Sh'muel (שמואל) - 1 Samuele 4

MODERN HEBREW BIBLE	LA SACRA BIBBIA
1 ויהי דבר שמואל לכל ישראל ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה ויחנו על האבן העזר ופלשתים חנו באפק	1 La parola di Samuele fu rivolta a tutto Israele. In quei giorni i Filistei si radunarono per combattere contro Israele e Israele uscì in guerra contro i Filistei. Si accamparono presso Eben-Ezer, mentre i Filistei si accamparono a Afèk.
2 ויערכו פלשתים לקראת ישראל ותטש המלחמה וינגף ישראל לפני פלשתים ויכו במערכה בשדה כארבעת אלפים איש	2 I Filistei si schierarono contro Israele e il combattimento divampò. Israele fu battuto dai Filistei, che uccisero tra le schiere sul campo circa quattromila uomini.
3 ויבא העם אל המחנה ויאמרו זקני ישראל למה נגפנו יהוה היום לפני פלשתים נקחה אלינו משלה את ארון ברית יהוה ויבא בקרבנו וישענו מכף איבינו	3 Quando il popolo rientrò nell'accampamento, gli anziani d'Israele dissero: "Perché il Signore ci ha sconfitto oggi davanti ai Filistei? Andiamoci a prendere da Silo l'arca dell'alleanza del Signore, perché venga in mezzo a noi e ci salvi dalla mano dei nostri nemici".
4 וישלח העם שלה וישאו משם את ארון ברית יהוה צבאות ישב הכרבים ושם שני בני עלי עם ארון ברית האלהים חפני ופינחס	4 Il popolo mandò a Silo a prendere l'arca dell'alleanza del Signore degli eserciti che siede sui cherubini; c'erano con l'arca dell'alleanza di Dio i due figli di Eli, Ofni e Finees.
5 ויהי כבוא ארון ברית יהוה אל המחנה וירעו כל ישראל תרועה גדולה ותהם הארץ	5 Quando l'arca dell'alleanza giunse all'accampamento, tutto Israele esplose in una grande acclamazione da far tremare la terra.
6 וישמעו פלשתים את קול התרועה ויאמרו מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים וידעו כי ארון יהוה בא אל המחנה	6 I Filistei, udito il frastuono dell'acclamazione, dissero: "Che significa il frastuono di questa straordinaria acclamazione nel campo degli Ebrei?". Poi seppero che l'arca del Signore era giunta nell'accampamento.
7 ויראו הפלשתים כי אמרו בא אלהים אל המחנה ויאמרו אוי לנו כי לא היתה כזאת אתמול שלשם	7 Allora i Filistei si spaventarono; dicevano infatti: "E' giunto Dio nell'accampamento!". Poi aggiunsero: "Guai a noi! Non era così nei giorni scorsi!
8 אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר	8 Guai a noi! Chi ci scamperà dalla mano di questi dèi potenti? Queste sono le divinità che hanno colpito l'Egitto con ogni specie di piaghe nel deserto.
9 התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם והייתם לאנשים ונלחמתם	9 Siate forti e siate uomini, o Filistei, per non diventare schiavi degli Ebrei come essi furono vostri schiavi! Siate uomini e combattete!".
10 וילחמו פלשתים וינגף ישראל וינסו איש לאהליו ותהי המכה גדולה מאד ויפל מישראל שלשים אלף רגלי	10 Poi i Filistei attaccarono battaglia e Israele fu sbaragliato: ognuno se ne fuggì alla sua tenda; la sconfitta fu veramente grande: caddero trentamila fanti d'Israele.
11 וארון אלהים נלקח ושני בני עלי מתו חפני ופינחס	11 L'arca di Dio fu catturata e i due figli di Eli, Ofni e Finees, morirono.
12 וירץ איש בנימן מהמערכה ויבא שלה ביום ההוא ומדיו קרעים ואדמה על ראשו	12 Un uomo di Beniamino fuggì di corsa dall'accampamento e giunse a Silo quel giorno stesso con le vesti stracciate e la polvere sulla testa.
13 ויבוא והנה עלי ישב על הכסא יך דרך מצפה כי היה לבו חרד על ארון האלהים והאיש בא להגיד בעיר ותזעק כל העיר	13 Quando arrivò, Eli stava seduto sul seggio presso la porta, scrutando la via, perché il suo cuore era in ansia per l'arca di Dio. Quell'uomo andò a portare la notizia nella città: e tutta la città levò alte grida.
14 וישמע עלי את קול הצעקה ויאמר מה קול ההמון הזה והאיש מהר ויבא ויגד לעלי	14 Eli, udito il rumore delle grida, domandò: "Che significa il rumore di questo tumulto?". Quell'uomo in fretta andò a portare la notizia a Eli.
15 ועלי בן תשעים ושמנה שנה ועיניו קמה ולא יכול לראות	15 Egli aveva novantotto anni, aveva gli occhi bloccati e non riusciva più a vedere.
16 ויאמר האיש אל עלי אנכי הבא מן המערכה ואני מן המערכה נסתי היום ויאמר מה היה הדבר בני	16 Quell'uomo disse a Eli: "Io vengo dall'accampamento e sono fuggito oggi stesso dal campo". Eli domandò: "Come è andata la cosa, figlio mio?".
17 ויען המבשר ויאמר נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם וגם שני בניך מתו חפני ופינחס וארון האלהים נלקחה	17 Il messaggero rispose dicendo: "Israele è fuggito di fronte ai Filistei: c'è stata anche un'enorme strage del popolo e i tuoi due figli Ofni e Finees sono morti e l'arca di Dio è stata catturata".
18 ויהי כהזכירו את ארון האלהים ויפל מעל הכסא אחרנית בעד יד השער ותשבר מפרקתו וימת כי זקן האיש וכבד והוא שפט את ישראל ארבעים שנה	18 Quando sentì nominare l'arca di Dio, Eli cadde dal seggio all'indietro dal lato della porta, si ruppe la nuca e morì. Egli infatti era vecchio e pesante. Era stato giudice d'Israele quarant'anni.
19 וכלתו אשת פינחס הרה ללת ותשמע את השמעה אל הלקח ארון האלהים ומת חמיה ואישה ותכרע ותלד כי נהפכו עליה צריה	19 Sua nuora, moglie di Finees, era incinta e prossima al parto; quando udì la notizia che l'arca di Dio era stata catturata e che erano morti suo suocero e suo marito, si accasciò e partorì, perché assalita dalle doglie.
20 וכעת מותה ותדברנה הנצבות עליה אל תיראי כי בן ילדת ולא ענתה ולא שתה לבה	20 Mentre stava sul punto di morire, le assistenti dicevano: "Non temere, perché hai dato alla luce un bambino". Essa non rispose e non vi prestò attenzione,
21 ותקרא לנער אי כבוד לאמר גלה כבוד מישראל אל הלקח ארון האלהים ואל חמיה ואישה	21 ma chiamò il bambino Icabod, volendo dire: "Se ne è andata la gloria da Israele!", riferendosi alla cattura dell'arca di Dio, al suocero e a suo marito.
22 ותאמר גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון האלהים	22 Disse dunque: "Se ne è andata la gloria da Israele", perché l'arca di Dio era stata catturata.