| 1 אמרתי אני בלבי לכה נא אנסכה בשמחה וראה בטוב והנה גם הוא הבל | 1 J'ai dit en mon coeur: J'irai, et je regorgerai de délices, et je jouirai des biens; et j'ai vu que cela aussi était une vanité. |
| 2 לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זה עשה | 2 J'ai regardé le rire comme une folie, et j'ai dit à la joie: Pourquoi te trompes-tu vainement? |
| 3 תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי ולבי נהג בחכמה ולאחז בסכלות עד אשר אראה אי זה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמים מספר ימי חייהם | 3 Je résolus en mon coeeur de retirer ma chair du vin, pour porter mon esprit à la sagesse, et pour éviter la folie, jusqu'à ce que je visse ce qui est utile aux fils des hommes, et ce qu'ils doivent faire sous le soleil pendant les jours de leur vie. |
| 4 הגדלתי מעשי בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים | 4 J'exécutai de grands ouvrages, je me bâtis des maisons, et je plantai des vignes; |
| 5 עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי | 5 je fis des jardins et des vergers, et j'y plantai toutes sortes d'arbres, |
| 6 עשיתי לי ברכות מים להשקות מהם יער צומח עצים | 6 et je me construisis des réservoirs d'eaux, pour arroser la forêt où croissaient les arbres; |
| 7 קניתי עבדים ושפחות ובני בית היה לי גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי מכל שהיו לפני בירושלם | 7 j'achetai des serviteurs et des servantes, et j'eus de nombreux esclaves nés à la maison, et des troupeaux de boeufs, et de grands troupeaux de brebis, plus que tous ceux qui ont été avant moi dans Jérusalem. |
| 8 כנסתי לי גם כסף וזהב וסגלת מלכים והמדינות עשיתי לי שרים ושרות ותענוגת בני האדם שדה ושדות | 8 Je m'amassai de l'argent et de l'or, et les richesses des rois et des provinces; je me procurai des chanteurs et des chanteuses, et les délices des fils des hommes, et des coupes pour servir à verser le vin; |
| 9 וגדלתי והוספתי מכל שהיה לפני בירושלם אף חכמתי עמדה לי | 9 et je surpassai en richesses tous ceux qui ont été avant moi dans Jérusalem; la sagesse aussi demeura avec moi. |
| 10 וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם לא מנעתי את לבי מכל שמחה כי לבי שמח מכל עמלי וזה היה חלקי מכל עמלי | 10 Je n'ai rien refusé à mes yeux de tout ce qu'ils ont désiré, et j'ai permis à mon coeur de jouir de tous les plaisirs, et de prendre ses délices dans tout ce que j'avais préparé, et j'ai cru que mon partage était de jouir de mes travaux. |
| 11 ופניתי אני בכל מעשי שעשו ידי ובעמל שעמלתי לעשות והנה הכל הבל ורעות רוח ואין יתרון תחת השמש | 11 Puis, m'étant retourné vers tous les ouvrages que mes mains avaient faits, et vers les travaux où j'avais pris une peine inutile, j'ai vu en tout vanité et affliction d'esprit, et j'ai reconnu que rien n'est stable sous le soleil. |
| 12 ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו | 12 J'ai passé à la contemplation de la sagesse, et des erreurs, et de la folie. Qu'est l'homme, dis-je, pour qu'il puisse suivre le Roi qui l'a créé? |
| 13 וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך | 13 Et j'ai vu que la sagesse a autant d'avantage sur la folie que la lumière diffère des ténèbres. |
| 14 החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם | 14 Les yeux du sage sont à sa tête; l'insensé marche dans les ténèbres; et j'ai reconnu qu'ils meurent tous deux l'un comme l'autre. |
| 15 ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני ולמה חכמתי אני אז יותר ודברתי בלבי שגם זה הבל | 15 Et j'ai dit en mon coeur: Si moi et l'insensé devons mourir également, que me sert de m'être appliqué davantage à la sagesse? Et me parlant à moi-même, j'ai reconnu que cela aussi était vanité. |
| 16 כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם בשכבר הימים הבאים הכל נשכח ואיך ימות החכם עם הכסיל | 16 Car la mémoire du sage n'est pas plus éternelle que celle de l'insensé, et les temps à venir enseveliront tout pareillement dans l'oubli; le savant meurt aussi bien que l'ignorant. |
| 17 ושנאתי את החיים כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש כי הכל הבל ורעות רוח | 17 C'est pourquoi j'ai été las de la vie, en voyant que tout est mauvais sous le soleil, et que tout est vanité et affliction d'esprit. |
| 18 ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי | 18 J'ai ensuite détesté toute l'application si grande avec laquelle j'avais tant travaillé sous le soleil, devant laisser après moi un héritier, |
| 19 ומי יודע החכם יהיה או סכל וישלט בכל עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש גם זה הבל | 19 au sujet duquel j'ignore s'il sera sage ou insensé, et pourtant il sera maître de tous mes travaux auxquels je me suis appliqué avec tant de peine; et y a-t-il rien de si vain? |
| 20 וסבותי אני ליאש את לבי על כל העמל שעמלתי תחת השמש | 20 C'est pourquoi j'ai cessé d'agir, et mon coeur a renoncé à travailler davantage sous le soleil. |
| 21 כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו גם זה הבל ורעה רבה | 21 Car après qu'un homme a travaillé avec sagesse, et avec science et sollicitude, il laisse ce qu'il a acquis à un être oisif. Cela aussi est donc une vanité et un grand mal. |
| 22 כי מה הוה לאדם בכל עמלו וברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש | 22 Car quel profit aura l'homme de tout son travail, et de l'affliction d'esprit dont il a été tourmenté sous le soleil? |
| 23 כי כל ימיו מכאבים וכעס ענינו גם בלילה לא שכב לבו גם זה הבל הוא | 23 Tous ses jours sont pleins de douleurs et de misères, et son âme n'a pas même de repos pendant la nuit. Et n'est-ce pas là une vanité? |
| 24 אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו גם זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא | 24 Ne vaut-il pas mieux manger et boire, et montrer le bonheur à son âme du fruit de ses travaux? Et cela vient de la main de Dieu. |
| 25 כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני | 25 Qui se rassasiera et jouira de toutes sortes de délices autant que moi? |
| 26 כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים גם זה הבל ורעות רוח | 26 A l'homme qui lui est agréable, Dieu a donné la sagesse, et la science, et la joie; mais au pécheur Il a donné l'affliction et les soins inutiles, afin qu'il amasse et accumule, et qu'il laisse ses biens à celui qui est agréable à Dieu. Mais cela aussi est une vanité et un stérile tourment d'esprit. |
