Joel (יואל) - Gioele 33

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	VULGATA
1 הֹוי שֹׁודֵד וְאַתָּה לֹא שָׁדוּד וּבֹוגֵד וְלֹא־בָגְדוּ בֹו כַּהֲתִמְךָ שֹׁודֵד תּוּשַּׁד כַּנְּלֹתְךָ לִבְגֹּד יִבְגְּדוּ־בָךְ׃ ס	1 Væ qui prædaris ! nonne et ipse prædaberis ? et qui spernis, nonne et ipse sperneris ? Cum consummaveris deprædationem, deprædaberis ; cum fatigatus desieris contemnere, contemneris.
2 יְהוָה חָנֵּנוּ לְךָ קִוִּינוּ הֱיֵה זְרֹעָם לַבְּקָרִים אַף־יְשׁוּעָתֵנוּ בְּעֵת צָרָה	2 Domine, miserere nostri, te enim exspectavimus ; esto brachium nostrum in mane, et salus nostra in tempore tribulationis.
3 מִקֹּול הָמֹון נָדְדוּ עַמִּים מֵרֹומְמֻתֶךָ נָפְצוּ גֹּויִם	3 A voce angeli fugerunt populi, et ab exaltatione tua dispersæ sunt gentes.
4 וְאֻסַּף שְׁלַלְכֶם אֹסֶף הֶחָסִיל כְּמַשַּׁק גֵּבִים שֹׁוקֵק בֹּו	4 Et congregabuntur spolia vestra sicut colligitur bruchus, velut cum fossæ plenæ fuerint de eo.
5 נִשְׂגָּב יְהוָה כִּי שֹׁכֵן מָרֹום מִלֵּא צִיֹּון מִשְׁפָּט וּצְדָקָה	5 Magnificatus est Dominus, quoniam habitavit in excelso ; implevit Sion judicio et justitia.
6 וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת יְהוָה הִיא אֹוצָרֹו׃ ס	6 Et erit fides in temporibus tuis : divitiæ salutis sapientia et scientia ; timor Domini ipse est thesaurus ejus.
7 הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלֹום מַר יִבְכָּיוּן	7 Ecce videntes clamabunt foris ; angeli pacis amare flebunt.
8 נָשַׁמּוּ מְסִלֹּות שָׁבַת עֹבֵר אֹרַח הֵפֵר בְּרִית מָאַס עָרִים לֹא חָשַׁב אֱנֹושׁ	8 Dissipatæ sunt viæ, cessavit transiens per semitam : irritum factum est pactum, projecit civitates, non reputavit homines.
9 אָבַל אֻמְלְלָה אָרֶץ הֶחְפִּיר לְבָנֹון קָמַל הָיָה הַשָּׁרֹון כָּעֲרָבָה וְנֹעֵר בָּשָׁן וְכַרְמֶל	9 Luxit et elanguit terra ; confusus est Libanus, et obsorduit : et factus est Saron sicut desertum, et concussa est Basan, et Carmelus.
10 עַתָּה אָקוּם יֹאמַר יְהוָה עַתָּה אֵרֹומָם עַתָּה אֶנָּשֵׂא	10 Nunc consurgam, dicit Dominus ; nunc exaltabor, nunc sublevabor.
11 תַּהֲרוּ חֲשַׁשׁ תֵּלְדוּ קַשׁ רוּחֲכֶם אֵשׁ תֹּאכַלְכֶם	11 Concipietis ardorem, parietis stipulam ; spiritus vester ut ignis vorabit vos.
12 וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפֹות שִׂיד קֹוצִים כְּסוּחִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ׃ ס	12 Et erunt populi quasi de incendio cinis ; spinæ congregatæ igni comburentur.
13 שִׁמְעוּ רְחֹוקִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וּדְעוּ קְרֹובִים גְּבֻרָתִי	13 Audite, qui longe estis, quæ fecerim ; et cognoscite, vicini, fortitudinem meam.
14 פָּחֲדוּ בְצִיֹּון חַטָּאִים אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים מִי ׀ יָגוּר לָנוּ אֵשׁ אֹוכֵלָה מִי־יָגוּר לָנוּ מֹוקְדֵי עֹולָם	14 Conterriti sunt in Sion peccatores ; possedit tremor hypocritas. Quis poterit habitare de vobis cum igne devorante ? quis habitabit ex vobis cum ardoribus sempiternis ?
15 הֹלֵךְ צְדָקֹות וְדֹבֵר מֵישָׁרִים מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקֹּות נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד אֹטֵם אָזְנֹו מִשְּׁמֹעַ דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאֹות בְּרָע	15 Qui ambulat in justitiis et loquitur veritatem, qui projicit avaritiam ex calumnia, et excutit manus suas ab omni munere, qui obturat aures suas ne audiat sanguinem, et claudit oculos suos ne videat malum.
16 הוּא מְרֹומִים יִשְׁכֹּן מְצָדֹות סְלָעִים מִשְׂגַּבֹּו לַחְמֹו נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים	16 Iste in excelsis habitabit ; munimenta saxorum sublimitas ejus : panis ei datus est, aquæ ejus fideles sunt.
17 מֶלֶךְ בְּיָפְיֹו תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ תִּרְאֶינָה אֶרֶץ מַרְחַקִּים	17 Regem in decore suo videbunt oculi ejus, cernent terram de longe.
18 לִבְּךָ יֶהְגֶּה אֵימָה אַיֵּה סֹפֵר אַיֵּה שֹׁקֵל אַיֵּה סֹפֵר אֶת־הַמִּגְדָּלִים	18 Cor tuum meditabitur timorem : ubi est litteratus ? ubi legis verba ponderans ? ubi doctor parvulorum ?
19 אֶת־עַם נֹועָז לֹא תִרְאֶה עַם עִמְקֵי שָׂפָה מִשְּׁמֹועַ נִלְעַג לָשֹׁון אֵין בִּינָה	19 Populum impudentem non videbis, populum alti sermonis, ita ut non possis intelligere disertitudinem linguæ ejus, in quo nulla est sapientia.
20 חֲזֵה צִיֹּון קִרְיַת מֹועֲדֵנוּ עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלִַם נָוֶה שַׁאֲנָן אֹהֶל בַּל־יִצְעָן בַּל־יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח וְכָל־חֲבָלָיו בַּל־יִנָּתֵקוּ	20 Respice, Sion, civitatem solemnitatis nostræ : oculi tui videbunt Jerusalem, habitationem opulentam, tabernaculum quod nequaquam transferri poterit ; nec auferentur clavi ejus in sempiternum, et omnes funiculi ejus non rumpentur :
21 כִּי אִם־שָׁם אַדִּיר יְהוָה לָנוּ מְקֹום־נְהָרִים יְאֹרִים רַחֲבֵי יָדָיִם בַּל־תֵּלֶךְ בֹּו אֳנִי־שַׁיִט וְצִי אַדִּיר לֹא יַעַבְרֶנּוּ	21 quia solummodo ibi magnificus est Dominus noster : locus fluviorum rivi latissimi et patentes : non transibit per eum navis remigum, neque trieris magna transgredietur eum.
22 כִּי יְהוָה שֹׁפְטֵנוּ יְהוָה מְחֹקְקֵנוּ יְהוָה מַלְכֵּנוּ הוּא יֹושִׁיעֵנוּ	22 Dominus enim judex noster, Dominus legifer noster, Dominus rex noster, ipse salvabit nos.
23 נִטְּשׁוּ חֲבָלָיִךְ בַּל־יְחַזְּקוּ כֵן־תָּרְנָם בַּל־פָּרְשׂוּ נֵס אָז חֻלַּק עַד־שָׁלָל מַרְבֶּה פִּסְחִים בָּזְזוּ בַז	23 Laxati sunt funiculi tui, et non prævalebunt ; sic erit malus tuus ut dilatare signum non queas. Tunc dividentur spolia prædarum multarum ; claudi diripient rapinam.
24 וּבַל־יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָוֹן	24 Nec dicet vicinus : Elangui ; populus qui habitat in ea, auferetur ab eo iniquitas.