Shir ha-Shirim (שיר השירים ) - Cantico dei Cantici 21

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	VULGATA
1 וַיַּעַן אִיֹּוב וַיֹּאמַר	1 Respondens autem Job, dixit :
2 שִׁמְעוּ מֹועַ מִלָּתִי וּתְהִי־זֹאת תַּנְחוּמֹתֵיכֶם	2 Audite, quæso, sermones meos, et agite pœnitentiam.
3 אוּנִי וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר וְאַחַר דַּבְּרִי תַלְעִיג	3 Sustinete me, et ego loquar : et post mea, si videbitur, verba, ridete.
4 הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי וְאִם־מַדּוּעַ לֹא־תִקְצַר רוּחִי	4 Numquid contra hominem disputatio mea est, ut merito non debeam contristari ?
5 פְּנוּ־אֵלַי וְהָשַׁמּוּ וְשִׂימוּ יָד עַל־פֶּה	5 Attendite me et obstupescite, et superponite digitum ori vestro.
6 וְאִם־זָכַרְתִּי וְנִבְהָלְתִּי וְאָחַז בְּשָׂרִי פַּלָּצוּת	6 Et ego, quando recordatus fuero, pertimesco, et concutit carnem meam tremor.
7 מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִחְיוּ עָתְקוּ גַּם־גָּבְרוּ חָיִל	7 Quare ergo impii vivunt, sublevati sunt, confortatique divitiis ?
8 זַרְעָם נָכֹון לִפְנֵיהֶם עִמָּם וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם	8 Semen eorum permanet coram eis : propinquorum turba et nepotum in conspectu eorum.
9 בָּתֵּיהֶם שָׁלֹום מִפָּחַד וְלֹא שֵׁבֶט אֱלֹוהַּ עֲלֵיהֶם	9 Domus eorum securæ sunt et pacatæ, et non est virga Dei super illos.
10 שֹׁורֹו עִבַּר וְלֹא יַגְעִל תְּפַלֵּט פָּרָתֹו וְלֹא תְשַׁכֵּל	10 Bos eorum concepit, et non abortivit : vacca peperit, et non est privata fœtu suo.
11 יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן	11 Egrediuntur quasi greges parvuli eorum, et infantes eorum exultant lusibus.
12 יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנֹּור וְיִשְׂמְחוּ לְקֹול עוּגָב	12 Tenent tympanum et citharam, et gaudent ad sonitum organi.
13 [יְבַלּוּ כ] (יְכַלּוּ ק) בַטֹּוב יְמֵיהֶם וּבְרֶגַע שְׁאֹול יֵחָתּוּ	13 Ducunt in bonis dies suos, et in puncto ad inferna descendunt.
14 וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ	14 Qui dixerunt Deo : Recede a nobis, et scientiam viarum tuarum nolumus.
15 מַה־שַׁדַּי כִּי־נַעַבְדֶנּוּ וּמַה־נֹּועִיל כִּי נִפְגַּע־בֹּו	15 Quis est Omnipotens, ut serviamus ei ? et quid nobis prodest si oraverimus illum ?
16 הֵן לֹא בְיָדָם טוּבָם עֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶנִּי	16 Verumtamen quia non sunt in manu eorum bona sua, consilium impiorum longe sit a me.
17 כַּמָּה ׀ נֵר־רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְיָבֹא עָלֵימֹו אֵידָם חֲבָלִים יְחַלֵּק בְּאַפֹּו	17 Quoties lucerna impiorum extinguetur, et superveniet eis inundatio, et dolores dividet furoris sui ?
18 יִהְיוּ כְּתֶבֶן לִפְנֵי־רוּחַ וּכְמֹץ גְּנָבַתּוּ סוּפָה	18 Erunt sicut paleæ ante faciem venti, et sicut favilla quam turbo dispergit.
19 אֱלֹוהַּ יִצְפֹּן־לְבָנָיו אֹונֹו יְשַׁלֵּם אֵלָיו וְיֵדָע	19 Deus servabit filiis illius dolorem patris, et cum reddiderit, tunc sciet.
20 יִרְאוּ [עֵינֹו כ] (עֵינָיו ק) כִּידֹו וּמֵחֲמַת שַׁדַּי יִשְׁתֶּה	20 Videbunt oculi ejus interfectionem suam, et de furore Omnipotentis bibet.
21 כִּי מַה־חֶפְצֹו בְּבֵיתֹו אַחֲרָיו וּמִסְפַּר חֳדָשָׁיו חֻצָּצוּ	21 Quid enim ad eum pertinet de domo sua post se, et si numerus mensium ejus dimidietur ?
22 הַלְאֵל יְלַמֶּד־דָּעַת וְהוּא רָמִים יִשְׁפֹּוט	22 Numquid Deus docebit quispiam scientiam, qui excelsos judicat ?
23 זֶה יָמוּת בְּעֶצֶם תֻּמֹּו כֻּלֹּו שַׁלְאֲנַן וְשָׁלֵיו	23 Iste moritur robustus et sanus, dives et felix :
24 עֲטִינָיו מָלְאוּ חָלָב וּמֹחַ עַצְמֹותָיו יְשֻׁקֶּה	24 viscera ejus plena sunt adipe, et medullis ossa illius irrigantur :
25 וְזֶה יָמוּת בְּנֶפֶשׁ מָרָה וְלֹא־אָכַל בַּטֹּובָה	25 alius vero moritur in amaritudine animæ absque ullis opibus :
26 יַחַד עַל־עָפָר יִשְׁכָּבוּ וְרִמָּה תְּכַסֶּה עֲלֵיהֶם	26 et tamen simul in pulvere dormient, et vermes operient eos.
27 הֵן יָדַעְתִּי מַחְשְׁבֹותֵיכֶם וּמְזִמֹּות עָלַי תַּחְמֹסוּ	27 Certe novi cogitationes vestras, et sententias contra me iniquas.
28 כִּי תֹאמְרוּ אַיֵּה בֵית־נָדִיב וְאַיֵּה אֹהֶל ׀ מִשְׁכְּנֹות רְשָׁעִים	28 Dicitis enim : Ubi est domus principis ? et ubi tabernacula impiorum ?
29 הֲלֹא אֶלְתֶּם עֹובְרֵי דָרֶךְ וְאֹתֹתָם לֹא תְנַכֵּרוּ	29 Interrogate quemlibet de viatoribus, et hæc eadem illum intelligere cognoscetis :
30 כִּי לְיֹום אֵיד יֵחָשֶׂךְ רָע לְיֹום עֲבָרֹות יוּבָלוּ	30 quia in diem perditionis servatur malus, et ad diem furoris ducetur.
31 מִי־יַגִּיד עַל־פָּנָיו דַּרְכֹּו וְהוּא־עָשָׂה מִי יְשַׁלֶּם־לֹו	31 Quis arguet coram eo viam ejus ? et quæ fecit, quis reddet illi ?
32 וְהוּא לִקְבָרֹות יוּבָל וְעַל־גָּדִישׁ יִשְׁקֹוד	32 Ipse ad sepulchra ducetur, et in congerie mortuorum vigilabit.
33 מָתְקוּ־לֹו רִגְבֵי נָחַל וְאַחֲרָיו כָּל־אָדָם יִמְשֹׁוךְ וּלְפָנָיו אֵין מִסְפָּר	33 Dulcis fuit glareis Cocyti, et post se omnem hominem trahet, et ante se innumerabiles.
34 וְאֵיךְ תְּנַחֲמוּנִי הָבֶל וּתְשׁוּבֹתֵיכֶם נִשְׁאַר־מָעַל׃ ס	34 Quomodo igitur consolamini me frustra, cum responsio vestra repugnare ostensa sit veritati ?