Genesis 39

NOVA VULGATA	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 Igitur Ioseph ductus est in Aegyptum; emitque eum Pu tiphar eunuchus pharaonis, princeps satellitum, vir Aegyptius, de manu Ismaelitarum, a quibus perductus erat.	1 וְיֹוסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פֹּוטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הֹורִדֻהוּ שָׁמָּה
2 Fuitque Dominus cum eo, et erat vir in cunctis prospere agens habitabatque in domo domini sui.	2 וַיְהִי יְהוָה אֶת־יֹוסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי
3 Qui optime noverat esse Dominum cum eo et omnia, quae gereret, ab eo dirigi in manu illius.	3 וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְהוָה אִתֹּו וְכֹל אֲשֶׁר־הוּא עֹשֶׂה יְהוָה מַצְלִיחַ בְּיָדֹו
4 Invenitque loseph gratiam coram domino suo et ministrabat ei. Et factum est, postquam praeposuit eum domui suae et omnia, quae possidebat, tradidit in manum eius,	4 וַיִּמְצָא יֹוסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתֹו וַיַּפְקִדֵהוּ עַל־בֵּיתֹו וְכָל־יֶשׁ־לֹו נָתַן בְּיָדֹו
5 benedixit Dominus domui Aegyptii propter Ioseph, et benedictio Domini erat in omni possessione eius tam in aedibus quam in agris.	5 וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתֹו בְּבֵיתֹו וְעַל כָּל־אֲשֶׁר יֶשׁ־לֹו וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת־בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יֹוסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת יְהוָה בְּכָל־אֲשֶׁר יֶשׁ־לֹו בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה
6 Et reliquit omnia, quae possidebat, in manu Ioseph nec cum eo quidquam aliud noverat nisi panem, quo vescebatur. Erat autem Ioseph pulchra facie et decorus aspectu.	6 וַיַּעֲזֹב כָּל־אֲשֶׁר־לֹו בְּיַד־יֹוסֵף וְלֹא־יָדַע אִתֹּו מְאוּמָה כִּי אִם־הַלֶּחֶם אֲשֶׁר־הוּא אֹוכֵל וַיְהִי יֹוסֵף יְפֵה־תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה
7 Post haec ergo iniecit uxor domini eius oculos suos in Ioseph et ait: “ Dormi mecum ”.	7 וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת־אֲדֹנָיו אֶת־עֵינֶיהָ אֶל־יֹוסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי
8 Qui nequaquam acquiescens dixit ad eam: “ Ecce dominus meus, omnibus mihi traditis, non curat de ulla re in domo sua,	8 וַיְמָאֵן ׀ וַיֹּאמֶר אֶל־אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא־יָדַע אִתִּי מַה־בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר־יֶשׁ־לֹו נָתַן בְּיָדִי
9 nec quisquam maior est in domo hac quam ego, et nihil mihi subtraxit praeter te, quae uxor eius es. Quomodo ergo possum malum hoc magnum facere et peccare in Deum? ”.	9 אֵינֶנּוּ גָדֹול בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא־חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם־אֹותָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ־אִשְׁתֹּו וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים
10 Huiuscemodi verbis per singulos dies et mulier molesta erat adulescenti, et ille recusabat stuprum.	10 וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל־יֹוסֵף יֹום ׀ יֹום וְלֹא־שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיֹות עִמָּהּ
11 Accidit autem quadam die, ut intraret Ioseph domum et opus suum absque arbitris faceret;	11 וַיְהִי כְּהַיֹּום הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשֹׂות מְלַאכְתֹּו וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת
12 illa, apprehensa lacinia vestimenti eius, dixit: “ Dormi mecum ”. Qui, relicto in manu illius pallio, fugit et egressus est foras.	12 וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדֹו לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדֹו בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה
13 Cumque vidisset illum mulier vestem reliquisse in manibus suis et fugisse foras,	13 וַיְהִי כִּרְאֹותָהּ כִּי־עָזַב בִּגְדֹו בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה
14 vocavit homines domus suae et ait ad eos: “ En introduxit virum Hebraeum, ut illuderet nobis; ingressus est ad me, ut coiret mecum. Cumque ego succlamassem,	14 וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקֹול גָּדֹול
15 et audisset vocem meam, reliquit pallium, quod tenebam, et fugit foras ”.	15 וַיְהִי כְשָׁמְעֹו כִּי־הֲרִימֹתִי קֹולִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדֹו אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה
16 Retentum pallium ostendit marito revertenti domum	16 וַתַּנַּח בִּגְדֹו אֶצְלָהּ עַד־בֹּוא אֲדֹנָיו אֶל־בֵּיתֹו
17 et secundum verba haec locuta est: “ Ingressus est ad me servus Hebraeus, quem adduxisti, ut illuderet mihi;	17 וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר בָּא־אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר־הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי
18 cumque audisset me clamare, reliquit pallium, quod tenebam, et fugit foras ”.	18 וַיְהִי כַּהֲרִימִי קֹולִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדֹו אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה
19 Dominus, auditis his verbis coniugis, iratus est valde;	19 וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת־דִּבְרֵי אִשְׁתֹּו אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂהּ לִי עַבְדֶּךָ וַיִּחַר אַפֹּו
20 tradiditque Ioseph in carcerem, ubi vincti regis custodiebantur. Et erat ibi clausus.	20 וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יֹוסֵף אֹתֹו וַיִּתְּנֵהוּ אֶל־בֵּית הַסֹּהַר מְקֹום אֲשֶׁר־ [אֲסוּרֵי כ] (אֲסִירֵי ק) הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי־שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר
21 Fuit autem Dominus cum Ioseph et misertus illius dedit ei gratiam in conspectu principis carceris.	21 וַיְהִי יְהוָה אֶת־יֹוסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנֹּו בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית־הַסֹּהַר
22 Qui tradidit in manu Ioseph universos vinctos, qui in custodia tenebantur, et, quidquid ibi faciendum erat, ipse faciebat,	22 וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית־הַסֹּהַר בְּיַד־יֹוסֵף אֵת כָּל־הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶׂה
23 nec princeps carceris spectabat quidquid in manu eius erat: Dominus enim erat cum illo et omnia opera eius dirigebat.	23 אֵין ׀ שַׂר בֵּית־הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת־כָּל־מְאוּמָה בְּיָדֹו בַּאֲשֶׁר יְהוָה אִתֹּו וַאֲשֶׁר־הוּא עֹשֶׂה יְהוָה מַצְלִיחַ׃ ס