Seconda lettera ai Tessalonicesi (מכתב שני לסלוניקים) 7

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	DOUAI-RHEIMS
1 וּלְעִנְיַן מַה־שֶּׁכְּתַבְתֶּם אֵלָי הִנֵּה טוֹב לָאָדָם שֶׁלֹּא יִגַּע בְּאִשָּׁה	1 Now concerning the thing whereof you wrote to me: It is good for a man not to touch a woman.
2 אַךְ מִפְּנֵי הַזְּנוּת תְּהִי לְכָל־אִישׁ אִשְׁתּוֹ וִיהִי לְכָל־אִשָּׁה בַּעְלָהּ	2 But for fear of fornication, let every man have his own wife, and let every woman have her own husband.
3 הָאִישׁ יְקַיֵּם חוֹבַת הָעוֹנָה לְאִשְׁתּוֹ וּכְמוֹ־כֵן הָאִשָּׁה לְבַעְלָהּ	3 Let the husband render the debt to his wife, and the wife also in like manner to the husband.
4 הָאִשָּׁה אֵינֶנָּה שֹׁלֶטֶת עַל־גּוּפָהּ כִּי אִם־בַּעְלָהּ וּכְמוֹ־כֵן גַּם־הָאִישׁ אֵינֶנּוּ שֹׁלֵט עַל־גּוּפוֹ כִּי אִם־אִשְׁתּוֹ	4 The wife hath not power of her own body, but the husband. And in like manner the husband also hath not power of his own body, but the wife.
5 אַל־תִּמְנְעוּ אֶת־עַצְמְכֶם זֶה מִזֶּה זוּלָתִי בְּהַסְכָּמַת שְׁנֵיכֶם עַל־זְמַן קָבוּעַ לִהְיוֹת פְּנוּיִם לַתַּעֲנִית וְלַתְּפִלָּה וְתָשׁוּבוּ וְתִתְאַחֲדוּ פֶּן־יְנַסֶּה אֶתְכֶם הַשָּׂטָן בַּעֲבוּר פְּרִיצוּת יִצְרְכֶם	5 Defraud not one another, except, perhaps, by consent, for a time, that you may give yourselves to prayer; and return together again, lest Satan tempt you for your incontinency.
6 וַאֲנִי אֹמֵר זֹאת בְּדֶרֶךְ עֵצָה וְלֹא בְּדֶרֶךְ מִצְוָה	6 But I speak this by indulgence, not by commandment.
7 כִּי מִי יִתֵּן וְהָיָה כָל־אָדָם כָּמֹנִי אַךְ יֵשׁ לְכָל־אִישׁ מַתְּנָתוֹ מֵאֵת הָאֱלֹהִים זֶה בְכֹה וְזֶה בְכֹה	7 For I would that all men were even as myself: but every one hath his proper gift from God; one after this manner, and another after that.
8 וְאֶל־הַפְּנוּיִם וְאֶל־הָאַלְמָנוֹת אֹמֵר אֲנִי כִּי־טוֹב לָהֶם אִם־יֵשְׁבוּ כָכָה כְּמוֹ גַם־אָנִי	8 But I say to the unmarried, and to the widows: It is good for them if they so continue, even as I.
9 אַךְ אִם־לֹא יוּכְלוּ לְהִנָּזֵר יִתְחַבְּרוּ בְנִשּׂוּאִין כִּי־טוֹב לְהִתְחַבֵּר בְּנִשּׂוּאִין מִהְיוֹת בֹּעֵר בְּתַאֲוָה	9 But if they do not contain themselves, let them marry. For it is better to marry than to be burnt.
10 וְהִנֵּה אֶת־הַנְּשֹוּאִים אָנֹכִי מְצַוֶּה וְלֹא אָנֹכִי כִּי אִם־הָאָדוֹן אֲשֶׁר לֹא־תִפְרשׁ אִשָּׁה מִבַּעְלָהּ	10 But to them that are married, not I but the Lord commandeth, that the wife depart not from her husband.
11 וְאִם־פָּרשׁ תִּפְרשׁ מִמֶּנּוּ תֵּשֵׁב בְּלֹא אִישׁ אוֹ תִתְרַצֶּה לְבַעְלָהּ וְאִישׁ אַל־יְשַׁלַּח אֶת־אִשְׁתּוֹ	11 And if she depart, that she remain unmarried, or be reconciled to her husband. And let not the husband put away his wife.
12 וְהִנֵּה אֶל־הָאֲחֵרִים אֹמֵר אָנֹכִי וְלֹא הָאָדוֹן כִּי־תִהְיֶה לְאָח אִשָּׁה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה מַאֲמֶנֶת וּרְצוֹנָהּ לָשֶׁבֶת עִמּוֹ לֹא יַעַזְבֶנָּה	12 For to the rest I speak, not the Lord. If any brother hath a wife that believeth not, and she consent to dwell with him, let him not put her away.
13 וְאִשָּׁה כִּי־יִהְיֶה לָּהּ בַּעַל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מַאֲמִין וּרְצוֹנוֹ לָשֶׁבֶת עִמָּהּ לֹא תַּעַזְבֶנּוּ	13 And if any woman hath a husband that believeth not, and he consent to dwell with her, let her not put away her husband.
14 כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מַאֲמִין מְקֻדָּשׁ הוּא בָּאִשָּׁה וְהָאִשָּׁה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה מַאֲמֶנֶת מְקֻדֶּשֶׁת הִיא בָּאִישׁ שֶׁאִם־לֹא כֵן יִהְיוּ בְנֵיכֶם טְמֵאִים אָמְנָם עַתָּה קְדוֹשִׁים הֵמָּה	14 For the unbelieving husband is sanctified by the believing wife; and the unbelieving wife is sanctified by the believing husband: otherwise your children should be unclean; but now they are holy.
15 אֲבָל אִם־יִפְרשׁ מִי שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִין יִפְרשׁ וְהָאָח אוֹ הָאָחוֹת אֵינָם מְשֻׁעְבָּדִים בָּאֵלֶּה כִּי לְשָׁלוֹם קְרָאָנוּ הָאֱלֹהִים	15 But if the unbeliever depart, let him depart. For a brother or sister is not under servitude in such cases. But God hath called us in peace.
16 כִּי מַה־תֵּדְעִי אַתְּ הָאִשָּׁה אִם־תּוֹשִׁיעִי אֶת־הָאִישׁ וּמַה־תֵּדַע אַתָּה הָאִישׁ אִם־תּוֹשִׁיעַ אֶת־הָאִשָּׁה	16 For how knowest thou, O wife, whether thou shalt save thy husband ? Or how knowest thou, O man, whether thou shalt save thy wife ?
17 רַק יִתְהַלֵּךְ אִישׁ אִישׁ כְּפִי מַה־שֶּׁחָלַק לוֹ הָאֱלֹהִים וּכְפִי מַה־שֶּׁקָּרָא אֹתוֹ הָאָדוֹן וְכֵן־מְתַקֵּן אָנֹכִי בְּכָל־הַקְּהִלּוֹת	17 But as the Lord hath distributed to every one, as God hath called every one, so let him walk: and so in all churches I teach.
18 אִם־נִמּוֹל הָאִישׁ הַמְקֹרָא אַל־יִמְשֹׁךְ אֶת־עָרְלָתוֹ וְאִם־עָרֵל הוּא אַל־יִמּוֹל	18 Is any man called, being circumcised ? let him not procure uncircumcision. Is any man called in uncircumcision ? let him not be circumcised.
19 אֵין־הַמִּילָה נֶחְשָׁבָה וְאֵין־הָעָרְלָה נֶחְשָׁבָה כִּי אִם־שְׁמִירַת מִצְוַת הָאֱלֹהִים	19 Circumcision is nothing, and uncircumcision is nothing: but the observance of the commandments of God.
20 אִישׁ אִישׁ בְּמִשְׁמַרְתּוֹ אֲשֶׁר־נִקְרָא בָהּ שָׁם יַעֲמֹד	20 Let every man abide in the same calling in which he was called.
21 אִם־נִקְרֵאתָ בִּהְיוֹתְךָ עֶבֶד אַל־יֵרַע בְּעֵינֶיךָ אֶלָּא אִם־תַּשִּׂיג יָדְךָ לָצֵאת לַחָפְשִׁי בְּחַר בָּזֶה	21 Wast thou called, being a bondman ? care not for it; but if thou mayest be made free, use it rather.
22 כִּי־הַקָּרוּא בָאָדוֹן בִּהְיוֹתוֹ עֶבֶד מְשֻׁחְרָר הוּא לָאָדוֹן וְכָכָה גַם־הַקָּרוּא בִּהְיוֹתוֹ חָפְשִׁי עֶבֶד הוּא לַמָּשִׁיחַ	22 For he that is called in the Lord, being a bondman, is the freeman of the Lord. Likewise he that is called, being free, is the bondman of Christ.
23 בִּמְחִיר נִקְנֵיתֶם אַל־תִּהְיוּ עַבְדֵי בְנֵי־אָדָם	23 You are bought with a price; be not made the bondslaves of men.
24 אִישׁ אִישׁ בַּמִּשְׁמֶרֶת אֲשֶׁר־נִקְרָא בָהּ אֶחָי בְּזֹאת יַעֲמֹד לִפְנֵי הָאֱלֹהִים	24 Brethren, let every man, wherein he was called, therein abide with God.
25 וְעַל־דְּבַר הַבְּתוּלוֹת אֵין־לִי מִצְוָה מֵאֵת הָאָדוֹן רַק אוֹדִיעַ אֶת־עֲצָתִי אַחֲרֵי אֲשֶׁר־חַנַּנִי הָאָדוֹן לִהְיוֹת נֶאֱמָן	25 Now concerning virgins, I have no commandment of the Lord; but I give counsel, as having obtained mercy of the Lord, to be faithful.
26 הִנְנִי חשֵׁב כִּי־טוֹב לָאָדָם מִפְּנֵי הַצָּרָה הַקְּרוֹבָה כִּי־טוֹב לוֹ לִהְיוֹת כְּמוֹ שֶׁהוּא	26 I think therefore that this is good for the present necessity, that it is good for a man so to be.
27 אִם־נִקְשַׁרְתָּ בְאִשָּׁה אַל־תְּבַקֵּשׁ לְהִפָּטֵר וְאִם־נִפְטַרְתָּ אַל־תְּבַקֵּשׁ אִשָּׁה	27 Art thou bound to a wife ? seek not to be loosed. Art thou loosed from a wife ? seek not a wife.
28 וְגַם כִּי־תִקַּח אִשָּׁה אֵינְךָ חֹטֵא וְהַבְּתוּלָה כִּי־תִהְיֶה לְאִישׁ אֵינֶנָּה חֹטֵאת אַךְ־יְבֹאוּם צָרוֹת בִּבְשָׂרָם וְהִנְנִי חָס עֲלֵיכֶם	28 But if thou take a wife, thou hast not sinned. And if a virgin marry, she hath not sinned: nevertheless, such shall have tribulation of the flesh. But I spare you.
29 וְזֹאת אֲנִי אֹמֵר אַחַי כִּי הַשָּׁעָה דְּחוּקָה לְמַעַן מֵעַתָּה יִהְיוּ הַנְּשֹוּאִים כְּאִלּוּ אֵין־לָהֶם נָשִׁים	29 This therefore I say, brethren; the time is short; it remaineth, that they also who have wives, be as if they had none;
30 וְהַבֹּכִים כְּאֵינָם בֹּכִים וְהַשְּׂמֵחִים כְּאֵינָם שְׂמֵחִים וְהַקּוֹנִים כְּאִלּוּ אֵין־קִנְיָן בְּיָדָם	30 And they that weep, as though they wept not; and they that rejoice, as if they rejoiced not; and they that buy, as though they possessed not;
31 וְהַנֶּהֱנִים מִן־הָעוֹלָם הַזֶּה כְּאִלּוּ אֵין לָהֶם הֲנָאָה מִמֶּנּוּ כִּי עָבוֹר יַעֲבֹר תֹּאַר הָעוֹלָם הַזֶּה	31 And they that use this world, as if they used it not: for the fashion of this world passeth away.
32 וַאֲנִי חָפַצְתִּי שֶׁתִּהְיוּ בְּלִי דְאָגָה מִי שֶׁאֵין־לוֹ אִשָּׁה דֹּאֵג לַאֲשֶׁר לָאָדוֹן אֵיךְ יִיטַב בְּעֵינֵי הָאָדוֹן	32 But I would have you to be without solicitude. He that is without a wife, is solicitous for the things that belong to the Lord, how he may please God.
33 וּמִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ אִשָּׁה דֹּאֵג הוּא לְעִנְיְנֵי הָעוֹלָם אֵיךְ יִיטַב בְּעֵינֵי הָאִשָּׁה	33 But he that is with a wife, is solicitous for the things of the world, how he may please his wife: and he is divided.
34 יֵשׁ הַבְדֵּל בֵּין אֵשֶׁת־אִישׁ לַבְּתוּלָה כִּי־הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לֹא־הָיְתָה לְאִישׁ דֹּאֶגֶת לַאֲשֶׁר לָאָדוֹן וְלִהְיוֹת קְדוֹשָׁה גַּם בְּגוּפָהּ גַּם בְּרוּחָהּ וּבְעוּלַת בַּעַל דֹּאֶגֶת הִיא לְעִנְיְנֵי הָעוֹלָם אֵיךְ תִּיטַב בְּעֵינֵי בַעְלָהּ	34 And the unmarried woman and the virgin thinketh on the things of the Lord, that she may be holy both in body and in spirit. But she that is married thinketh on the things of the world, how she may please her husband.
35 וְזֹאת אֲנִי אֹמֵר לְתוֹעַלְתְּכֶם וְלֹא לְהַשְׁלִיךְ עֲלֵיכֶם פָּח כִּי אִם־לְהַנְהָגָה טוֹבָה וְלִהְיוֹתְכֶם נְכוֹנִים תָּמִיד לִפְנֵי הָאָדוֹן בְּאֵין מֹנֵעַ	35 And this I speak for your profit: not to cast a snare upon you; but for that which is decent, and which may give you power to attend upon the Lord, without impediment.
36 וְכִי־יַחֲשֹׁב אִישׁ לְמַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא כְהֹגֶן לִבְתוּלָתוֹ אִם־תַּעֲבֹר פִּרְקָהּ וּדְבַר חוֹבָה הוּא אָז יַעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר עִם־לְבָבוֹ אֵינֶנּוּ חוֹטֵא יַשִּׂיאֶנָּה	36 But if any man think that he seemeth dishonoured, with regard to his virgin, for that she is above the age, and it must so be: let him do what he will; he sinneth not, if she marry.
37 וּמִי שֶׁהוּא נָכוֹן בְּלִבּוֹ וְאֵינֶנּוּ מֻכְרָח וְיוּכַל לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנוֹ וַיִּגְמֹר זֹאת בְּלִבּוֹ לִשְׁמֹר אֶת־בְּתוּלָתוֹ טוֹב עֹשֶׂה	37 For he that hath determined being steadfast in his heart, having no necessity, but having power of his own will; and hath judged this in his heart, to keep his virgin, doth well.
38 לָכֵן הַמַּשִּׂיא אֹתָהּ טוֹב הוּא עֹשֶׂה וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מַשִּׂיא עֹשֶׂה טוֹב מִמֶּנּוּ	38 Therefore, both he that giveth his virgin in marriage, doth well; and he that giveth her not, doth better.
39 הָאִשָּׁה קְשׁוּרָה לְבַעְלָהּ עַל־פִּי הַתּוֹרָה כָּל־עֵת שֶׁהוּא חָי וְכִי־מֵת בַּעְלָהּ אֲזַי מֻתֶּרֶת הִיא לְהִנָּשֵׂא לְמִי שֶׁתִּרְצֶה וּבִלְבַד שֶׁתִּהְיֶה בָאָדוֹן	39 A woman is bound by the law as long as her husband liveth; but if her husband die, she is at liberty: let her marry to whom she will; only in the Lord.
40 אֲבָל אַשְׁרֶיהָ יוֹתֵר אִם־תַּעֲמֹד פְּנוּיָה זֹאת דַּעְתִּי וְאֶחֱשֹׁב גַם־אֲנִי כִּי־רוּחַ אֱלֹהִים בִּי	40 But more blessed shall she be, if she so remain, according to my counsel; and I think that I also have the spirit of God.