| 1 ויצאו כל בני ישראל ותקהל העדה כאיש אחד למדן ועד באר שבע וארץ הגלעד אל יהוה המצפה | 1 Todos los hijos de Israel, desde Dan hasta Berseba y Galaad, fueron como un solo hombre a reunirse en asamblea ante el Señor en Mispá. |
| 2 ויתיצבו פנות כל העם כל שבטי ישראל בקהל עם האלהים ארבע מאות אלף איש רגלי שלף חרב | 2 Los jefes del pueblo y todas las tribus de Israel asistieron a la asamblea del pueblo de Dios: cuatrocientos mil hombres de a pie, diestros con la espada. |
| 3 וישמעו בני בנימן כי עלו בני ישראל המצפה ויאמרו בני ישראל דברו איכה נהיתה הרעה הזאת | 3 Los benjaminitas se enteraron de que los hijos de Israel habían subido a Mispá. Los hijos de Israel les preguntaron: «Decidnos cómo se ha cometido semejante maldad». |
| 4 ויען האיש הלוי איש האשה הנרצחה ויאמר הגבעתה אשר לבנימן באתי אני ופילגשי ללון | 4 El levita, esposo de la mujer asesinada, respondió: «Mi concubina y yo habíamos llegado a Guibeá de Benjamín para pasar la noche. |
| 5 ויקמו עלי בעלי הגבעה ויסבו עלי את הבית לילה אותי דמו להרג ואת פילגשי ענו ותמת | 5 Entonces se alzaron contra mí los señores de Guibeá y me rodearon en la casa durante la noche. Planeaban matarme. Y en cuanto a mi concubina, la forzaron hasta matarla. |
| 6 ואחז בפילגשי ואנתחה ואשלחה בכל שדה נחלת ישראל כי עשו זמה ונבלה בישראל | 6 Yo, agarrándola, la descuarticé y la envié por todo el territorio de la heredad de Israel, porque se ha cometido una abominación y una infamia en Israel. |
| 7 הנה כלכם בני ישראל הבו לכם דבר ועצה הלם | 7 Aquí estáis todos vosotros, hijos de Israel. Proponed aquí mismo una resolución y un dictamen». |
| 8 ויקם כל העם כאיש אחד לאמר לא נלך איש לאהלו ולא נסור איש לביתו | 8 Todo el pueblo se levantó como un solo hombre, diciendo: «Nadie irá a su tienda ni volverá a su casa. |
| 9 ועתה זה הדבר אשר נעשה לגבעה עליה בגורל | 9 Esto es lo que haremos respecto a Guibeá: subiremos contra ella según sorteo. |
| 10 ולקחנו עשרה אנשים למאה לכל שבטי ישראל ומאה לאלף ואלף לרבבה לקחת צדה לעם לעשות לבואם לגבע בנימן ככל הנבלה אשר עשה בישראל | 10 Escogeremos diez hombres por cada cien de todas las tribus de Israel, y cien por cada mil y mil por cada diez mil, a fin de procurar vituallas para la tropa que vaya a tratar a Guibeá de Benjamín según merece la infamia que se ha cometido en Israel». |
| 11 ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים | 11 Todos los israelitas, aliados como un solo hombre, se reunieron contra la ciudad. |
| 12 וישלחו שבטי ישראל אנשים בכל שבטי בנימן לאמר מה הרעה הזאת אשר נהיתה בכם | 12 Las tribus de Israel despacharon emisarios por toda la tribu de Benjamín a decirles: «¿Qué maldad es esa que se ha cometido entre vosotros? |
| 13 ועתה תנו את האנשים בני בליעל אשר בגבעה ונמיתם ונבערה רעה מישראל ולא אבו בנימן לשמע בקול אחיהם בני ישראל | 13 Ahora, pues, entregadnos a esos hombres despreciables de Guibeá, para que los matemos y extirpemos esta maldad de Israel». Pero los de Benjamín no quisieron escuchar la voz de sus hermanos israelitas. |
| 14 ויאספו בני בנימן מן הערים הגבעתה לצאת למלחמה עם בני ישראל | 14 Los benjaminitas dejaron sus ciudades y se reunieron en Guibeá, para salir a luchar con los hijos de Israel. |
| 15 ויתפקדו בני בנימן ביום ההוא מהערים עשרים וששה אלף איש שלף חרב לבד מישבי הגבעה התפקדו שבע מאות איש בחור | 15 Aquel día, de entre los benjaminitas procedentes de las ciudades y diestros en el uso de la espada, fueron alistados veintiséis mil, sin contar a los habitantes de Guibeá. |
| 16 מכל העם הזה שבע מאות איש בחור אטר יד ימינו כל זה קלע באבן אל השערה ולא יחטא | 16 De entre todos ellos, había setecientos hombres aguerridos, zurdos, capaces de lanzar con la honda una piedra contra un cabello sin que el golpe de la piedra se desviara lo más mínimo. |
| 17 ואיש ישראל התפקדו לבד מבנימן ארבע מאות אלף איש שלף חרב כל זה איש מלחמה | 17 Los israelitas se alistaron, sin Benjamín: cuatrocientos mil hombres armados de espada, todos ellos gente de guerra. |
| 18 ויקמו ויעלו בית אל וישאלו באלהים ויאמרו בני ישראל מי יעלה לנו בתחלה למלחמה עם בני בנימן ויאמר יהוה יהודה בתחלה | 18 Se pusieron en marcha, y subieron a Betel a consultar a Dios. Preguntaron: «¿Quién de nosotros subirá primero a luchar contra los benjaminitas?». El Señor respondió: «Judá será el primero». |
| 19 ויקומו בני ישראל בבקר ויחנו על הגבעה | 19 Los hijos de Israel se levantaron de madrugada y acamparon cerca de Guibeá. |
| 20 ויצא איש ישראל למלחמה עם בנימן ויערכו אתם איש ישראל מלחמה אל הגבעה | 20 Los hijos de Israel salieron a luchar contra Benjamín y formaron contra ellos en orden de batalla, frente a Guibeá. |
| 21 ויצאו בני בנימן מן הגבעה וישחיתו בישראל ביום ההוא שנים ועשרים אלף איש ארצה | 21 Pero los benjaminitas de Guibeá salieron y aquel día dejaron muertos en tierra veintidós mil hombres de Israel. |
| 22 ויתחזק העם איש ישראל ויספו לערך מלחמה במקום אשר ערכו שם ביום הראשון | 22 Se rehicieron y volvieron a formar en orden de batalla en el mismo lugar donde habían formado el primer día. |
| 23 ויעלו בני ישראל ויבכו לפני יהוה עד הערב וישאלו ביהוה לאמר האוסיף לגשת למלחמה עם בני בנימן אחי ויאמר יהוה עלו אליו | 23 Los hijos de Israel subieron a llorar ante el Señor, hasta la tarde. Consultaron al Señor: «¿He de volver a presentar batalla a mi hermano Benjamín?». El Señor Respondió: «Subid contra él». |
| 24 ויקרבו בני ישראל אל בני בנימן ביום השני | 24 Al segundo día, los hijos de Israel se acercaron a los benjaminitas. |
| 25 ויצא בנימן לקראתם מן הגבעה ביום השני וישחיתו בבני ישראל עוד שמנת עשר אלף איש ארצה כל אלה שלפי חרב | 25 Entonces, Benjamín salió de Guibeá a su encuentro aquel segundo día, y dejó muertos por tierra dieciocho mil hijos de Israel más, todos ellos armados de espada. |
| 26 ויעלו כל בני ישראל וכל העם ויבאו בית אל ויבכו וישבו שם לפני יהוה ויצומו ביום ההוא עד הערב ויעלו עלות ושלמים לפני יהוה | 26 Los hijos de Israel y todo el pueblo subieron a Betel. Allí lloraron sentados ante el Señor. Aquel día ayunaron hasta el atardecer, y ofrecieron holocaustos y víctimas pacíficas ante el Señor. |
| 27 וישאלו בני ישראל ביהוה ושם ארון ברית האלהים בימים ההם | 27 Los hijos de Israel consultaron al Señor —pues en aquellos días estaba allí el Arca de la Alianza de Dios, |
| 28 ופינחס בן אלעזר בן אהרן עמד לפניו בימים ההם לאמר האוסף עוד לצאת למלחמה עם בני בנימן אחי אם אחדל ויאמר יהוה עלו כי מחר אתננו בידך | 28 y prestaba servicio ante ella Pinjás, hijo de Eleazar, hijo de Aarón—, diciendo: «¿Continuaré saliendo a luchar contra los de mi hermano Benjamín o desistiré?». El Señor respondió: «Subid, pues mañana lo entregaré en vuestras manos». |
| 29 וישם ישראל ארבים אל הגבעה סביב | 29 Israel puso emboscadas en torno a Guibeá. |
| 30 ויעלו בני ישראל אל בני בנימן ביום השלישי ויערכו אל הגבעה כפעם בפעם | 30 Al tercer día subieron los hijos de Israel contra los benjaminitas, y formaron contra Guibeá como las veces anteriores. |
| 31 ויצאו בני בנימן לקראת העם הנתקו מן העיר ויחלו להכות מהעם חללים כפעם בפעם במסלות אשר אחת עלה בית אל ואחת גבעתה בשדה כשלשים איש בישראל | 31 Los benjaminitas salieron al encuentro de la tropa, alejándose de la ciudad. Y, lo mismo que las veces anteriores, comenzaron a causar bajas entre la tropa por los caminos, uno de los cuales sube a Betel y el otro a Guibeá por el campo: unos treinta israelitas. |
| 32 ויאמרו בני בנימן נגפים הם לפנינו כבראשנה ובני ישראל אמרו ננוסה ונתקנהו מן העיר אל המסלות | 32 Los benjaminitas se dijeron: «Ya están derrotados ante nosotros como anteriormente». Pero es que los hijos de Israel se habían dicho: «Huyamos y alejémoslos de la ciudad, hacia los caminos». |
| 33 וכל איש ישראל קמו ממקומו ויערכו בבעל תמר וארב ישראל מגיח ממקמו ממערה גבע | 33 Entonces los israelitas se levantaron de sus posiciones para formar en Baal Tamar, mientras la emboscada de Israel salía de su posición, del flanco desguarnecido de Guibeá. |
| 34 ויבאו מנגד לגבעה עשרת אלפים איש בחור מכל ישראל והמלחמה כבדה והם לא ידעו כי נגעת עליהם הרעה | 34 Diez mil hombres escogidos de Israel llegaron frente a Guibeá y arreció la batalla. Los benjaminitas no sabían que la desgracia se les echaba encima. |
| 35 ויגף יהוה את בנימן לפני ישראל וישחיתו בני ישראל בבנימן ביום ההוא עשרים וחמשה אלף ומאה איש כל אלה שלף חרב | 35 El Señor batió a Benjamín ante Israel. Y los hijos de Israel mataron aquel día a veinticinco mil cien benjaminitas, todos ellos armados de espada. |
| 36 ויראו בני בנימן כי נגפו ויתנו איש ישראל מקום לבנימן כי בטחו אל הארב אשר שמו אל הגבעה | 36 Los benjaminitas se dieron cuenta de que habían sido derrotados. Los hijos de Israel, sin embargo, cedieron terreno a Benjamín, pues confiaban en la emboscada que habían tendido junto a Guibeá. |
| 37 והארב החישו ויפשטו אל הגבעה וימשך הארב ויך את כל העיר לפי חרב | 37 Los emboscados se apresuraron a asaltar Guibeá. Se desplegó la emboscada, y pasaron a filo de espada a toda la ciudad. |
| 38 והמועד היה לאיש ישראל עם הארב הרב להעלותם משאת העשן מן העיר | 38 Los hijos de Israel tenían con los emboscados el acuerdo de hacer subir una señal de humo de la ciudad. |
| 39 ויהפך איש ישראל במלחמה ובנימן החל להכות חללים באיש ישראל כשלשים איש כי אמרו אך נגוף נגף הוא לפנינו כמלחמה הראשנה | 39 Los hijos de Israel retrocedieron en la batalla. Y Benjamín comenzó a causarles bajas —unos treinta hombres—, de modo que se dijeron: «Están ya derrotados ante nosotros, como en el primer combate». |
| 40 והמשאת החלה לעלות מן העיר עמוד עשן ויפן בנימן אחריו והנה עלה כליל העיר השמימה | 40 Entonces comenzó a salir de la ciudad la señal, una columna de humo. Cuando Benjamín volvió su rostro, vio que toda la ciudad subía en llamas al cielo. |
| 41 ואיש ישראל הפך ויבהל איש בנימן כי ראה כי נגעה עליו הרעה | 41 Los israelitas volvieron a hacerles frente, mientras los benjaminitas permanecían aterrorizados, al ver que la desgracia había caído sobre ellos. |
| 42 ויפנו לפני איש ישראל אל דרך המדבר והמלחמה הדביקתהו ואשר מהערים משחיתים אותו בתוכו | 42 Se volvieron por el camino del desierto ante los israelitas, pero el combate los fue siguiendo. Los que salían de las ciudades, sorprendiéndolos en medio, los aniquilaban. |
| 43 כתרו את בנימן הרדיפהו מנוחה הדריכהו עד נכח הגבעה ממזרח שמש | 43 Cercaron a Benjamín, lo acosaron sin descanso y lo persiguieron hasta llegar frente a Guibeá, a levante. |
| 44 ויפלו מבנימן שמנה עשר אלף איש את כל אלה אנשי חיל | 44 Cayeron dieciocho mil benjaminitas, todos ellos valerosos. |
| 45 ויפנו וינסו המדברה אל סלע הרמון ויעללהו במסלות חמשת אלפים איש וידביקו אחריו עד גדעם ויכו ממנו אלפים איש | 45 Los restantes se volvieron y huyeron al desierto, a la peña de Rimón. Los rastrearon por los senderos: cinco mil hombres caídos. Los persiguieron hasta Guidón, matándoles dos mil. |
| 46 ויהי כל הנפלים מבנימן עשרים וחמשה אלף איש שלף חרב ביום ההוא את כל אלה אנשי חיל | 46 Aquel día cayeron de Benjamín veinticinco mil hombres armados de espada, todos ellos valerosos. |
| 47 ויפנו וינסו המדברה אל סלע הרמון שש מאות איש וישבו בסלע רמון ארבעה חדשים | 47 Seiscientos hombres se habían vuelto, y habían huido al desierto, a la peña de Rimón. Y permanecieron en la peña de Rimón cuatro meses. |
| 48 ואיש ישראל שבו אל בני בנימן ויכום לפי חרב מעיר מתם עד בהמה עד כל הנמצא גם כל הערים הנמצאות שלחו באש | 48 Los hijos de Israel se volvieron contra los benjaminitas. Y pasaron a filo de espada desde la población de la ciudad al ganado menor y todo cuanto había en ella. Asimismo, prendieron fuego a todas las ciudades que encontraban. |
