1 ויהי דבר יהוה אלי לאמר | 1 וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר |
2 בן אדם בתוך בית המרי אתה ישב אשר עינים להם לראות ולא ראו אזנים להם לשמע ולא שמעו כי בית מרי הם | 2 בֶּן־אָדָם בְּתֹוךְ בֵּית־הַמֶּרִי אַתָּה יֹשֵׁב אֲשֶׁר עֵינַיִם לָהֶם לִרְאֹות וְלֹא רָאוּ אָזְנַיִם לָהֶם לִשְׁמֹעַ וְלֹא שָׁמֵעוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵם |
3 ואתה בן אדם עשה לך כלי גולה וגלה יומם לעיניהם וגלית ממקומך אל מקום אחר לעיניהם אולי יראו כי בית מרי המה | 3 וְאַתָּה בֶן־אָדָם עֲשֵׂה לְךָ כְּלֵי גֹולָה וּגְלֵה יֹומָם לְעֵינֵיהֶם וְגָלִיתָ מִמְּקֹומְךָ אֶל־מָקֹום אַחֵר לְעֵינֵיהֶם אוּלַי יִרְאוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה |
4 והוצאת כליך ככלי גולה יומם לעיניהם ואתה תצא בערב לעיניהם כמוצאי גולה | 4 וְהֹוצֵאתָ כֵלֶיךָ כִּכְלֵי גֹולָה יֹומָם לְעֵינֵיהֶם וְאַתָּה תֵּצֵא בָעֶרֶב לְעֵינֵיהֶם כְּמֹוצָאֵי גֹּולָה |
5 לעיניהם חתר לך בקיר והוצאת בו | 5 לְעֵינֵיהֶם חֲתָר־לְךָ בַקִּיר וְהֹוצֵאתָ בֹּו |
6 לעיניהם על כתף תשא בעלטה תוציא פניך תכסה ולא תראה את הארץ כי מופת נתתיך לבית ישראל | 6 לְעֵינֵיהֶם עַל־כָּתֵף תִּשָּׂא בָּעֲלָטָה תֹוצִיא פָּנֶיךָ תְכַסֶּה וְלֹא תִרְאֶה אֶת־הָאָרֶץ כִּי־מֹופֵת נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל |
7 ואעש כן כאשר צויתי כלי הוצאתי ככלי גולה יומם ובערב חתרתי לי בקיר ביד בעלטה הוצאתי על כתף נשאתי לעיניהם | 7 וָאַעַשׂ כֵּן כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי כֵּלַי הֹוצֵאתִי כִּכְלֵי גֹולָה יֹומָם וּבָעֶרֶב חָתַרְתִּי־לִי בַקִּיר בְּיָד בָּעֲלָטָה הֹוצֵאתִי עַל־כָּתֵף נָשָׂאתִי לְעֵינֵיהֶם׃ פ |
8 ויהי דבר יהוה אלי בבקר לאמר | 8 וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי בַּבֹּקֶר לֵאמֹר |
9 בן אדם הלא אמרו אליך בית ישראל בית המרי מה אתה עשה | 9 בֶּן־אָדָם הֲלֹא אָמְרוּ אֵלֶיךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בֵּית הַמֶּרִי מָה אַתָּה עֹשֶׂה |
10 אמר אליהם כה אמר אדני יהוה הנשיא המשא הזה בירושלם וכל בית ישראל אשר המה בתוכם | 10 אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה הַנָּשִׂיא הַמַּשָּׂא הַזֶּה בִּירוּשָׁלַם וְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־הֵמָּה בְתֹוכָם |
11 אמר אני מופתכם כאשר עשיתי כן יעשה להם בגולה בשבי ילכו | 11 אֱמֹר אֲנִי מֹופֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי כֵּן יֵעָשֶׂה לָהֶם בַּגֹּולָה בַשְּׁבִי יֵלֵכוּ |
12 והנשיא אשר בתוכם אל כתף ישא בעלטה ויצא בקיר יחתרו להוציא בו פניו יכסה יען אשר לא יראה לעין הוא את הארץ | 12 וְהַנָּשִׂיא אֲשֶׁר־בְּתֹוכָם אֶל־כָּתֵף יִשָּׂא בָּעֲלָטָה וְיֵצֵא בַּקִּיר יַחְתְּרוּ לְהֹוצִיא בֹו פָּנָיו יְכַסֶּה יַעַן אֲשֶׁר לֹא־יִרְאֶה לַעַיִן הוּא אֶת־הָאָרֶץ |
13 ופרשתי את רשתי עליו ונתפש במצודתי והבאתי אתו בבלה ארץ כשדים ואותה לא יראה ושם ימות | 13 וּפָרַשְׂתִּי אֶת־רִשְׁתִּי עָלָיו וְנִתְפַּשׂ בִּמְצוּדָתִי וְהֵבֵאתִי אֹתֹו בָבֶלָה אֶרֶץ כַּשְׂדִּים וְאֹותָהּ לֹא־יִרְאֶה וְשָׁם יָמוּת |
14 וכל אשר סביבתיו עזרה וכל אגפיו אזרה לכל רוח וחרב אריק אחריהם | 14 וְכֹל אֲשֶׁר סְבִיבֹתָיו [עֶזְרֹה כ] (עֶזְרֹו ק) וְכָל־אֲגַפָּיו אֱזָרֶה לְכָל־רוּחַ וְחֶרֶב אָרִיק אַחֲרֵיהֶם |
15 וידעו כי אני יהוה בהפיצי אותם בגוים וזריתי אותם בארצות | 15 וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה בַּהֲפִיצִי אֹותָם בַּגֹּויִם וְזֵרִיתִי אֹותָם בָּאֲרָצֹות |
16 והותרתי מהם אנשי מספר מחרב מרעב ומדבר למען יספרו את כל תועבותיהם בגוים אשר באו שם וידעו כי אני יהוה | 16 וְהֹותַרְתִּי מֵהֶם אַנְשֵׁי מִסְפָּר מֵחֶרֶב מֵרָעָב וּמִדָּבֶר לְמַעַן יְסַפְּרוּ אֶת־כָּל־תֹּועֲבֹותֵיהֶם בַּגֹּויִם אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁם וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה׃ פ |
17 ויהי דבר יהוה אלי לאמר | 17 וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר |
18 בן אדם לחמך ברעש תאכל ומימיך ברגזה ובדאגה תשתה | 18 בֶּן־אָדָם לַחְמְךָ בְּרַעַשׁ תֹּאכֵל וּמֵימֶיךָ בְּרָגְזָה וּבִדְאָגָה תִּשְׁתֶּה |
19 ואמרת אל עם הארץ כה אמר אדני יהוה ליושבי ירושלם אל אדמת ישראל לחמם בדאגה יאכלו ומימיהם בשממון ישתו למען תשם ארצה ממלאה מחמס כל הישבים בה | 19 וְאָמַרְתָּ אֶל־עַם הָאָרֶץ כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לְיֹושְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לַחְמָם בִּדְאָגָה יֹאכֵלוּ וּמֵימֵיהֶם בְּשִׁמָּמֹון יִשְׁתּוּ לְמַעַן תֵּשַׁם אַרְצָהּ מִמְּלֹאָהּ מֵחֲמַס כָּל־הַיֹּשְׁבִים בָּהּ |
20 והערים הנושבות תחרבנה והארץ שממה תהיה וידעתם כי אני יהוה | 20 וְהֶעָרִים הַנֹּושָׁבֹות תֶּחֱרַבְנָה וְהָאָרֶץ שְׁמָמָה תִהְיֶה וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה׃ פ |
21 ויהי דבר יהוה אלי לאמר | 21 וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר |
22 בן אדם מה המשל הזה לכם על אדמת ישראל לאמר יארכו הימים ואבד כל חזון | 22 בֶּן־אָדָם מָה־הַמָּשָׁל הַזֶּה לָכֶם עַל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יַאַרְכוּ הַיָּמִים וְאָבַד כָּל־חָזֹון |
23 לכן אמר אליהם כה אמר אדני יהוה השבתי את המשל הזה ולא ימשלו אתו עוד בישראל כי אם דבר אליהם קרבו הימים ודבר כל חזון | 23 לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִשְׁבַּתִּי אֶת־הַמָּשָׁל הַזֶּה וְלֹא־יִמְשְׁלוּ אֹתֹו עֹוד בְּיִשְׂרָאֵל כִּי אִם־דַּבֵּר אֲלֵיהֶם קָרְבוּ הַיָּמִים וּדְבַר כָּל־חָזֹון |
24 כי לא יהיה עוד כל חזון שוא ומקסם חלק בתוך בית ישראל | 24 כִּי לֹא יִהְיֶה עֹוד כָּל־חֲזֹון שָׁוְא וּמִקְסַם חָלָק בְּתֹוךְ בֵּית יִשְׂרָאֵל |
25 כי אני יהוה אדבר את אשר אדבר דבר ויעשה לא תמשך עוד כי בימיכם בית המרי אדבר דבר ועשיתיו נאם אדני יהוה | 25 כִּי ׀ אֲנִי יְהוָה אֲדַבֵּר אֵת אֲשֶׁר אֲדַבֵּר דָּבָר וְיֵעָשֶׂה לֹא תִמָּשֵׁךְ עֹוד כִּי בִימֵיכֶם בֵּית הַמֶּרִי אֲדַבֵּר דָּבָר וַעֲשִׂיתִיו נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ פ |
26 ויהי דבר יהוה אלי לאמר | 26 וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר |
27 בן אדם הנה בית ישראל אמרים החזון אשר הוא חזה לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא | 27 בֶּן־אָדָם הִנֵּה בֵית־יִשְׂרָאֵל אֹמְרִים הֶחָזֹון אֲשֶׁר־הוּא חֹזֶה לְיָמִים רַבִּים וּלְעִתִּים רְחֹוקֹות הוּא נִבָּא |
28 לכן אמר אליהם כה אמר אדני יהוה לא תמשך עוד כל דברי אשר אדבר דבר ויעשה נאם אדני יהוה | 28 לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֹא־תִמָּשֵׁךְ עֹוד כָּל־דְּבָרָי אֲשֶׁר אֲדַבֵּר דָּבָר וְיֵעָשֶׂה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ ס |