Lettera di Giacomo - מכתבו של גיימס 2

MODERN HEBREW BIBLE	DOUAI-RHEIMS
1 כי אתם אחי הנכם ידעים את מבואנו אליכם כי לא היה לריק	1 For yourselves know, brethren, our entrance in unto you, that it was not in vain:
2 אך אחרי אשר ענינו ולחרפות היינו בפילפי כאשר ידעתם התחזקנו באלהינו להגיד גם לכם את הבשורה בנפתולים רבים	2 But having suffered many things before, and been shamefully treated (as you know) at Philippi, we had confidence in our God, to speak unto you the gospel of God in much carefulness.
3 כי תוכחתנו איננה מתוך טעות וגם לא מתוך טמאה ולא ברמיה	3 For our exhortation was not of error, nor of uncleanness, nor in deceit:
4 כי אם כאשר נחשבנו נאמנים לאלהים להפקיד בידנו את הבשורה כן נדבר ולא כחפצים להיות רצוים לבני אדם כי אם לאלהים הבחן לבותנו	4 But as we were approved by God that the gospel should be committed to us: even so we speak, not as pleasing men, but God, who proveth our hearts.
5 כי מעולם לא דברנו בשפת חלקות כאשר ידעתם וגם לא למען בצע בצע האלהים עד	5 For neither have we used, at any time, the speech of flattery, as you know; nor taken an occasion of covetousness, God is witness:
6 גם לא בקשנו מן האדם כבוד לא מכם ולא מאחרים אף כי היה לנו מקום להתכבד כשליחי המשיח	6 Nor sought we glory of men, neither of you, nor of others. 7 Whereas we might have been burdensome to you, as the apostles of Christ: but we became little ones in the midst of you, as if a nurse should cherish her children:
7 אבל הלכנו לאט בתוככם כאמנת מפנקת את בניה	7 dummy verses inserted by amos
8 ובחבבנו ככה אתכם חפצנו לתת לכם לא לבד את בשורת האלהים כי גם את נפשתינו יען כי הייתם חביבים עלינו	8 So desirous of you, we would gladly impart unto you not only the gospel of God, but also our own souls: because you were become most dear unto us.
9 הלא תזכרו אחי את יגיעתנו ואת תלאתנו אשר היינו עמלים לילה ויומם לבלתי היות למשא לאיש בבשרנו בקרבכם את בשורת האלהים	9 For you remember, brethren, our labour and toil: working night and day, lest we should be chargeable to any of you, we preached among you the gospel of God.
10 עדים אתם ועד האלהים כי בקדש ובצדק ובתמים היינו עמכם המאמינים	10 You are witnesses, and God also, how holily, and justly, and without blame, we have been to you that have believed:
11 ואתם ידעתם כי כאב את בניו הזהרנו את כל אחד מכם ודברנו על לבו	11 As you know in what manner, entreating and comforting you, (as a father doth his children,)
12 ונעד בכם ללכת כראוי לפני האלהים הקורא אתכם למלכותו ולכבודו	12 We testified to every one of you, that you would walk worthy of God, who hath called you unto his kingdom and glory.
13 בעבור זאת גם נודה תמיד לאלהים כי אתם בקבלכם מאתנו דבר שמועת האלהים לא קבלתם אותו כדבר בני אדם כי אם כמו שהוא באמת כדבר האלהים אשר הוא גם פעל בכם המאמינים	13 Therefore, we also give thanks to God without ceasing: because, that when you had received of us the word of the hearing of God, you received it not as the word of men, but (as it is indeed) the word of God, who worketh in you that have believed.
14 כי אתם אחי הלכתם בעקבי קהלות האלהים אשר בארץ יהודה במשיח ישוע כי סבלתם גם אתם כאלה על ידי בני שבטכם כאשר סבלו גם המה על ידי היהודים	14 For you, brethren, are become followers of the churches of God which are in Judea, in Christ Jesus: for you also have suffered the same things from your own coutrymen, even as they have from the Jews,
15 אשר אף המיתו את האדון ישוע ואת נביאיהם ואותנו רדפו ואינם טובים בעיני אלהים ואיבים לכל אדם	15 Who both killed the Lord Jesus, and the prophets, and have persecuted us, and please not God, and are adversaries to all men;
16 המנעים אתנו מדבר אל הגוים כי יושעו למען אשר ימלאו את חטאתיהם בכל עת וישיגם החרון עד לכלה	16 Prohibiting us to speak to the Gentiles, that they may be saved, to fill up their sins always: for the wrath of God is come upon them to the end.
17 ואנחנו אחי אחרי אשר שכלנו אתכם לזמן מעט בפנים ולא בלב השתדלנו ביותר לראות פניכם בתשוקה רבה	17 But we, brethren, being taken away from you for a short time, in sight, not in heart, have hastened the more abundantly to see your face with great desire.
18 ועל כן חפצנו לבוא אליכם אני פולוס פעם ושתים והשטן עצרנו	18 For we would have come unto you, I Paul indeed, once and again: but Satan hath hindered us.
19 כי מי תקותנו ומי שמחתנו ועטרת תפארתנו הלא גם אתם לפני אדנינו ישוע המשיח בבואו	19 For what is our hope, or joy, or crown of glory? Are not you, in the presence of our Lord Jesus Christ at his coming?
20 אמנם אתם כבודנו ושמחתנו	20 For you are our glory and joy.