְתּוֹ
6 השמר את היום לאדון שמר אתו ואשר איננו שמר את היום לאדון איננו שמר האכל לאדון הוא אכל כי מודה הוא לאלהים ואשר איננו אכל לאדון איננו אכל ומודה הוא לאלהים	6 הַשֹּׁמֵר אֶת־הַיּוֹם לָאָדוֹן שֹׁמֵר אֹתוֹ וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ שֹׁמֵר אֶת־הַיּוֹם לָאָדוֹן אֵינֶנּוּ שֹׁמֵר הָאֹכֵל לָאָדוֹן הוּא אֹכֵל כִּי מוֹדֶה הוּא לֵאלֹהִים וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ אֹכֵל לָאָדוֹן אֵינֶנּוּ אֹכֵל וּמוֹדֶה הוּא לֵאלֹהִים
7 כי אין איש מאתנו אשר יחיה לנפשו ואין איש אשר ימות לנפשו	7 כִּי אֵין־אִישׁ מֵאִתָּנוּ אֲשֶׁר יִחְיֶה לְנַפְשׁוֹ וְאֵין אִישׁ אֲשֶׁר יָמוּת לְנַפְשׁוֹ
8 כי כאשר נחיה נחיה לאדון וכאשר נמות נמות לאדון לכן אם נחיה ואם נמות לאדון הננו	8 כִּי כַּאֲשֶׁר נִחְיֶה נִחְיֶה לָאָדוֹן וְכַאֲשֶׁר נָמוּת נָמוּת לָאָדוֹן לָכֵן אִם־נִחְיֶה וְאִם נָמוּת לָאָדוֹן הִנֵּנוּ
9 כי לזאת מת המשיח ויקם ויחי למען יהיה אדון גם על המתים גם על החיים	9 כִּי לָזֹאת מֵת הַמָּשִׁיחַ וַיָּקָם וַיֶּחִי לְמַעַן יִהְיֶה אָדוֹן גַּם עַל־הַמֵּתִים גַּם עַל־הַחַיִּים
10 ואתה למה זה תדין את אחיך או אתה למה תבוז לאחיך הלא כלנו עתידים לעמד לפני כסא דין אלהים	10 וְאַתָּה לָמָּה־זֶּה תָדִין אֶת־אָחִיךָ אוֹ אַתָּה לָמָּה תָבוּז לְאָחִיךָ הֲלֹא כֻלָּנוּ עֲתִידִים לַעֲמֹד לִפְנֵי כִסֵּא דִּין הַמָּשִׁיחַ
11 כי כתוב חי אני נאם יהוה כי לי תכרע כל ברך וכל לשון תודה לאלהים	11 כִּי כָתוּב חַי־אָנִי נְאֻם יְהוָֹה כִּי לִי תִכְרַע כָּל־בֶּרֶךְ וְכָל־לָשׁוֹן תּוֹדֶה לֵאלֹהִים
12 הנה נא כל אחד ממנו על נפשו יתן חשבון לאלהים	12 הִנֵּה־נָא כָּל־אֶחָד מִמֶּנּוּ עַל־נַפְשׁוֹ יִתֵּן חֶשְׁבּוֹן לֵאלֹהִים
13 לכן אל נדין עוד איש את רעהו כי אם זה יהי דינכם שלא יתן איש לפני אחיו מכשול או מוקש	13 לָכֵן אַל־נָדִין עוֹד אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ כִּי אִם־זֶה יְהִי דִינְכֶם שֶׁלֹּא־יִתֵּן אִישׁ לִפְנֵי אָחִיו מִכְשׁוֹל אוֹ מוֹקֵשׁ
14 ידעתי ומבטח אני באדון ישוע כי אין דבר טמא בפני עצמו ורק טמא הוא למי שיחשבנו לו לטמא	14 יָדַעְתִּי וּמֻבְטָח אֲנִי בָּאָדוֹן יֵשׁוּעַ כִּי־אֵין דָּבָר טָמֵא בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְרַק־טָמֵא הוּא לְמִי שֶׁיַּחְשְׁבֶנּוּ לוֹ לְטָמֵא
15 ואם יעצב אחיך על דבר האכל אינך מתהלך עוד בדרך האהבה אל נא תאבד באכלך את אשר בעדו מת המשיח	15 וְאִם־יֵעָצֵב אָחִיךָ עַל־דְּבַר הָאֹכֶל אֵינְךָ מִתְהַלֵּךְ עוֹד בְּדֶרֶךְ הָאַהֲבָה אַל־נָא תְאַבֵּד בְּאָכְלְךָ אֶת־אֲשֶׁר בַּעֲדוֹ מֵת הַמָּשִׁיחַ
16 לכן הזהרו פן יהיה טובכם לגדופים	16 לָכֵן הִזָּהֵרוּ פֶּן־יִהְיֶה טוּבְכֶם לְגִדּוּפִים
17 כי מלכות האלהים איננה אכילה ושתיה כי צדקה היא ושלום ושמחה ברוח הקדש	17 כִּי־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים אֵינֶנָּה אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה כִּי־צְדָקָה הִיא וְשָׁלוֹם וְשִׂמְחָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ
18 והעבד באלה את המשיח רצוי הוא לאלהים ובחון לאנשים	18 וְהָעֹבֵד בָּאֵלֶּה אֶת־הַמָּשִׁיחַ רָצוּי הוּא לֵאלֹהִים וּבָחוּן לָאֲנָשִׁים
19 ועתה נרדפה דרך השלום ודרך הבנות יחד איש מרעהו	19 וְעַתָּה נִרְדְּפָה דֶּרֶךְ הַשָּׁלוֹם וְדֶרֶךְ הִבָּנוֹת יַחַד אִישׁ מֵרֵעֵהוּ
20 אל תהרוס את מעשה אלהים על דבר מאכל הן הכל טהור הוא אבל רע לאדם אשר יאכלנו במכשל לבו	20 אַל־תַּהֲרוֹס אֶת־מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים עַל־דְּבַר מַאֲכָל הֵן הַכֹּל טָהוֹר הוּא אֲבָל רַע לָאָדָם אֲשֶׁר יֹאכְלֶנּוּ בְּמִכְשֹׁל לִבּוֹ
21 טוב שלא תאכל בשר ולא תשתה יין ולא תעשה דבר אשר יתנגף בו אחיך או יכשל או יחלש	21 טוֹב שֶׁלֹּא־תֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא־תִשְׁתֶּה יָיִן וְלֹא־תַעֲשֶׂה דָבָר אֲשֶׁר יִתְנַגֶּף־בּוֹ אָחִיךָ אוֹ יִכָּשֵׁל אוֹ יֶחֱלָשׁ
22 יש לך אמונה תהי לך לבדך לפני האלהים אשרי מי שלא ידין את נפשו בדבר אשר כשר בעיניו	22 יֵשׁ לְךָ אֱמוּנָה תְּהִי־לְךָ לְבַדְּךָ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים אַשְׁרֵי מִי שֶׁלֹּא יָדִין אֶת־נַפְשׁוֹ בַּדָּבָר אֲשֶׁר כָּשֵׁר בְּעֵינָיו
23 ואשר לו ספק באכלו נאשם כי לא עשה מאמונה וכל אשר נעשה מבלי אמונה חטא הוא,	23 וַאֲשֶׁר לוֹ סָפֵק בְּאָכְלוֹ נֶאְשָׁם כִּי לֹא עָשָׂה מֵאֱמוּנָה וְכָל־אֲשֶׁר נַעֲשָׂה מִבְּלִי אֱמוּנָה חֵטְא הוּא