| 1 אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו | 1 C'est pour cela que mon cœur est saisi d'effroi, et qu'il bondit hors de sa place. |
| 2 שמעו שמוע ברגז קלו והגה מפיו יצא | 2 Ecoutez, écoutez (très attentivement) sa voix terrible, et les sons qui sortent de sa bouche. |
| 3 תחת כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ | 3 Il contemple toute la voûte des cieux, et sa lumière brille jusqu'aux extrémités de la terre. |
| 4 אחריו ישאג קול ירעם בקול גאונו ולא יעקבם כי ישמע קולו | 4 Puis un rugissement retentit ; il tonne de sa voix majestueuse (grandeur), et on ne peut suivre sa trace lorsque sa voix s'est fait entendre. |
| 5 ירעם אל בקולו נפלאות עשה גדלות ולא נדע | 5 Dieu tonne avec sa voix d'une façon merveilleuse. Il fait des choses grandes et impénétrables. |
| 6 כי לשלג יאמר הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו | 6 Il commande à la neige de descendre sur la terre, et aux pluies de l'hiver et aux averses impétueuses (fortes ondées). |
| 7 ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו | 7 Il met le sceau sur la main de tous les hommes, afin que chacun reconnaisse ses œuvres. |
| 8 ותבא חיה במו ארב ובמעונתיה תשכן | 8 La bête rentre dans sa tanière, et elle demeure dans sa caverne (son antre). |
| 9 מן החדר תבוא סופה וממזרים קרה | 9 La tempête sort de ses retraites, et le froid des régions du nord (d'Arcturus). |
| 10 מנשמת אל יתן קרח ורחב מים במוצק | 10 Au souffle de Dieu la glace se durcit, et (de nouveau) les eaux s'écoulent ensuite abondamment. |
| 11 אף ברי יטריח עב יפיץ ענן אורו | 11 Le froment (blé) désire les nuées, et les nuées répandent leur lumière. |
| 12 והוא מסבות מתהפך בתחבולתו לפעלם כל אשר יצום על פני תבל ארצה | 12 Elles se dirigent en tous sens, partout où les conduit la volonté de celui qui les gouverne, pour accomplir tous ses ordres sur la surface du globe ; |
| 13 אם לשבט אם לארצו אם לחסד ימצאהו | 13 soit dans une tribu, soit sur sa propre terre, soit en tout autre lieu, où sa miséricorde (de sa miséricorde que ce soit, où il) leur aura ordonné de se trouver. |
| 14 האזינה זאת איוב עמד והתבונן נפלאות אל | 14 Job, écoute ces choses ; arrête-toi et considère les merveilles de Dieu. |
| 15 התדע בשום אלוה עליהם והופיע אור עננו | 15 Sais-tu quand Dieu a commandé aux pluies de faire paraître la lumière de ses nuées ? |
| 16 התדע על מפלשי עב מפלאות תמים דעים | 16 Connais-tu les grandes routes des nuages et la parfaite science (les sciences parfaites) ? |
| 17 אשר בגדיך חמים בהשקט ארץ מדרום | 17 Tes vêtements ne sont-ils pas chauds, lorsque le vent du midi souffle sur la terre ? |
| 18 תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק | 18 Tu as peut-être créé avec lui les cieux, qui sont aussi solides que l'airain fondu (en bronze). |
| 19 הודיענו מה נאמר לו לא נערך מפני חשך | 19 Apprends-nous ce que nous pourrons lui dire ; car, pour nous, nous sommes enveloppés de ténèbres. |
| 20 היספר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבלע | 20 Qui lui rapportera ce que je dis ? L'homme qui lui parlerait serait anéanti (sera absorbé). |
| 21 ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם | 21 Mais maintenant ils ne voient pas la lumière ; l'air s'épaissit tout à coup en nuées, et un vent qui passe les dissipera. |
| 22 מצפון זהב יאתה על אלוה נורא הוד | 22 L'or vient de l'aquilon, et c'est une chose redoutable que de louer Dieu (la louange qu'on donne à Dieu doit être accompagnée de crainte). |
| 23 שדי לא מצאנהו שגיא כח ומשפט ורב צדקה לא יענה | 23 Nous ne pouvons le trouver (comprendre) dignement ; il est grand par la force, par l'équité et par la justice, et on ne saurait le décrire. |
| 24 לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב | 24 C'est pourquoi les hommes doivent le craindre, et nul de ceux qui se croient sages n'osera contempler sa grandeur. |
