| 1 אַחַר כֵּן סָר פּוֹלוֹס מֵאַתִּינַס וַיָּבֹא אֶל־קוֹרִנְתּוֹס | 1 Después de esto dejó Atenas y se fue a Corinto. |
| 2 וַיִּמְצָא יְהוּדִי נוֹלָד בְּפוֹנְטוֹס וּשְׁמוֹ עֲקִילַס אֲשֶׁר זֶה מִקָּרוֹב בָּא מִן־אִיטַלְיָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ פְּרִיסְקִילָה מִפְּנֵי אֲשֶׁר צִוָּה קְלוֹדְיוֹס אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים לָסוּר מֵעִיר רוֹמִי | 2 Allí encontró a un tal Áquila, judío natural del Ponto, y a su mujer, Priscila; habían llegado hacía poco de Italia, porque Claudio había decretado que todos los judíos abandonasen Roma. Se juntó con ellos |
| 3 וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם וַיְהִי בִּהְיֹתָם בְּנֵי אָמָּנוּת אַחַת וַיֵּשֶׁב אִתָּם וַיַּעַשׂ מְלַאכְתּוֹ וְאָמָּנוּתָם עֲשׂוֹת יְרִיעוֹת אֹהָלִים | 3 y, como ejercía el mismo oficio, se quedó a vivir y trabajar en su casa; eran tejedores de lona para tiendas de campaña. |
| 4 וַיְדַבֵּר בְּבֵית הַכְּנֵסֶת בְּכָל־שַׁבָּת וְשַׁבָּת וַיּוֹכַח אֶת־הַיְּהוּדִים וְאֶת־הַיְּוָנִים | 4 Todos los sábados discutía en la sinagoga, esforzándose por convencer a judíos y griegos. |
| 5 וּכְבוֹא סִילָא וְטִימוֹתִיּוֹס מִמַּקְדּוֹנְיָא הָיָה פוֹלוֹס מִתְאַמֵּץ בָּרוּחַ לְהָעִיד אֶל־הַיְּהוּדִים כִּי יֵשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ | 5 Cuando Silas y Timoteo bajaron de Macedonia, Pablo se dedicó enteramente a predicar, dando testimonio ante los judíos de que Jesús es el Mesías. |
| 6 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְקוֹמְמוּ וְגִדְּפוּ וַיְנַעֵר אֶת־בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם דַּמְכֶם בְּרָאשֵׁיכֶם וְאָנֹכִי נָקִי מֵעַתָּה אֵלְכָה־לִּי אֶל־הַגּוֹיִם | 6 Como ellos se oponían y respondían con blasfemias, Pablo sacudió sus vestidos y les dijo: «Vuestra sangre recaiga sobre vuestra cabeza. Yo soy inocente y desde ahora me voy con los gentiles». |
| 7 וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיָּבֹא אֶל־בֵּית אִישׁ וּשְׁמוֹ יוּסְטוֹס אִישׁ יְרֵא אֱלֹהִים וּבֵיתוֹ סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֵסֶת | 7 Se marchó de allí y se fue a casa de un cierto Ticio Justo, que adoraba a Dios y cuya casa estaba al lado de la sinagoga. |
| 8 וּקְרִיסְפּוֹס רֹאשׁ הַכְּנֵסֶת הֶאֱמִין בָּאָדוֹן הוּא וְכָל־בֵּיתוֹ וְגַם קוֹרִנְתִּים רַבִּים בְּשָׁמְעָם הֶאֱמִינוּ וַיִּטָּבֵלוּ | 8 Crispo, el jefe de la sinagoga, creyó en el Señor con toda su familia; también otros muchos corintios, al escuchar a Pablo, creían y se bautizaban. |
| 9 וּדְבַר הָאָדוֹן הָיָה אֶל־פּוֹלוֹס בַּמַּחֲזֶה בַלַּיְלָה לֵאמֹר אַל־תִּירָא כִּי אִם־דַּבֵּר וְאַל־תֶּחֱשֶׁה | 9 Una noche dijo el Señor a Pablo en una visión: «No temas, sigue hablando y no te calles, |
| 10 כִּי־עִמְּךָ אָנֹכִי וְאִישׁ אַל־יִגַּע בְּךָ לְהָרַע לָךְ כִּי־גוֹי גָּדוֹל לִי בָּעִיר הַזֹּאת | 10 pues yo estoy contigo, y nadie te pondrá la mano encima para hacerte daño, porque tengo un pueblo numeroso en esta ciudad». |
| 11 וַיֵּשֶׁב שָׁם שָׁנָה וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וַיְלַמֵּד בָּהֶם אֵת דְּבַר הָאֱלֹהִים | 11 Se quedó, pues, allí un año y medio, enseñando entre ellos la palabra de Dios. |
| 12 וַיְהִי בִּהְיוֹת גַּלִּיּוֹן שַׂר מְדִינַת אֲכַיָּא וַיָּקוּמוּ הַיְּהוּדִים כֻּלָּם יַחְדָּו עַל־פּוֹלוֹס וַיְבִיאֻהוּ אֶל־כִּסֵּא הַמִּשְׁפָּט | 12 Pero, siendo Galión procónsul de Acaya, los judíos se abalanzaron de común acuerdo contra Pablo y lo condujeron al tribunal |
| 13 וַיֹּאמְרוּ הָאִישׁ הַזֶּה מְפַתֶּה אֶת־בְּנֵי הָאָדָם לַעֲבֹד אֶת־אֱלֹהִים בְּלֹא כַתּוֹרָה | 13 diciendo: «Este induce a la gente a dar a Dios un culto contrario a la ley». |
| 14 וַיְהִי אַךְ־בִּקֵּשׁ פּוֹלוֹס לִפְתֹּחַ אֶת־פִּיו וְגַלִּיּוֹן אָמַר אֶל־הַיְּהוּדִים לֵאמֹר אִם־הָיָה דְבַר־פֶּשַׁע אוֹ־מַעֲשֵׂה נְבָלָה כִּי־עַתָּה נָשָׂאתִי וְשָׁמַעְתִּי אֶתְכֶם הַיְּהוּדִים כַּמִּשְׁפָּט | 14 Iba Pablo a tomar la palabra, cuando Galión dijo a los judíos: «Judíos, si se tratara de un crimen o de un delito grave, sería razón escucharos con paciencia; |
| 15 אֲבָל אִם־הִיא שְׁאֵלָה עַל־מִלִּין וְשֵׁמוֹת וְהַדָּת שֶׁלָּכֶם רְאוּ אַתֶּם וַאֲנִי אֵין רְצוֹנִי לִהְיוֹת שֹׁפֵט עַל־דְּבָרִים כָּאֵלֶּה | 15 pero, si discutís de palabras, de nombres y de vuestra ley, vedlo vosotros. Yo no quiero ser juez de esos asuntos». |
| 16 וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מִלִּפְנֵי כִּסֵּא הַמִּשְׁפָּט | 16 Y les ordenó despejar el tribunal. |
| 17 וַיֹּאחֲזוּ כָל־הַיְּוָנִים אֶת־סוֹסְתְּנִיס רֹאשׁ הַכְּנֵסֶת וַיַּכּוּהוּ לִפְנֵי־כִסֵּא הַמִּשְׁפָּט וְגַלִּיּוֹן לֹא־שָׁת לִבּוֹ גַּם־לָזֹאת | 17 Entonces agarraron a Sóstenes, jefe de la sinagoga, y le dieron una paliza delante del tribunal, sin que Galión se preocupara de ello. |
| 18 וּפוֹלוֹס יָשַׁב שָׁם עוֹד יָמִים רַבִּים וַיִּפָּרֵד מִן־הָאַחִים וַיֵּרֶד בָּאֳנִיָּה לָלֶכֶת אֶל־סוּרְיָא וְאִתּוֹ פְּרִיסְקִילָה וַעֲקִילַס וַיְגַלַּח אֶת־רֹאשׁוֹ בְּקַנְכְּרַי כִּי נֶדֶר עָלָיו | 18 Pablo se quedó allí todavía bastantes días; luego se despidió de los hermanos y se embarcó para Siria con Priscila y Áquila. En Cencreas se había hecho rapar la cabeza, porque había hecho un voto. |
| 19 וַיָּבֹאוּ אֶל־אֶפְסוֹס וַיַּעֲזֹב אֹתָם שָׁם וְהוּא הָלַךְ לְבֵית הַכְּנֵסֶת וַיְדַבֵּר עִם־הַיְּהוּדִים | 19 Llegaron a Éfeso y los dejó allí. Entró en la sinagoga y se puso a hablar con los judíos. |
| 20 וַיְבַקְשׁוּ מִמֶּנּוּ לְהַאֲרִיךְ יְמֵי שִׁבְתּוֹ אִתָּם וְלֹא אָבָה | 20 Le pidieron que se quedase allí más tiempo, pero no accedió, |
| 21 כִּי אִם־נִפְרַד מֵהֶם בְּאָמְרוֹ מְחֻיָּב אֲנִי לָחֹג אֶת־הֶחָג הַבָּא בִּירוּשָׁלַיִם וְאַחֲרֵי־כֵן אָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם אִם־יִרְצֶה יְהוָֹה וַיֵּלֶךְ־לוֹ בָאֳנִיָּה מִן־אֶפְסוֹס | 21 sino que se despidió, diciendo: «Volveré otra vez a vosotros, si Dios quiere». Y, embarcando, partió de Éfeso. |
| 22 וַיָּבֹא אֶל־קִסְרִין וַיַּעַל וַיִּשְׁאַל לִשְׁלוֹם הַקְּהִלָּה וַיֵּרֶד אֶל־אַנְטְיוֹכְיָא | 22 Desembarcó en Cesarea, subió y saludó a la Iglesia y bajó a Antioquía. |
| 23 וַיֵּשֶׁב שָׁם יָמִים אֲחָדִים וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ גָּלַטְיָא וּפְרוּגְיָא וַיְחַזֵּק אֶת־כָּל־הַתַּלְמִידִים | 23 Pasado algún tiempo en Antioquía, marchó y recorrió sucesivamente Galacia y Frigia, animando a los discípulos. |
| 24 וְאִישׁ יְהוּדִי בָּא אֶל־אֶפְסוֹס וְעִיר מוֹלַדְתּוֹ אֲלֶכְסַנְדְּרִיָּא וּשְׁמוֹ אַפּוֹלוֹס אִישׁ דְּבָרִים וְנִמְרָץ בַּכְּתוּבִים | 24 Llegó a Éfeso un judío llamado Apolo, natural de Alejandría, hombre elocuente y muy versado en las Escrituras. |
| 25 הוּא הָיָה מְלֻמָּד דֶּרֶךְ הָאָדוֹן וְהוּא מְדַבֵּר כְּחֹם רוּחוֹ וּמְלַמֵּד הֵיטֵב עַל־אֹדוֹת יֵשׁוּעַ וְלֹא יָדַע כִּי אִם־טְבִילַת יוֹחָנָן לְבַדָּהּ | 25 Lo habían instruido en el camino del Señor y exponía con entusiasmo y exactitud lo referente a Jesús, aunque no conocía más que el bautismo de Juan. |
| 26 וְהוּא הֵחֵל לִקְרֹא בְּבֵית הַכְּנֵסֶת בְּבִטְחוֹן לֵבָב וַיִּשְׁמְעוּ אֹתוֹ עֲקִילַס וּפְרִיסְקִילָה וַיִּקָּחֻהוּ אֲלֵיהֶם וַיּוֹסִיפוּ לְהַגִּיד לוֹ אֶת־דֶּרֶךְ הָאֱלֹהִים בַּאֵר הֵיטֵב | 26 Apolo, pues, se puso a hablar públicamente en la sinagoga. Cuando lo oyeron Priscila y Áquila, lo tomaron por su cuenta y le explicaron con más detalle el camino de Dios. |
| 27 וַיַּחְפֹּץ לָלֶכֶת לַאֲכַיָּא וַיִּכְתְּבוּ הָאַחִים אֶל־הַתַּלְמִידִים וַיְעֹרְרוּ אֹתָם לְקַבְּלוֹ וַיָּבֹא שָׁמָּה וַיַּעֲזֹר הַרְבֵּה אֶת־הַמַּאֲמִינִים עַל־יְדֵי הֶחָסֶד | 27 Decidió pasar a Acaya, y los hermanos lo animaron y escribieron a los discípulos de allí que lo recibieran bien. Una vez llegado, con la ayuda de la gracia, contribuyó mucho al provecho de los creyentes, |
| 28 כִּי־בְחָזְקָה הִתְוַכַּח עִם־הַיְּהוּדִים לִפְנֵי כָּל־הָעָם וַיַּרְאֵם מִן־הַמִּקְרָאוֹת כִּי יֵשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ | 28 pues rebatía vigorosamente en público a los judíos, demostrando con la Escritura que Jesús es el Mesías. |
