| 1 וידבר יהוה אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון לאמר | 1 Senhor falou a Moisés no deserto do Sinai, no primeiro mês do segundo ano depois que tinham saído da terra do Egito, e disse: |
| 2 ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו | 2 Os filhos de Israel celebrem a Páscoa no tempo estabelecido, |
| 3 בארבעה עשר יום בחדש הזה בין הערבים תעשו אתו במועדו ככל חקתיו וככל משפטיו תעשו אתו | 3 no dia catorze deste mês à tarde, segundo todas as suas cerimônias e os seus filhos. |
| 4 וידבר משה אל בני ישראל לעשת הפסח | 4 Moisés mandou aos filhos de Israel que celebrassem a Páscoa. |
| 5 ויעשו את הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחדש בין הערבים במדבר סיני ככל אשר צוה יהוה את משה כן עשו בני ישראל | 5 Eles celebraram-na no tempo estabelecido, no dia catorze do mês à tarde, no monte Sinai. Os filhos de Israel fizeram tudo conforme o Senhor tinha ordenado a Moisés. |
| 6 ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשת הפסח ביום ההוא ויקרבו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא | 6 Alguns que se achavam impuros, por se terem chegado a um morto, os quais não podiam fazer a Páscoa naquele dia, foram ter com Moisés e Aarão e |
| 7 ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקרב את קרבן יהוה במעדו בתוך בני ישראל | 7 disseram-lhes: Estamos impuros por causa de nos termos chegado a um morto; por que havemos nós de ser privados de fazer a oblação ao Senhor no tempo estabelecido, entre os filhos de Israel? |
| 8 ויאמר אלהם משה עמדו ואשמעה מה יצוה יהוה לכם | 8 Moisés respondeu-lhes: Esperai que eu consulte o Senhor, para saber o que ordenará acerca de vós. |
| 9 וידבר יהוה אל משה לאמר | 9 O Senhor falou a Moisés, dizendo: |
| 10 דבר אל בני ישראל לאמר איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחקה לכם או לדרתיכם ועשה פסח ליהוה | 10 Dize aos filhos de Israel: O homem que estiver impuro por causa dum morto, ou se achar em jornada longe de vós, faça a Páscoa do Senhor |
| 11 בחדש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אתו על מצות ומררים יאכלהו | 11 no dia catorze do segundo mês, entre as duas luzes (ao findar o dia). Comê-la-á com pães ázimos e ervas amargas, |
| 12 לא ישאירו ממנו עד בקר ועצם לא ישברו בו ככל חקת הפסח יעשו אתו | 12 não deixará nada para a manhã seguinte, nem quebrará os ossos, observará todos os ritos da Páscoa. |
| 13 והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההוא מעמיה כי קרבן יהוה לא הקריב במעדו חטאו ישא האיש ההוא | 13 Se alguém está puro, não se encontra em viagem, e todavia não celebra a Páscoa, será exterminado do seu povo, porque não ofereceu no tempo estabelecido o sacrifício do Senhor; esse levará o seu pecado. |
| 14 וכי יגור אתכם גר ועשה פסח ליהוה כחקת הפסח וכמשפטו כן יעשה חקה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ | 14 Do mesmo modo o peregrino e o estrangeiro, se morarem entre vós, farão a Páscoa em honra do Senhor com as suas cerimônias e os seus ritos. O mesmo preceito será guardado entre vós, tanto pelo estrangeiro como pelo natural. |
| 15 וביום הקים את המשכן כסה הענן את המשכן לאהל העדת ובערב יהיה על המשכן כמראה אש עד בקר | 15 No dia, pois, em que o tabernáculo foi erecto, a nuvem o cobriu. Da tarde, porém, até manhã estava sobre o tabernáculo como uma espécie de fogo. |
| 16 כן יהיה תמיד הענן יכסנו ומראה אש לילה | 16 Assim acontecia continuamente: De dia cobria-o a nuvem, e de noite como que uma espécie de fogo. |
| 17 ולפי העלת הענן מעל האהל ואחרי כן יסעו בני ישראל ובמקום אשר ישכן שם הענן שם יחנו בני ישראל | 17 Quando se levantava a nuvem que cobria o tabernáculo, então punham-se em marcha os filhos de Israel; no lugar onde a nuvem parava, ai acampavam. |
| 18 על פי יהוה יסעו בני ישראל ועל פי יהוה יחנו כל ימי אשר ישכן הענן על המשכן יחנו | 18 A ordem do Senhor partiam, e à sua ordem assentavam o tabernáculo. Todo o tempo em que a nuvem estava parada sobre o tabernáculo, permaneciam no mesmo lugar: |
| 19 ובהאריך הענן על המשכן ימים רבים ושמרו בני ישראל את משמרת יהוה ולא יסעו | 19 se acontecia estar parada sobre ele muito tempo, os filhos de Israel estavam às ordens do Senhor, e não partiam |
| 20 ויש אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן על פי יהוה יחנו ועל פי יהוה יסעו | 20 durante todo o tempo em que a nuvem estava sobre o tabernáculo. Ao mandado do Senhor levantavam as tendas e ao seu mandado as desarmavam. |
| 21 ויש אשר יהיה הענן מערב עד בקר ונעלה הענן בבקר ונסעו או יומם ולילה ונעלה הענן ונסעו | 21 Se a nuvem se detinha desde a tarde até de manhã, e logo ao romper do dia se elevava do tabernáculo, partiam; se, depois de um dia e uma noite, se retirava, desmanchavam as tendas; |
| 22 או ימים או חדש או ימים בהאריך הענן על המשכן לשכן עליו יחנו בני ישראל ולא יסעו ובהעלתו יסעו | 22 se, porém, se detinha sobre o tabernáculo dois dias ou um mês ou mais tempo, os filhos de Israel ficavam no mesmo lugar, e não partiam, mas logo que a nuvem se elevava, levantavam o acampamento. |
| 23 על פי יהוה יחנו ועל פי יהוה יסעו את משמרת יהוה שמרו על פי יהוה ביד משה | 23 Ao mandado do Senhor assentavam as tendas, e ao seu mandado partiam; estavam sempre atentos ao Sinal do Senhor, como este tinha ordenado por meio de Moisés. |
