Micà (מיכה) - Michea 35

MODERN HEBREW BIBLE	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 ויהי דבר יהוה אלי לאמר	1 וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר
2 בן אדם שים פניך על הר שעיר והנבא עליו	2 בֶּן־אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ עַל־הַר שֵׂעִיר וְהִנָּבֵא עָלָיו
3 ואמרת לו כה אמר אדני יהוה הנני אליך הר שעיר ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה	3 וְאָמַרְתָּ לֹּו כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי אֵלֶיךָ הַר־שֵׂעִיר וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיךָ וּנְתַתִּיךָ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה
4 עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה וידעת כי אני יהוה	4 עָרֶיךָ חָרְבָּה אָשִׂים וְאַתָּה שְׁמָמָה תִהְיֶה וְיָדַעְתָּ כִּי־אֲנִי יְהוָה
5 יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב בעת אידם בעת עון קץ	5 יַעַן הֱיֹות לְךָ אֵיבַת עֹולָם וַתַּגֵּר אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי־חָרֶב בְּעֵת אֵידָם בְּעֵת עֲוֹן קֵץ
6 לכן חי אני נאם אדני יהוה כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שנאת ודם ירדפך	6 לָכֵן חַי־אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה כִּי־לְדָם אֶעֶשְׂךָ וְדָם יִרְדֲּפֶךָ אִם־לֹא דָם שָׂנֵאתָ וְדָם יִרְדֲּפֶךָ
7 ונתתי את הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר ושב	7 וְנָתַתִּי אֶת־הַר שֵׂעִיר לְשִׁמְמָה וּשְׁמָמָה וְהִכְרַתִּי מִמֶּנּוּ עֹבֵר וָשָׁב
8 ומלאתי את הריו חלליו גבעותיך וגיאותיך וכל אפיקיך חללי חרב יפלו בהם	8 וּמִלֵּאתִי אֶת־הָרָיו חֲלָלָיו גִּבְעֹותֶיךָ וְגֵאֹותֶיךָ וְכָל־אֲפִיקֶיךָ חַלְלֵי־חֶרֶב יִפְּלוּ בָהֶם
9 שממות עולם אתנך ועריך לא תישבנה וידעתם כי אני יהוה	9 שִׁמְמֹות עֹולָם אֶתֶּנְךָ וְעָרֶיךָ לֹא [תֵישַׁבְנָה כ] (תָשֹׁבְנָה ק) וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה
10 יען אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה ויהוה שם היה	10 יַעַן אֲמָרְךָ אֶת־שְׁנֵי הַגֹּויִם וְאֶת־שְׁתֵּי הָאֲרָצֹות לִי תִהְיֶינָה וִירַשְׁנוּהָ וַיהוָה שָׁם הָיָה
11 לכן חי אני נאם אדני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך	11 לָכֵן חַי־אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וְעָשִׂיתִי כְּאַפְּךָ וּכְקִנְאָתְךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָה מִשִּׂנְאָתֶיךָ בָּם וְנֹודַעְתִּי בָם כַּאֲשֶׁר אֶשְׁפְּטֶךָ
12 וידעת כי אני יהוה שמעתי את כל נאצותיך אשר אמרת על הרי ישראל לאמר שממה לנו נתנו לאכלה	12 וְיָדַעְתָּ כִּי־אֲנִי יְהוָה שָׁמַעְתִּי ׀ אֶת־כָּל־נָאָצֹותֶיךָ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ עַל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר ׀ [שָׁמֵמָה כ] (שָׁמֵמוּ ק) לָנוּ נִתְּנוּ לְאָכְלָה
13 ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי	13 וַתַּגְדִּילוּ עָלַי בְּפִיכֶם וְהַעְתַּרְתֶּם עָלַי דִּבְרֵיכֶם אֲנִי שָׁמָעְתִּי׃ ס
14 כה אמר אדני יהוה כשמח כל הארץ שממה אעשה לך	14 כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה כִּשְׂמֹחַ כָּל־הָאָרֶץ שְׁמָמָה אֶעֱשֶׂה־לָּךְ
15 כשמחתך לנחלת בית ישראל על אשר שממה כן אעשה לך שממה תהיה הר שעיר וכל אדום כלה וידעו כי אני יהוה	15 כְּשִׂמְחָתְךָ לְנַחְלַת בֵּית־יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר־שָׁמֵמָה כֵּן אֶעֱשֶׂה־לָּךְ שְׁמָמָה תִהְיֶה הַר־שֵׂעִיר וְכָל־אֱדֹום כֻּלָּהּ וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה׃ פ