| 1 וארא והנה שה עמד על הר ציון ועמו מאת אלף וארבעים וארבעה אלפים הנשאים שם אביו כתוב על מצחותם | 1 E olhei; e eis que o Cordeiro estava de pé sobre o monte de Sião, e com ele cento e quarenta e quatro mil que tinham escrito sobre as suas frontes o nome dele e o nome de seu pai. |
| 2 ואשמע קול מן השמים כקול מים רבים וכקול רעם גדול ואשמע קול תפשי כנור המנגנים בכנורותיהם | 2 E ouvi uma voz do céu, como o rumor de muitas águas e como o estrondo de um grande trovão; a voz que ouvi, era como de tocadores de citara que tocavam as suas cítaras. |
| 3 וישירו כשיר חדש לפני הכסא ולפני ארבע החיות ולפני הזקנים ואין איש אשר יכל ללמד את השיר זולתי מאת האלף וארבעים וארבעת האלפים ההם אשר נקנו מן הארץ | 3 Cantam um cântico novo diante do trono, diante dos quatro animais e dos anciães. Ninguém podia cantar este cântico, senão aqueles cento e quarenta e quatro mil, que foram resgatados da terra. |
| 4 אלה הם אשר לא נגאלו בנשים כי בתולות המה אלה הם ההלכים אחרי השה אל כל אשר ילך אלה נקנו מתוך בני האדם לראשית בכורים לאלהים ולשה | 4 Estes são os que se não contaminaram com mulheres, porque são virgens. Estes seguem o Cordeiro para onde quer que ele vá. Estes foram resgatados dentre os homens como primícias para Deus e para o Cordeiro, |
| 5 ותרמית לא נמצאה בפיהם כי תמימים המה לפני כסא האלהים | 5 e na sua boca não se achou mentira: estão sem mácula diante do trono de Deus. |
| 6 וארא מלאך אחר מעופף במרום הרקיע אשר היה לו בשורת עולם לבשר את ישבי הארץ ואת כל גוי ונשפחה ולשון ועם | 6 Depois vi outro anjo voando para. o zénite, que tinha um Evangelho eterno, para pregar aos habitantes da terra, a toda a nação, tribo, língua e povo, |
| 7 ויאמר בקול גדול יראו את האלהים והבו לו כבוד כי באה עת משפטו והשתחוו לעשה שמים וארץ את הים ומעינות המים | 7 dizendo em alta voz: "Temei o Senhor e dai-lhe glória, porque é chegada a hora do seu juízo e prostrai-vos diante daquele que fez o céu, a terra, o mar e as fontes das águas." |
| 8 ומלאך אחר בא אחריו ויאמר נפלה נפלה בבל העיר הגדולה כי השקתה כל הגוים מיין חמת תזנתה | 8 E um outro anjo, um segundo, o seguiu, dizendo: "Caiu, caiu aquela grande Babilônia que fez beber a todas as gentes do vinho (envenenado) do furor da sua impudicícia!" |
| 9 ומלאך שלישי בא אחריהם ויאמר בקול גדול כל אשר ישתחוה לפני החיה ולפני צלמה ונשא את תוה על מצחו או על ידו | 9 Seguiu-se a estes um outro anjo, um terceiro, dizendo em alta voz: "Se alguém adorar a Besta e a sua estátua e receber o sinal dela na sua testa ou na sua mão, |
| 10 גם הוא שתה ישתה מיין חמת אלהים יין בלתי מהול הנמסך בכוס זעמו ויענה באש וגפרית לפני המלאכים הקדשים ולפני השה | 10 também esse beberá do vinho da ira de Deus, lançado puro no cálice da sua ira, e será atormentado em fogo e enxofre, diante dos santos anjos e na presença do Cordeiro. |
| 11 ועשן ענוים יעלה לעולמי עד ולא ימצאו מנוחה יומם ולילה המשתחוים לחיה ולצלמה ואשר ישא את תו שמה | 11 O fumo do seu tormento se levanta pelos séculos dos séculos, sem que tenham descanso algum, nem de dia nem de noite, aqueles que adoram a Besta e a sua estátua, assim como aqueles que recebem a marca do seu nome." |
| 12 בזה סבלנות הקדשים בזה השמרים את מצות האלהים ואת אמונת ישוע | 12 Aqui está a paciência dos santos, esses que guardam os mandamentos de Deus e a fé de Jesus. |
| 13 ואשמע קול מן השמים מדבר אלי כתב אשרי המתים אשר ימותו באדון מעתה אמנם כן אמר הרוח למען ינוחו מעמלם ומעשיהם הלך ילכו אחריהם | 13 E ouvi uma voz do céu, que dizia: "Escreve: Bem-aventurados, desde agora, os mortos, que morrem no Senhor. Sim, diz o Espírito, que descansem dos seus trabalhos, porque as suas obras os seguem." |
| 14 וארא והנה ענן בהיר ועל הענן ישב כדמות בן אדם ועל ראשו עטרת זהב ובידו מגל מלטש | 14 Depois olhei e vi uma nuvem branca e alguém sentado sobre a nuvem semelhante a um Filho de Homem, o qual tinha na sua cabeça uma coroa de ouro, e na sua mão uma fouce aguda. |
| 15 ומלאך אחר יצא מן ההיכל ויזעק בקול גדול אל הישב על הענן לאמר שלח מגלך וקצר כי באה העת לקצר כי יבש קציר הארץ | 15 Um outro anjo saiu do templo, gritando em alta voz para o que estava sentado sobre a nuvem: "Mete a tua fouce e sega, porque é chegada a hora de segar, pois a seara da terra está seca." |
| 16 וישלח הישב בענן את מגלו בארץ והארץ נקצרה | 16 Então o que estava sentado sobre a nuvem, meteu a sua fouce à terra, e a terra foi segada. |
| 17 ומלאך אחר יצא מן ההיכל אשר בשמים וגם לו מגל מלטש בידו | 17 Um outro anjo saiu do templo que há no céu, tendo também ele mesmo uma aguda fouce. |
| 18 ויצא מלאך אחר מן המזבח וממשלתו על האש ויקרא קול גדול אל אשר בידו המגל המלטש לאמר שלח מגלך המלטש ובצר את גפן הארץ כי בשלו ענביהם | 18 Saiu do altar outro anjo, que tinha poder sobre o fogo, e gritou em alta voz para o que tinha a fouce aguda, dizendo: "Mete a tua fouce aguda e vindima os cachos da vinha da terra, porque as suas uvas estão maduras." |
| 19 וינף המלאך את מגלו על הארץ ויבצר את אשכלת גפן הארץ וישליכם בגת חמת אלהים הגדולה | 19 E o anjo meteu a sua fouce à terra e vindimou a vinha da terra, e lançou (as uvas) no grande lagar da ira de Deus (no inferno). |
| 20 ותדרך הגת מחוץ לעיר ויצא דם מן הגת עד רסני הסוסים דרך אלף ושש מאות ריס | 20 O lagar foi pisado fora da cidade, e do lagar saiu sangue (que subiu) até aos freios dos cavalos, num espaço de mil. e seiscentos estádios. |
