| 1 וככלות אלה נגשו אלי השרים לאמר לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות כתועבתיהם לכנעני החתי הפרזי היבוסי העמני המאבי המצרי והאמרי | 1 After these things had been done, the officials approached me and said, "The people of Israel and the priests and the Levites have not separated themselves from the peoples of the lands with their abominations, from the Canaanites, the Hittites, the Perizzites, the Jebusites, the Ammonites, the Moabites, the Egyptians, and the Amorites. |
| 2 כי נשאו מבנתיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקדש בעמי הארצות ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה | 2 For they have taken some of their daughters to be wives for themselves and for their sons; so that the holy race has mixed itself with the peoples of the lands. And in this faithlessness the hand of the officials and chief men has been foremost." |
| 3 וכשמעי את הדבר הזה קרעתי את בגדי ומעילי ואמרטה משער ראשי וזקני ואשבה משומם | 3 When I heard this, I rent my garments and my mantle, and pulled hair from my head and beard, and sat appalled. |
| 4 ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי ישראל על מעל הגולה ואני ישב משומם עד למנחת הערב | 4 Then all who trembled at the words of the God of Israel, because of the faithlessness of the returned exiles, gathered round me while I sat appalled until the evening sacrifice. |
| 5 ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי ואכרעה על ברכי ואפרשה כפי אל יהוה אלהי | 5 And at the evening sacrifice I rose from my fasting, with my garments and my mantle rent, and fell upon my knees and spread out my hands to the LORD my God, |
| 6 ואמרה אלהי בשתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך כי עונתינו רבו למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים | 6 saying: "O my God, I am ashamed and blush to lift my face to thee, my God, for our iniquities have risen higher than our heads, and our guilt has mounted up to the heavens. |
| 7 מימי אבתינו אנחנו באשמה גדלה עד היום הזה ובעונתינו נתנו אנחנו מלכינו כהנינו ביד מלכי הארצות בחרב בשבי ובבזה ובבשת פנים כהיום הזה | 7 From the days of our fathers to this day we have been in great guilt; and for our iniquities we, our kings, and our priests have been given into the hand of the kings of the lands, to the sword, to captivity, to plundering, and to utter shame, as at this day. |
| 8 ועתה כמעט רגע היתה תחנה מאת יהוה אלהינו להשאיר לנו פליטה ולתת לנו יתד במקום קדשו להאיר עינינו אלהינו ולתתנו מחיה מעט בעבדתנו | 8 But now for a brief moment favor has been shown by the LORD our God, to leave us a remnant, and to give us a secure hold within his holy place, that our God may brighten our eyes and grant us a little reviving in our bondage. |
| 9 כי עבדים אנחנו ובעבדתנו לא עזבנו אלהינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת לנו מחיה לרומם את בית אלהינו ולהעמיד את חרבתיו ולתת לנו גדר ביהודה ובירושלם | 9 For we are bondmen; yet our God has not forsaken us in our bondage, but has extended to us his steadfast love before the kings of Persia, to grant us some reviving to set up the house of our God, to repair its ruins, and to give us protection in Judea and Jerusalem. |
| 10 ועתה מה נאמר אלהינו אחרי זאת כי עזבנו מצותיך | 10 "And now, O our God, what shall we say after this? For we have forsaken thy commandments, |
| 11 אשר צוית ביד עבדיך הנביאים לאמר הארץ אשר אתם באים לרשתה ארץ נדה היא בנדת עמי הארצות בתועבתיהם אשר מלאוה מפה אל פה בטמאתם | 11 which thou didst command by thy servants the prophets, saying, 'The land which you are entering, to take possession of it, is a land unclean with the pollutions of the peoples of the lands, with their abominations which have filled it from end to end with their uncleanness. |
| 12 ועתה בנותיכם אל תתנו לבניהם ובנתיהם אל תשאו לבניכם ולא תדרשו שלמם וטובתם עד עולם למען תחזקו ואכלתם את טוב הארץ והורשתם לבניכם עד עולם | 12 Therefore give not your daughters to their sons, neither take their daughters for your sons, and never seek their peace or prosperity, that you may be strong, and eat the good of the land, and leave it for an inheritance to your children for ever.' |
| 13 ואחרי כל הבא עלינו במעשינו הרעים ובאשמתנו הגדלה כי אתה אלהינו חשכת למטה מעוננו ונתתה לנו פליטה כזאת | 13 And after all that has come upon us for our evil deeds and for our great guilt, seeing that thou, our God, hast punished us less than our iniquities deserved and hast given us such a remnant as this, |
| 14 הנשוב להפר מצותיך ולהתחתן בעמי התעבות האלה הלוא תאנף בנו עד כלה לאין שארית ופליטה | 14 shall we break thy commandments again and intermarry with the peoples who practice these abominations? Wouldst thou not be angry with us till thou wouldst consume us, so that there should be no remnant, nor any to escape? |
| 15 יהוה אלהי ישראל צדיק אתה כי נשארנו פליטה כהיום הזה הננו לפניך באשמתינו כי אין לעמוד לפניך על זאת | 15 O LORD the God of Israel, thou art just, for we are left a remnant that has escaped, as at this day. Behold, we are before thee in our guilt, for none can stand before thee because of this." |
