תהילים 59

תנ"ך - מקרא על פי המסורה	VULGATA
1 לַמְנַצֵּחַ אַל־תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בִּשְׁלֹחַ שָׁאוּל וַיִּשְׁמְרוּ אֶת־הַבַּיִת לַהֲמִיתֹו	1 In finem, pro his qui immutabuntur, in tituli inscriptionem ipsi David, in doctrinam,
2 הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי ׀ אֱלֹהָי מִּמִתְקֹומְמַי תְּשַׂגְּבֵנִי	2 cum succendit Mesopotamiam Syriæ et Sobal, et convertit Joab, et percussit Idumæam in valle Salinarum duodecim millia.
3 הַצִּילֵנִי מִפֹּעֲלֵי אָוֶן וּמֵאַנְשֵׁי דָמִים הֹושִׁיעֵנִי	3 Deus, repulisti nos, et destruxisti nos ; iratus es, et misertus es nobis.
4 כִּי הִנֵּה אָרְבוּ לְנַפְשִׁי יָגוּרוּ עָלַי עַזִים לֹא־פִשְׁעִי וְלֹא־חַטָּאתִי יְהוָה	4 Commovisti terram, et conturbasti eam ; sana contritiones ejus, quia commota est.
5 בְּלִי־עָוֹן יְרוּצוּן וְיִכֹּונָנוּ עוּרָה לִקְרָאתִי וּרְאֵה	5 Ostendisti populo tuo dura ; potasti nos vino compunctionis.
6 וְאַתָּה יְהוָה־אֱלֹהִים ׀ צְבָאֹות אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָקִיצָה לִפְקֹד כָּל־הַגֹּויִם אַל־תָּחֹן כָּל־בֹּגְדֵי אָוֶן סֶלָה	6 Dedisti metuentibus te significationem, ut fugiant a facie arcus ; ut liberentur dilecti tui.
7 יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסֹובְבוּ עִיר	7 Salvum fac dextera tua, et exaudi me.
8 הִנֵּה ׀ יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם חֲרָבֹות בְּשִׂפְתֹותֵיהֶם כִּי־מִי שֹׁמֵעַ	8 Deus locutus est in sancto suo : lætabor, et partibor Sichimam ; et convallem tabernaculorum metibor.
9 וְאַתָּה יְהוָה תִּשְׂחַק־לָמֹו תִּלְעַג לְכָל־גֹּויִם	9 Meus est Galaad, et meus est Manasses ; et Ephraim fortitudo capitis mei. Juda rex meus ;
10 עֻזֹּו אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה כִּי־אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי	10 Moab olla spei meæ. In Idumæam extendam calceamentum meum : mihi alienigenæ subditi sunt.
11 אֱלֹהֵי [חַסְדֹּו כ] (חַסְדִּי ק) יְקַדְּמֵנִי אֱלֹהִים יַרְאֵנִי בְשֹׁרְרָי	11 Quis deducet me in civitatem munitam ? quis deducet me usque in Idumæam ?
12 אַל־תַּהַרְגֵם ׀ פֶּן־יִשְׁכְּחוּ עַמִּי הֲנִיעֵמֹו בְחֵילְךָ וְהֹורִידֵמֹו מָגִנֵּנוּ אֲדֹנָי	12 nonne tu, Deus, qui repulisti nos ? et non egredieris, Deus, in virtutibus nostris ?
13 חַטַּאת־פִּימֹו דְּבַר־שְׂפָתֵימֹו וְיִלָּכְדוּ בִגְאֹונָם וּמֵאָלָה וּמִכַּחַשׁ יְסַפֵּרוּ	13 Da nobis auxilium de tribulatione, quia vana salus hominis.
14 כַּלֵּה בְחֵמָה כַּלֵּה וְאֵינֵמֹו וְיֵדְעוּ כִּי־אֱלֹהִים מֹשֵׁל בְּיַעֲקֹב לְאַפְסֵי הָאָרֶץ סֶלָה	14 In Deo faciemus virtutem ; et ipse ad nihilum deducet tribulantes nos.
15 וְיָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסֹובְבוּ עִיר
16 הֵמָּה [יְנוּעוּן כ] (יְנִיעוּן ק) לֶאֱכֹל אִם־לֹא יִשְׂבְּעוּ וַיָּלִינוּ
17 וַאֲנִי ׀ אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי־הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי וּמָנֹוס בְּיֹום צַר־לִי
18 עֻזִּי אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה כִּי־אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי אֱלֹהֵי חַסְדִּי