| 1 ויהי אחרי כלותו לדבר את כל דבריו באזני העם ויבא אל כפר נחום | 1 Quando ebbe finito tutti questi suoi discorsi al popolo che era in ascolto, entrò in Cafarnao. |
| 2 ועבד לאחד משרי המאות חלה למות והוא יקר לו מאד | 2 Ora, un centurione aveva un servo, a cui teneva molto, ammalato e presso a morire. |
| 3 וישמע את שמע ישוע וישלח אליו מזקני היהודים וישאל מאתו לבוא ולהושיע את עבדו | 3 E, sentito di Gesù, gli mandò alcuni anziani dei Giudei per domandargli di venire a salvare il suo servo. |
| 4 ויבאו אל ישוע ויתחננו לו מאד ויאמרו ראוי הוא אשר תעשה בקשתו | 4 Arrivati presso Gesù, lo supplicarono istantemente dicendo: «Egli merita che tu gli faccia questo; |
| 5 כי אהב עמנו הוא והוא בנה לנו את בית הכנסת | 5 ama, infatti, la nostra gente, ed è lui che ci ha costruita la sinagoga». |
| 6 וילך אתם ישוע ויהי כאשר קרב אל הבית וישלח אליו שר המאה על ידי רעיו לאמר לו בי אדני אל נא תטריח את עצמך כי אינני כדי שתבוא בצל קורתי | 6 Gesù andò con loro. Era ormai non lontano dalla casa, quando il centurione gli mandò incontro degli amici per dirgli: «Signore, non ti incomodare, perché io non son degno che tu entri sotto il mio tetto, |
| 7 ובעבור זאת גם את עצמי לא חשבתי ראוי לבוא אליך אך דבר נא דבר וירפא נערי | 7 perciò neppure ho stimato conveniente di venire da te, ma di’ una parola e il mio servo sarà guarito. |
| 8 כי גם אנכי איש נתון תחת השלטון יש תחת ידי אנשי צבא ואמרתי לזה לך והלך ולזה בוא ובא ולעבדי עשה זאת ועשה | 8 Poiché anch’io, benché sia un subalterno, ho sotto di me dei soldati, e dico ad uno: “Va’” ed egli va; e a un altro: “Vieni” e viene; e al mio servo: “Fa’ questo” e lo fa». |
| 9 וישמע ישוע את דבריו ויתמה עליו ויפן ויאמר אל ההמון ההלך אחריו אמר אני לכם גם בישראל לא מצאתי אמונה גדולה כזאת | 9 Nell’udire queste parole Gesù lo ammirò e, rivoltosi alla folla che lo seguiva, disse: «Vi dico: neppure in Israele ho trovato tanta fede». |
| 10 וישובו השלוחים אל הבית וימצאו את העבד החלה והוא נרפא | 10 E tornati alla casa, gli inviati trovarono il servo in perfetta salute. |
| 11 ויהי ממחרת וילך אל עיר ושמה נעים ורבים מתלמידיו הלכים אתו והמון עם רב | 11 E avvenne che, in seguito, Gesù si recò in una città chiamata Nain, e i suoi discepoli e una grande folla facevano la strada con lui. |
| 12 הוא קרב אל שער העיר והנה מוציאים מת בן יחיד לאמו והיא אלמנה ועמה רבים מעם העיר | 12 Come si avvicinò alla porta della città, ecco che trasportavano un morto, figlio unico di sua madre, e questa era vedova; e C’era con lei molta gente ella città. |
| 13 וכראות אתה האדון נכמרו רחמיו עליה ויאמר לה אל תבכי | 13 E il Signore, vedutala, ebbe pietà di lei e le disse: |
| 14 ויגש ויגע בארון והנשאים עמדו ויאמר עלם אמר אני אליך קומה | 14 «Non piangere più!» Poi, accostatosi, toccò la bara. i portatori si fermarono ed egli disse: «Giovinetto, a te dico: levati!» |
| 15 ויתעודד המת ויחל לדבר ויתנהו לאמו | 15 E il morto si levò a sedere e cominciò a parlare. E Gesù lo rese alla madre. |
| 16 ותאחז כלם רעדה וישבחו את האלהים ויאמרו כי נביא גדול קם בקרבנו וכי פקד האלהים את עמו | 16 Tutti furono presi da timore e glorificavano Dio dicendo: «Un gran profeta è sorto fra noi, e Dio ha visitato il suo popolo». |
| 17 ויצא הדבר הזה בכל יהודה ובכל הככר | 17 E questo che di lui si diceva si sparse per tutta la Giudea e per tutta la regione circostante. |
| 18 ותלמידי יוחנן הגידו לו את כל אלה | 18 Ora, i discepoli di Giovanni gli riferirono tutte queste cose. E chiamati due dei suoi discepoli, Giovanni |
| 19 ויקרא אליו יוחנן שנים מתלמידיו וישלחם אל ישוע לאמר לו האתה הוא הבא אם נחכה לאחר | 19 mandò a dire al Signore: «Sei tu colui che deve venire o dobbiamo aspettarne un altro?» |
| 20 ויבאו אליו האנשים ויאמרו יוחנן המטביל שלחנו אליך לאמר האתה הוא הבא אם נחכה לאחר | 20 Arrivati presso di lui, quegli uomini dissero: «Giovanni il Battista ci manda a dirti: Sei tu colui che deve venire o dobbiamo aspettarne un altro?» |
| 21 בעת ההיא רפא רבים מחליים ומנגעים ומרוחות רעות ולעורים רבים נתן ראות עינים | 21 In quel momento Gesù curò molti da malattie, da infermità e da spiriti maligni, e a molti ciechi donò la vista. |
| 22 ויען ישוע ויאמר להם לכו והגידו ליוחנן את אשר ראיתם ואשר שמעתם כי עורים ראים ופסחים מתהלכים ומצרעים מטהרים וחרשים שומעים ומתים קמים ועניים מתבשרים | 22 E rispose loro: «Andate a riferire a Giovanni quel che avete veduto e udito: i ciechi riacquistano la vista, gli zoppi camminano, i lebbrosi sono mondati, i sordi odono, i morti risorgono, ai poveri è annunziata la buona novella: |
| 23 ואשרי אשר לא יכשל בי | 23 e beato è colui per il quale io non sarò occasione di scandalo». |
| 24 ויהי כאשר הלכו להם שלוחי יוחנן ויחל לדבר אל המון העם על אדות יוחנן ויאמר מה זה יצאתם המדברה לראות הקנה אשר ינוע ברוח | 24 Quando gli inviati di Giovanni se ne furono andati, cominciò a dire alle folle, a proposito di Giovanni: «Che cosa siete andati a vedere nel deserto ? una canna agitata dal vento? |
| 25 ואם לא מה זה יצאתם לראות האיש לבוש בגדי עדנים הנה המלבשים בגדי תפארת והמענגים בחצרות המלכים המה | 25 Ebbene, che cosa siete andati a vedere? un uomo avvolto in morbide vesti? Ecco, quelli che portano vestimenta sontuose e vivono in delizie stanno nelle regge. |
| 26 ועתה מה זה יצאתם לראות אם לראות איש נביא הן אני אמר לכם כי אף גדול הוא מנביא | 26 Ebbene, che cosa siete andati a vedere? un profeta? Sì, vi dico, e più che un profeta. |
| 27 זה הוא אשר כתוב עליו הנני שלח מלאכי לפניך ופנה דרכך לפניך | 27 È colui di cui fu scritto: Ecco, mando il mio messaggero dinanzi a te, per prepararti dinanzi la via. |
| 28 כי אמר אני לכם אין איש בילודי אשה גדול מיוחנן המטביל אך הקטן במלכות האלהים גדול הוא ממנו | 28 Vi dico, infatti, che tra i nati di donna non ce n’è più grande di Giovanni: ma il più piccolo nel regno di Dio è più grande di lui. |
| 29 וכל העם והמכסים כשמעם הצדיקו את האלהים ויטבלו בטבילת יוחנן | 29 È tutto il popolo che lo ha ascoltato, anche i pubblicani, hanno reso giustizia a Dio facendosi battezzare col battesimo di Giovanni; |
| 30 אך הפרושים ובעלי התורה נאצו את עצת האלהים על נפשם ולא נטבלו על ידו | 30 i farisei, invece, e i dottori della legge hanno reso vano il disegno di Dio a loro riguardo, non facendosi battezzare da lui. |
| 31 ויאמר האדון עתה אל מי אדמה את אנשי הדור הזה ואל מי הם דמים | 31 A chi, dunque, posso paragonare gli uomini di questa generazione, e a chi somigliano? |
| 32 דמים הם לילדים הישבים בשוק וקראים זה אל זה ואמרים חללנו לכם בחלילים ולא רקדתם קוננו לכם קינה ולא בכיתם | 32 Assomigliano ai fanciulli che stanno nelle piazze e si dan la voce gli uni agli altri dicendo: Vi suonammo il flauto e non avete ballato; abbiamo intonato lamenti e non avete pianto. |
| 33 כי בא יוחנן המטביל לחם לא אכל ויין לא שתה ואמרתם שד בו | 33 È venuto, infatti, Giovanni il Battista che non mangia pane né beve vino e dite: “È indemoniato”. |
| 34 ובא בן האדם והוא אכל ושתה ואמרתם הנה זולל וסבא ורע למוכסים ולחטאים | 34 È venuto il Figlio dell’uomo che mangia e beve e dite: “Ecco un mangione e un beone, amico di pubblicani e di peccatori”. |
| 35 ותצדק החכמה על ידי כל בניה | 35 Ma è stata fatta giustizia alla Sapienza da tutti i suoi figli». |
| 36 ויבקש ממנו אחד מן הפרושים לאכל אתו לחם ויבא אל בית הפרוש ויסב | 36 Un fariseo lo invitò a pranzo da lui; egli entrò nella casa del fariseo e si adagiò a mensa. |
| 37 והנה אשה אחת בעיר והיא חטאת שמעה כי הוא מסב בית הפרוש ותבא פך שמן המור | 37 Ed ecco una donna, una peccatrice della città, avendo appreso che egli era a tavola nella casa del fariseo, portò un vaso di alabastro pieno di unguento |
| 38 ותעמד לרגליו מאחריו ותבך ותחל להרטיב את רגליו בדמעות ותנגב אתן בשערות ראשה ותשק את רגליו ותמשח אתן בשמן | 38 e, fermatasi alle spalle presso i piedi di lui, piangendo, con le lacrime cominciò a bagnargli i piedi e li asciugava con i capelli del suo capo, e gli copriva di baci i piedi e li ungeva con l’unguento. |
| 39 וירא הפרוש הקרא אתו ויאמר בלבו אלו היה זה נביא כי עתה ידע ידע מי היא זאת ואי זו היא הנגעת בו כי אשה חטאת היא | 39 A tal vista, però, il fariseo che l’aveva invitato disse fra sé: «Costui, se fosse profeta, saprebbe chi è, e di che genere è la donna che lo tocca: una peccatrice!» |
| 40 ויען ישוע ויאמר אליו שמעון דבר לי אליך ויאמר רבי דבר | 40 E Gesù, prendendo la parola, gli disse: «Simone, ho una cosa da dirti». E quegli: «Maestro, di’». Dice: |
| 41 שני חיבים היו לנשה אחד האחד חיב לו דינרים חמש מאות והשני דינרים חמשים | 41 «Un creditore aveva due debitori: uno gli doveva cinquecento denari, l’altro cinquanta. |
| 42 ויהי באשר לא השיגה ידם לשלם וישמט את שניהם ועתה אמר נא מי משניהם ירבה לאהבה אתו | 42 Non avendo essi da pagare, condonò il debito ad ambedue. Chi, dunque, di essi lo amerà di più?» |
| 43 ויען שמעון ויאמר אחשב כי האיש ההוא אשר הרבה להשמיט לו ויאמר אליו כן שפטת | 43 Simone rispose: «Colui al quale condonò di più, suppongo». Gli disse: «Hai ben giudicato!» |
| 44 ויפן אל האשה ויאמר אל שמעון הראית את האשה הזאת הנה באתי אל ביתך ומים על רגלי לא נתת והיא הרטיבה את רגלי בדמעות ותנגב בשערותיה | 44 E, rivolto alla donna, disse a Simone: «Vedi questa donna? Sono entrato in casa tua: non mi hai versato acqua sui piedi; essa, invece, mi ha bagnato i piedi con le sue lacrime e li ha asciugati con i suoi capelli. |
| 45 נשיקה לא נשקתני והיא מאז באתי לא חדלה מנשק את רגלי | 45 Non mi hai dato un bacio; essa, invece, da che sono entrato non ha smesso di coprirmi i piedi di baci. |
| 46 בשמן לא משחת את ראשי והיא בשמן המור משחה את רגלי | 46 Non mi hai unto il capo con olio; costei, invece, mi unse i piedi con unguento. |
| 47 לכן אני אמר אליך נסלחו לה חטאתיה הרבות כי הרבה אהבה ואשר נסלח לו מעט הוא אהב מעט | 47 Perciò, ti dico, i suoi peccati, i suoi molti peccati le sono perdonati perché ha dimostrato molto amore. Ma colui al quale si perdona poco dimostra poco amore». |
| 48 ויאמר אליה נסלחו לך חטאתיך | 48 Poi disse alla donna: «Ti sono perdonati i peccati». |
| 49 ויחלו המסבים עמו לאמר בלבם מי הוא זה אשר גם יסלח חטאים | 49 I commensali cominciavano a dire tra sé: «Chi è costui, che rimette perfino i peccati?» |
| 50 ויאמר אל האשה אמונתך הושיעה לך לכי לשלום | 50 E Gesù disse alla donna: «La tua fede ti ha salvata: va’ in pace». |
