Giona (يونان) 2

SMITH VAN DYKE	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 فصلى يونان الى الرب الهه من جوف الحوت	1 וַיְמַן יְהוָה דָּג גָּדֹול לִבְלֹעַ אֶת־יֹונָה וַיְהִי יֹונָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילֹות
2 وقال. دعوت من ضيقي الرب فاستجابني . ‎ صرخت من جوف الهاوية فسمعت صوتي.	2 וַיִּתְפַּלֵּל יֹונָה אֶל־יְהוָה אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה
3 لانك طرحتني في العمق في قلب البحار. فاحاط بي نهر. جازت فوقي جميع تيّاراتك ولججك.	3 וַיֹּאמֶר קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל־יְהוָה וַיַּעֲנֵנִי מִבֶּטֶן שְׁאֹול שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קֹולִי
4 فقلت قد طردت من امام عينيك. ولكنني اعود انظر الى هيكل قدسك.	4 וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי כָּל־מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ
5 قد اكتنفتني مياه الى النفس. احاط بي غمر. التفّ عشب البحر براسي.	5 וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אַךְ אֹוסִיף לְהַבִּיט אֶל־הֵיכַל קָדְשֶׁךָ
6 نزلت الى اسافل الجبال. مغاليق الارض عليّ الى الابد. ثم اصعدت من الوهدة حياتي ايها الرب الهي.	6 אֲפָפוּנִי מַיִם עַד־נֶפֶשׁ תְּהֹום יְסֹבְבֵנִי סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי
7 حين اعيت فيّ نفسي ذكرت الرب فجاءت اليك صلاتي الى هيكل قدسك.	7 לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעֹולָם וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי יְהוָה אֱלֹהָי
8 الذين يراعون اباطيل كاذبة يتركون نعمتهم.	8 בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת־יְהוָה זָכָרְתִּי וַתָּבֹוא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל־הֵיכַל קָדְשֶׁךָ
9 اما انا فبصوت الحمد اذبح لك واوفي بما نذرته. للرب الخلاص	9 מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי־שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ
10 وأمر الرب الحوت فقذف يونان الى البر	10 וַאֲנִי בְּקֹול תֹּודָה אֶזְבְּחָה־לָּךְ אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה יְשׁוּעָתָה לַיהוָה׃ ס
	11 וַיֹּאמֶר יְהוָה לַדָּג וַיָּקֵא אֶת־יֹונָה אֶל־הַיַּבָּשָׁה׃ פ
	12 יַכְרֵת יְהוָה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה מֵאָהֳלֵי יַעֲקֹב וּמַגִּישׁ מִנְחָה לַיהוָה צְבָאֹות׃ פ
	13 וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ כַּסֹּות דִּמְעָה אֶת־מִזְבַּח יְהוָה בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין עֹוד פְּנֹות אֶל־הַמִּנְחָה וְלָקַחַת רָצֹון מִיֶּדְכֶם
	14 וַאֲמַרְתֶּם עַל־מָה עַל כִּי־יְהוָה הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין ׀ אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ
	15 וְלֹא־אֶחָד עָשָׂה וּשְׁאָר רוּחַ לֹו וּמָה הָאֶחָד מְבַקֵּשׁ זֶרַע אֱלֹהִים וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם וּבְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אַל־יִבְגֹּד
	16 כִּי־שָׂנֵא שַׁלַּח אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְכִסָּה חָמָס עַל־לְבוּשֹׁו אָמַר יְהוָה צְבָאֹות וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם וְלֹא תִבְגֹּדוּ׃ ס
	17 הֹוגַעְתֶּם יְהוָה בְּדִבְרֵיכֶם וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה הֹוגָעְנוּ בֶּאֱמָרְכֶם כָּל־עֹשֵׂה רָע טֹוב ׀ בְּעֵינֵי יְהוָה וּבָהֶם הוּא חָפֵץ אֹו אַיֵּה אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט