| 1 ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב הוא ואשתו ושני בניו | 1 No tempo dum juiz, quando os juizes governavam, houve fome naquela terra. Um homem partiu de Belém de Judá, para ir habitar como forasteiro no país de Moab, com sua mulher e dois filhos. |
| 2 ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה ויבאו שדי מואב ויהיו שם | 2 Chamava-se ele Elimelec, e sua mulher Noemi; os dois filhos chamavam-se, um Maalon, e o outro Quelion; eram Efrateus de Belém de Judá. Chegados ao país dos Moabitas, aí moraram. |
| 3 וימת אלימלך איש נעמי ותשאר היא ושני בניה | 3 Elimelec, marido de Noemi, morreu, e ela ficou com os filhos, |
| 4 וישאו להם נשים מאביות שם האחת ערפה ושם השנית רות וישבו שם כעשר שנים | 4 os quais casaram com mulheres Moabitas, das quais uma se chamava Orfa, e a outra Rute. Viveram lá dez anos, |
| 5 וימותו גם שניהם מחלון וכליון ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה | 5 e morreram ambos, a saber, Maalon e Quelion. Assim a mulher ficou privada dos dois filhos e do marido. |
| 6 ותקם היא וכלתיה ותשב משדי מואב כי שמעה בשדה מואב כי פקד יהוה את עמו לתת להם לחם | 6 Então a mulher levantou-se, a fim de voltar da terra de Moab para a sua pátria com as suas duas noras, porque ouviu dizer que o Senhor tinha olhado para o seu povo, e lhe tinha dado pão. |
| 7 ותצא מן המקום אשר היתה שמה ושתי כלתיה עמה ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה | 7 Saiu pois do lugar da sua peregrinação com as suas duas noras; indo já no caminho de volta para a terra de Judá, |
| 8 ותאמר נעמי לשתי כלתיה לכנה שבנה אשה לבית אמה יעשה יהוה עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי | 8 disse para elas: Ide para casa de vossa mãe, o Senhor use convosco de misericórdia, como vós usastes com os que morreram e comigo. |
| 9 יתן יהוה לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה ותשק להן ותשאנה קולן ותבכינה | 9 Ele vos faça encontrar paz nas casas dos maridos, com quem tiverdes a sorte de casar. E beijou-as. Elas em alta voz começaram a chorar |
| 10 ותאמרנה לה כי אתך נשוב לעמך | 10 e a dizer: Nós iremos contigo para o teu povo. |
| 11 ותאמר נעמי שבנה בנתי למה תלכנה עמי העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים | 11 Ela respondeu-lhes: Ide, minhas filhas; porque vindes comigo? Porventura tenho eu ainda filhos no meu ventre, para que possais esperar de mim maridos? |
| 12 שבנה בנתי לכן כי זקנתי מהיות לאיש כי אמרתי יש לי תקוה גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים | 12 Andai, minhas filhas, ide-vos, porque já estou velha demais para me voltar a casar. Ainda que eu pudesse conceber esta mesma noite, e dar à luz filhos, |
| 13 הלהן תשברנה עד אשר יגדלו הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש אל בנתי כי מר לי מאד מכם כי יצאה בי יד יהוה | 13 irieis esperar até que crescessem e chegassem aos anos da puberdade? Deixaríeis de tornar a casar? Não (continueis), minhas filhas, vos peço, porque a vossa angústia custa-me muito, e a mão do Senhor está levantada contra mim. |
| 14 ותשנה קולן ותבכינה עוד ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה | 14 Elas, levantando a voz, começaram de novo a chorar. Orfa beijou a sua sogra, e foi-se. Rute porém ficou com sua sogra. |
| 15 ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה שובי אחרי יבמתך | 15 Noemi disse-lhe: A tua cunhada voltou para o seu povo e para o seu deus; vai com ela. |
| 16 ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי | 16 Rute respondeu: Não insistas comigo para que te deixe e me vá, porque para onde tu fores, irei também eu, e onde quer que morares, morarei eu também. O teu povo será o meu povo, e o teu Deus o meu Deus. |
| 17 באשר תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה יהוה לי וכה יסיף כי המות יפריד ביני ובינך | 17 Na terra que te receber, quando morreres, nessa morrerei eu também e aí terei o meu sepulcro. O Senhor me castigue duramente, se outra coisa, que não for a morte, me separar de ti. |
| 18 ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה | 18 Vendo pois Noemi que Rute estava firmemente resolvida a ir com ela, não a quis mais contradizer, nem persuadir-lhe que voltasse para os seus. |
| 19 ותלכנה שתיהם עד באנה בית לחם ויהי כבאנה בית לחם ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי | |
| 20 ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרא כי המר שדי לי מאד | 20 Ela disse-lhes: Não me chameis Noemi (isto é, formosa), mas chamai-me Mara (isto é, amarga), porque o Omnipotente me encheu de extrema amargura. |
| 21 אני מלאה הלכתי וריקם השיבני יהוה למה תקראנה לי נעמי ויהוה ענה בי ושדי הרע לי | 21 Eu sai daqui cheia (de felicidade com meu marido e filhos), e o Senhor fez-me voltar vazia. Por que me chamais pois Noemi, tendo-me o Senhor humilhado, e o Omnipotente afligido? |
| 22 ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שערים | 22 Foi Noemi com Rute Moabita, sua nora, da terra da sua peregrinação, e voltou para Belém, quando se começava a segar as cevadas. |
