| 1 עַל־כֵּן בִּהְיוֹת לָנוּ הַשֵּׁרוּת הַזֶּה כַּאֲשֶׁר חֻנַּנּוּ לֹא נֵחָת | 1 Betraut also mit diesem Dienst, wie er aus Erbarmen uns zuteil wurde, sind wir nicht mutlos, |
| 2 כִּי אִם־מָאַסְנוּ בְּסִתְרֵי הַבּשֶׁת שֶׁלֹּא לְהִתְהַלֵּךְ בְּעָרְמָה וְלֹא לְזַיֵּף אֶת־דְּבַר הָאֱלֹהִים אֶלָּא בְּהַרְאוֹת הָאֱמֶת נַזְכִּיר אֹתָנוּ לְטוֹב נֶגֶד דַּעַת כָּל־בְּנֵי אָדָם לִפְנֵי הָאֱלֹהִים | 2 sondern sagten uns los von ehrlosen Heimlichkeiten, treten nicht arglistig auf und treiben kein Falschspiel mit dem Gotteswort, suchen vielmehr durch Offenbarung der Wahrheit Zutritt zu jedem Gewissen der Menschen im Angesichte Gottes. |
| 3 וְגַם כִּי־נֶעֱלָמָה בְּשׂוֹרָתֵנוּ נֶעֱלָמָה הִיא מִן־הָאֹבְדִים | 3 Sollte jedoch auch unser Evangelium verhüllt sein, so ist es nur denen verhüllt, die verlorengehen, |
| 4 אֲשֶׁר אֱלֹהֵי הָעוֹלָם הַזֶּה עִוֵּר בָּהֶם אֶת־דֵּעוֹת הַסּוֹרְרִים לִבְלְתִּי זְרֹחַ לָהֶם נֹגַהּ בְּשׂוֹרַת כְּבוֹד הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר הוּא צֶלֶם הָאֱלֹהִים | 4 den Ungläubigen, deren Sinn der Gott dieser Welt geblendet hat, um ihnen nicht aufstrahlen zu lassen das Leuchten der herrlichen Botschaft von Christus, der das Bild Gottes ist. |
| 5 כִּי לֹא אֹתָנוּ מַכְרִיזִים אֲנַחְנוּ כִּי אִם־אֶת־הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ לֵאמֹר הוּא הָאָדוֹן וַאֲנַחְנוּ עַבְדֵיכֶם לְמַעַן יֵשׁוּעַ | 5 Denn nicht uns selbst verkünden wir, sondern Christus Jesus als den Herrn, uns selbst aber als eure Knechte um Jesu willen. |
| 6 כִּי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אָמַר וַיֹּפַע אוֹר מֵחשֶׁךְ הוּא הוֹפִיעַ בְּלִבֵּנוּ לְהָפִיץ אוֹר דַּעַת כְּבוֹד הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּפְנֵי הַמָּשִׁיחַ | 6 Denn der Gott, der befahl, daß aus der Finsternis Licht aufstrahle, ließ auch in unseren Herzen ein Licht erstrahlen, daß es leuchte zur Erkenntnis der Herrlichkeit Gottes auf dem Antlitz [Jesu] Christi. |
| 7 אֲבָל יֶשׁ־לָנוּ הָאוֹצָר הַזֶּה בִּכְלֵי חֶרֶשׂ לְמַעַן אֲשֶׁר־תִּהְיֶה הַגְּבוּרָה הַיְתֵרָה לֵאלֹהִים וְלֹא מֵאִתָּנוּ | 7 Doch haben wir diesen Schatz in irdenen Gefäßen, damit das Übergewicht an Kraft auf seiten Gottes sei und nicht bei uns, |
| 8 נִלְחָצִים אֲנַחְנוּ בַּכֹּל וְלֹא נִדְכָּאִים דֹּאֲגִים וְלֹא נוֹאָשִׁים | 8 die wir auf alle Weise bedrängt werden, doch nicht erdrückt, hilflos sind, doch nicht verzweifeln, |
| 9 נִרְדָּפִים וְלֹא נְטוּשִׁים מֻשְׁלָכִים וְלֹא אֹבְדִים | 9 verfolgt sind, doch nicht verlassen, niedergeworfen, doch nicht verloren. |
| 10 וְנֹשְׂאִים בְּכָל־עֵת מִיתַת הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ בִּגְוִיָּתֵנוּ לְמַעַן יִגָּלוּ גַּם־חַיֵּי יֵשׁוּעַ בִּגְוִיָּתֵנוּ | 10 Allzeit tragen wir das Hinsterben Jesu an unserem Leibe, damit auch das Leben Jesu an unserem Leibe sichtbar werde. |
| 11 כִּי אֲנַחְנוּ הַחַיִּים נִמְסָרִים תָּמִיד לַמָּוֶת בַּעֲבוּר יֵשׁוּעַ לְמַעַן יִגָּלוּ גַּם־חַיֵּי יֵשׁוּעַ בִּבְשָׂרֵנוּ בְּשַׂר הַתְּמוּתָה | 11 Denn ständig werden wir in unserem Leben dem Tod anheimgegeben um Jesu willen, damit auch das Leben Jesu sichtbar werde an unserem sterblichen Fleisch. |
| 12 לָכֵן בָּנוּ יֶאֱמַץ הַמָּוֶת וּבָכֶם הַחַיִּים | 12 So ist der Tod an uns tätig, das Leben aber an euch. |
| 13 וּבִהְיוֹת לָנוּ הָרוּחַ הַהוּא שֶׁל־הָאֱמוּנָה כַּדָּבָר הַכָּתוּב הֶאֱמַנְתִּי כִּי־אֲדַבֵּר גַּם־אֲנַחְנוּ נַאֲמִין וְעַל־כֵּן נְדַבֵּר | 13 Da wir aber denselben Geist des Glaubens haben, wie geschrieben steht: "Ich glaubte, darum redete ich" (Ps 116,10), so glauben auch wir, und daher reden wir auch; |
| 14 בַּאֲשֶׁר יָדַעְנוּ כִּי הַמֵּעִיר אֶת־הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ יָעִיר גַּם־אֹתָנוּ עַל יַד־יֵשׁוּעַ וְיַעֲמִידֵנוּ עִמָּכֶם | 14 wir wissen ja, daß er, der [den Herrn] Jesus erweckte, auch uns mit Jesus erwecken und zusammen mit euch an seine Seite stellen wird. |
| 15 כִּי כָל־זֹאת לְמַעַנְכֶם לְמַעַן אֲשֶׁר־יִרְבֶּה הַחֶסֶד עַל־יְדֵי רַבִּים וְתִפְרֹץ הַתּוֹדָה לִכְבוֹד הָאֱלֹהִים | 15 Denn alles geschieht um euretwillen, damit die mit der größeren Zahl sich mehrende Gnade auch die Danksagung anwachsen lasse zur Verherrlichung Gottes. |
| 16 וּבַעֲבוּר זֹאת לֹא נֵחָת וְאַף אִם־יִכְלֶה בָנוּ הָאָדָם הַחִיצוֹן הִנֵּה הָאָדָם הַפְּנִימִי יִתְחַדֵּשׁ יוֹם יוֹם | 16 Darum verlieren wir nicht den Mut; mag auch unser äußerer Mensch aufgerieben werden, so wird doch der innere von Tag zu Tag neu. |
| 17 כִּי לַחֲצֵנוּ אֲשֶׁר הוּא קַל וְאַךְ לָרָגַע יָבִיא לָנוּ כְּבוֹד עוֹלָמִים גָּדוֹל וָרָב עַד־לִמְאֹד | 17 Denn unsere gegenwärtige geringfügige Drangsal erwirkt uns in überströmender Fülle ein unvergängliches Übergewicht an Herrlichkeit, |
| 18 אֲשֶׁר לֹא נַבִּיט אֶל־הַדְּבָרִים הַנִּרְאִים כִּי אִם־אֶל־אֲשֶׁר אֵינָם נִרְאִים כִּי הַנִּרְאִים לְשָׁעָה הֵמָּה וַאֲשֶׁר אֵינָם נִרְאִים הֵם לְעוֹלָם | 18 wenn wir nicht auf das Sichtbare schauen, sondern auf das Unsichtbare; denn das Sichtbare ist von kurzer Dauer, das Unsichtbare jedoch ewig. |
