| 1 ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים | 1 Now when the Pharisees gathered together to him, with some of the scribes, who had come from Jerusalem, |
| 2 ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם | 2 they saw that some of his disciples ate with hands defiled, that is, unwashed. |
| 3 כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים | 3 (For the Pharisees, and all the Jews, do not eat unless they wash their hands, observing the tradition of the elders; |
| 4 ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות | 4 and when they come from the market place, they do not eat unless they purify themselves; and there are many other traditions which they observe, the washing of cups and pots and vessels of bronze. ) |
| 5 וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים | 5 And the Pharisees and the scribes asked him, "Why do your disciples not live according to the tradition of the elders, but eat with hands defiled?" |
| 6 ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני | 6 And he said to them, "Well did Isaiah prophesy of you hypocrites, as it is written, 'This people honors me with their lips, but their heart is far from me; |
| 7 ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים | 7 in vain do they worship me, teaching as doctrines the precepts of men.' |
| 8 כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים | 8 You leave the commandment of God, and hold fast the tradition of men." |
| 9 ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם | 9 And he said to them, "You have a fine way of rejecting the commandment of God, in order to keep your tradition! |
| 10 כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת | 10 For Moses said, 'Honor your father and your mother'; and, 'He who speaks evil of father or mother, let him surely die'; |
| 11 ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי | 11 but you say, 'If a man tells his father or his mother, What you would have gained from me is Corban' (that is, given to God) -- |
| 12 ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו | 12 then you no longer permit him to do anything for his father or mother, |
| 13 ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים | 13 thus making void the word of God through your tradition which you hand on. And many such things you do." |
| 14 ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו | 14 And he called the people to him again, and said to them, "Hear me, all of you, and understand: |
| 15 אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם | 15 there is nothing outside a man which by going into him can defile him; but the things which come out of a man are what defile him." |
| 16 כל אשר אזנים לו לשמע ישמע | 16 . |
| 17 ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל | 17 And when he had entered the house, and left the people, his disciples asked him about the parable. |
| 18 ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו | 18 And he said to them, "Then are you also without understanding? Do you not see that whatever goes into a man from outside cannot defile him, |
| 19 כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל | 19 since it enters, not his heart but his stomach, and so passes on?" (Thus he declared all foods clean.) |
| 20 ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם | 20 And he said, "What comes out of a man is what defiles a man. |
| 21 ]22-12[ כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות | 21 For from within, out of the heart of man, come evil thoughts, fornication, theft, murder, adultery, |
| 22 ]22-12[ | 22 coveting, wickedness, deceit, licentiousness, envy, slander, pride, foolishness. |
| 23 כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו | 23 All these evil things come from within, and they defile a man." |
| 24 ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר | 24 And from there he arose and went away to the region of Tyre and Sidon. And he entered a house, and would not have any one know it; yet he could not be hid. |
| 25 כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו | 25 But immediately a woman, whose little daughter was possessed by an unclean spirit, heard of him, and came and fell down at his feet. |
| 26 והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה | 26 Now the woman was a Greek, a Syrophoenician by birth. And she begged him to cast the demon out of her daughter. |
| 27 ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים | 27 And he said to her, "Let the children first be fed, for it is not right to take the children's bread and throw it to the dogs." |
| 28 ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים | 28 But she answered him, "Yes, Lord; yet even the dogs under the table eat the children's crumbs." |
| 29 ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך | 29 And he said to her, "For this saying you may go your way; the demon has left your daughter." |
| 30 ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה | 30 And she went home, and found the child lying in bed, and the demon gone. |
| 31 וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים | 31 Then he returned from the region of Tyre, and went through Sidon to the Sea of Galilee, through the region of the Decapolis. |
| 32 ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו | 32 And they brought to him a man who was deaf and had an impediment in his speech; and they besought him to lay his hand upon him. |
| 33 ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו | 33 And taking him aside from the multitude privately, he put his fingers into his ears, and he spat and touched his tongue; |
| 34 ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח | 34 and looking up to heaven, he sighed, and said to him, "Ephphatha," that is, "Be opened." |
| 35 וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה | 35 And his ears were opened, his tongue was released, and he spoke plainly. |
| 36 ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז | 36 And he charged them to tell no one; but the more he charged them, the more zealously they proclaimed it. |
| 37 וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים | 37 And they were astonished beyond measure, saying, "He has done all things well; he even makes the deaf hear and the dumb speak." |
