Atti degli Apostoli 9

Torna indietro

Miqra 'al pi ha-Mesorah	Pattloch Bibel
¹ וְשָׁאוּל עוֹדֶנּוּ יְפֵחַ זַעַם וָרֶצַח עַל־תַּלְמִידֵי הָאָדוֹן וַיָּבֹא אֶל־הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל	¹ Saulus aber, noch entbrannt von Wut und Mordgier gegen die Jünger des Herrn, ging zum Hohenpriester
² וַיִּשְׁאַל מֵאִתּוֹ מִכְתָּבִים לְדַמֶּשֶׂק אֶל־בָּתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת לְמַעַן אֲשֶׁר יֶאֱסֹר אֶת־אֲשֶׁר יִמְצָא בַּדֶּרֶךְ הַהִיא אֲנָשִׁים אוֹ נָשִׁים וִיבִיאֵם יְרוּשָׁלָיִם	² und erbat sich von ihm Briefe nach Damaskus an die Synagogen, damit er, falls er Anhänger dieses Weges, ob Männer oder Frauen, fände, sie als Gefangene nach Jerusalem brächte.
³ וַיְהִי הוּא הֹלֵךְ וְקָרֵב לְדַמֶּשֶׂק וְהִנֵּה פִתְאֹם נָגַהּ עָלָיו מִסָּבִיב אוֹר מִן־הַשָּׁמָיִם	³ Als er auf dem Wege war und sich Damaskus näherte, geschah es, da umstrahlte ihn plötzlich ein Licht vom Himmel;
⁴ וַיִּפֹּל אָרְצָה וַיִּשְׁמַע קוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו שָׁאוּל שָׁאוּל לָמָּה תִרְדְּפֵנִי	⁴ er stürzte zu Boden und hörte eine Stimme, die zu ihm sprach: "Saul, Saul, warum verfolgst du mich?"
⁵ וַיֹּאמֶר מִי אַתָּה אֲדֹנִי וַיֹּאמֶר הָאָדוֹן אָנֹכִי יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר אַתָּה רוֹדֵף קָשֶׁה לְךָ לִבְעֹט בַּדָּרְבֹנוֹת	⁵ Er sagte: "Wer bist du, Herr?" Und jener: "Ich bin Jesus, den du verfolgst. [Es ist hart für dich, gegen den Stachel auszuschlagen."
⁶ וְהוּא חָרֵד וְנִבְעָת וַיֹּאמֶר אֲדֹנִי מַה־תַּחְפֹּץ וְאֶעֱשֶׂה וַיַּעַן הָאָדוֹן קוּם לֵךְ הָעִירָה וְיֵאָמֵר לְךָ אֶת־אֲשֶׁר עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת	⁶ Zitternd und staunend sagte er: "Herr, was willst du, das ich tun soll?" Und der Herr sprach zu ihm: "] Steh auf und geh in die Stadt, und es wird dir gesagt werden, was du tun sollst."
⁷ וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתּוֹ עָמְדוּ נֶאֱלָמִים כִּי שָׁמְעוּ אֶת־הַקּוֹל וְאִישׁ לֹא הִבִּיטוּ	⁷ Die Männer aber, die ihn auf dem Weg begleiteten, standen sprachlos da; sie hörten zwar die Stimme, erblickten aber niemand.
⁸ וַיָּקָם שָׁאוּל מִן־הָאָרֶץ וּבְפָתְחוֹ אֶת־עֵינָיו לֹא רָאָה אִישׁ וַיַּחֲזִיקוּ בְיָדוֹ וַיּוֹלִיכֻהוּ לְדַמָּשֶׂק	⁸ Saulus erhob sich von der Erde; doch als sich seine Augen öffneten, sah er nichts. Da nahmen sie ihn bei der Hand und führten ihn nach Damaskus hinein.
⁹ וַיֶּחְשְׁכוּ עֵינָיו מֵרְאוֹת שְׁלשֶׁת יָמִים וְלֹא אָכַל וְלֹא שָׁתָה	⁹ Drei Tage lang konnte er nicht sehen und aß und trank nicht.
¹⁰ וְתַלְמִיד אֶחָד הָיָה בְדַמֶּשֶׂק חֲנַנְיָה שְׁמוֹ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאָדוֹן בַּמַּחֲזֶה חֲנַנְיָה וַיֹּאמֶר הִנְנִי אֲדֹנִי	¹⁰ Es war nun zu Damaskus ein Jünger namens Ananias, und zu diesem sprach der Herr in einem Gesicht: "Ananias!" Er antwortete: "Hier bin ich, Herr!"
¹¹ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאָדוֹן קוּם לֵךְ אֶל־הָרְחוֹב הַנִּקְרָא הַיָּשָׁר וּשְׁאַל בְּבֵית יְהוּדָה לְאִישׁ טַרְסִי וּשְׁמוֹ שָׁאוּל כִּי הִנֵּה־הוּא מִתְפַּלֵּל	¹¹ Der Herr sprach zu ihm: "Steh auf und geh in die Straße, die man die "Gerade" nennt, und frage im Hause des Judas nach einem Mann aus Tarsus mit Namen Saulus; denn siehe, er betet."
¹² וַיַּרְא בַּמַּחֲזֶה וְהִנֵּה־אִישׁ וּשְׁמוֹ חֲנַנְיָה בָּא הַחַדְרָה וְשָׂם עָלָיו אֶת־יָדוֹ לְמַעַן יָשׁוּב וְיִרְאֶה	¹² Und er sah in einem Gesicht einen Mann namens Ananias eintreten und ihm die Hände auflegen, damit er wieder sehe.
¹³ וַיַּעַן חֲנַנְיָה וַיֹּאמַר אֲדֹנִי שָׁמַעְתִּי רַבִּים מְסַפְּרִים עַל־הָאִישׁ הַזֶּה כַּמָּה רָעוֹת עָשָׂה לִקְדוֹשֶׁיךָ בִּירוּשָׁלָיִם	¹³ Ananias aber antwortete: "Herr, ich habe von vielen über diesen Mann gehört, was er an Bösem deinen Heiligen antat in Jerusalem.
¹⁴ וְגַם־פֹּה רִשְׁיוֹן יֶשׁ־לוֹ מֵאֵת רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים לֶאֱסֹר אֶת־כָּל־הַקֹּרְאִים בִּשְׁמֶךָ	¹⁴ Und auch hier hat er Vollmacht von den Hohenpriestern, alle in Fesseln zu legen, die deinen Namen anrufen."
¹⁵ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאָדוֹן לֵךְ כִּי־כְלִי חֵפֶץ הוּא לִי לָשֵׂאת אֶת־שְׁמִי לִפְנֵי גוֹיִם וּמְלָכִים וְלִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל	¹⁵ Der Herr aber sprach zu ihm: "Geh hin; denn ein auserwähltes Werkzeug ist er mir, um meinen Namen vor Völker und Könige zu tragen und vor die Söhne Israels;
¹⁶ כִּי אֲנִי אַרְאֵהוּ כַּמָּה יֶשׁ־לוֹ לִסְבֹּל לְמַעַן שְׁמִי	¹⁶ denn ich werde ihm zeigen, was er alles um meines Namens willen leiden muß."
¹⁷ וַיֵּלֶךְ חֲנַנְיָה וַיָּבֹא הַבָּיְתָה וַיָּשֶׂם אֶת־יָדָיו עָלָיו וַיֹּאמַר שָׁאוּל אָחִי הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר־בָּאתָ בָּהּ שְׁלָחַנִי לְמַעַן תָּשׁוּב וְתִרְאֶה וְתִמָּלֵא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ	¹⁷ Da ging Ananias hin, trat in das Haus, legte die Hände auf ihn und sprach: "Bruder Saul, der Herr hat mich gesandt, Jesus, der dir auf dem Wege, den du kamst, erschienen ist, damit du wieder sehend werdest und erfüllt mit Heiligem Geist."
¹⁸ וּכְרֶגַע נָפְלוּ מֵעַל עֵינָיו כְּמוֹ קַשְׂקַשִּׂים וַיָּשָׁב פִּתְאֹם לִרְאוֹת וַיָּקָם וַיִּטָּבֵל	¹⁸ Sogleich fiel es wie Schuppen von seinen Augen, und er konnte wieder sehen, stand auf und wurde getauft.
¹⁹ וַיֹּאכַל לֶחֶם וַיֶּחֱזָק וַיֵּשֶׁב שָׁאוּל יָמִים אֲחָדִים עִם־הַתַּלְמִידִים אֲשֶׁר בְּדַמָּשֶׂק	¹⁹ Und er nahm Speise zu sich und kam wieder zu Kräften.
²⁰ וַיְמַהֵר וַיִּקְרָא בְּבָתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת אֶת־הַמָּשִׁיחַ לֵאמֹר כִּי־הוּא הוּא בֶן־הָאֱלֹהִים	²⁰ Wohlan, steh auf, geh hinab und zieh ohne jedes Bedenken mit ihnen; denn ich habe sie gesandt."
²¹ וַיִּשְׁתּוֹמְמוּ כָל־הַשֹּׁמְעִים וַיֹּאמְרוּ הֲלֹא זֶה הוּא אֲשֶׁר הֶאֱבִיד בִּירוּשָׁלַיִם אֶת־קֹרְאֵי הַשֵּׁם הַזֶּה וּלְמַעַן זֹאת בָּא הֵנָּה לַהֲבִיאָם אֲסוּרִים לִפְנֵי רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים	²¹ Es staunten alle, die es hörten, und sagten: "Ist das nicht jener, der in Jerusalem alle, die diesen Namen anrufen, ausrotten wollte und hierher gekommen ist, um sie gefesselt zu den Hohenpriestern zu führen?"
²² וְשָׁאוּל הָיָה הוֹלֵךְ וְחָזֵק וַיָּהָם אֶת־הַיְּהוּדִים ישְׁבֵי דַמֶּשֶׂק בְּהוֹכִיחוֹ כִּי־זֶה הוּא הַמָּשִׁיחַ	²² Saulus aber trat immer kraftvoller auf und brachte die in Damaskus lebenden Juden in Verwirrung, indem er behauptete, daß dieser der Messias sei.
²³ וַיְהִי כִּי־אָרְכוּ־לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיִּוָּעֲצוּ הַיְּהוּדִים יַחְדָּו לַהֲמִיתוֹ	²³ Nach Verlauf einer Reihe von Tagen faßten die Juden den Plan, ihn zu töten;
²⁴ וַיִּוָּדַע לְשָׁאוּל אָרְבָּם וְהֵמָּה שָׁמְרוּ אֶת־הַשְּׁעָרִים יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן יְמִיתֻהוּ	²⁴ Saulus aber erfuhr ihren Anschlag. Tag und Nacht bewachte man nun auch die Tore, um ihn vernichten zu können.
²⁵ וַיִּקְחוּ אֹתוֹ הַתַּלְמִידִים לָיְלָה וַיּוֹרִידֻהוּ בַסַּל בְּעַד הַחוֹמָה	²⁵ Da nahmen ihn die Jünger und brachten ihn nachts über die Mauer hinab, indem sie ihn in einem Korb hinunterließen.
²⁶ וַיְהִי כְּבוֹא שָׁאוּל יְרוּשָׁלַיְמָה וַיְבַקֵּשׁ לְהִלָּוֺת אֶל־הַתַּלְמִידִים וַיִּירְאוּ כֻלָּם מִפָּנָיו וְלֹא הֶאֱמִינוּ כִּי־תַלְמִיד הוּא	²⁶ Als er nach Jerusalem kam, suchte er sich den Jüngern anzuschließen; doch alle fürchteten ihn, da sie nicht glaubten, daß er ein Jünger sei.
²⁷ וַיִּקַּח אֹתוֹ בַּר־נַבָּא וַיְבִיאֵהוּ אֶל־הַשְּׁלִיחִים וַיְסַפֵּר לָהֶם אֵת אֲשֶׁר־רָאָה בַדֶּרֶךְ אֶת־הָאָדוֹן וְכִי הוּא דִבֶּר אֵלָיו וְאֵיךְ בְּדַמֶּשֶׂק הִשְׁמִיעַ בְּבִטָּחוֹן אֶת־שֵׁם יֵשׁוּעַ	²⁷ Barnabas aber nahm sich seiner an, führte ihn zu den Aposteln und erzählte ihnen, wie er auf dem Wege den Herrn gesehen und daß dieser mit ihm geredet habe, und wie er in Damaskus freimütig aufgetreten sei im Namen Jesu.
²⁸ וַיְהִי אִתָּם יוֹצֵא וָבָא בִּירוּשָׁלָיִם וַיִּקְרָא בְּבִטָּחוֹן בְּשֵׁם הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ	²⁸ Und er ging mit ihnen in Jerusalem ein und aus und lehrte freimütig im Namen des Herrn.
²⁹ וַיְדַבֵּר וַיִּתְוַכַּח גַּם עִם־הַיְּהוּדִים הַיְּוָנִים וְהֵם זָמְמוּ לַהֲמִיתוֹ	²⁹ Er sprach auch zu den Hellenisten und setzte sich mit ihnen auseinander; die aber suchten ihn aus dem Wege zu räumen.
³⁰ וַיִּשְׁמְעוּ הָאַחִים וַיּוֹרִידוּ אֹתוֹ לְקִסְרִין וַיְשַׁלְּחֻהוּ אֶל־טַרְסוֹס	³⁰ Als die Brüder davon erfuhren, brachten sie ihn nach Cäsarea hinab und ließen ihn von da nach Tarsus ziehen.
³¹ וַיְהִי שָׁלוֹם לַקְּהִלּוֹת בְּכָל־מְקֹמוֹת יְהוּדָה וְהַגָּלִיל וְשֹׁמְרוֹן וַתִּבָּנֶינָה וַתִּתְהַלַּכְנָה בְּיִרְאַת הָאָדוֹן וַתִּרְבֶּינָה בְּנֶחָמַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ	³¹ Die Kirche hatte nun Frieden in ganz Judäa, Galiläa und Samaria. Sie baute sich auf, wandelte in der Furcht des Herrn und nahm zu unter dem Beistand des Heiligen Geistes.
³² וַיְהִי בִּסְבֹב פֶּטְרוֹס בְּכָל־הַמְּקֹמוֹת וַיֵּרֶד גַּם אֶל־הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּלֹד	³² Da geschah es, daß Petrus auf seiner Wanderung durchs ganze Land auch zu den Heiligen kam, die in Lydda wohnten.
³³ וַיִּמְצָא־שָׁם אִישׁ וּשְׁמוֹ אֲנִיַּס וְהוּא שֹׁכֵב עַל־מִשְׁכָּבוֹ זֶה שְׁמֹנֶה שָׁנִים וְהוּא נְכֵה אֵבָרִים	³³ Dort fand er einen Mann namens Äneas, der seit acht Jahren zu Bette lag; er war gelähmt.
³⁴ וַיֹּאמֶר אֵלָיו פֶּטְרוֹס אֲנִיַּס רְפָאֲךָ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ קוּם הַצַּע־לְךָ אָתָּה וַיָּקָם פִּתְאֹם	³⁴ Petrus sagte zu ihm: "Äneas, Jesus Christus macht dich gesund; steh auf und richte dir selbst dein Bett!"Und sogleich stand er auf.
³⁵ וַיִּרְאוּ אוֹתוֹ כָּל־ישְׁבֵי לֹד וְהַשָּׁרוֹן וַיִּפְנוּ אֶל־הָאָדוֹן	³⁵ Alle Bewohner von Lydda und von Saron sahen ihn, und sie bekehrten sich zum Herrn.
³⁶ וְתַלְמִידָה בְּיָפוֹ וּשְׁמָהּ טָבִיתָא תַּרְגוּמוֹ צְבִיָּה וְהִיא רַבַּת מַעֲשִׂים טוֹבִים וּצְדָקוֹת אֲשֶׁר עָשָׂתָה	³⁶ In Joppe war eine Jüngerin mit Namen Tabitha, übersetzt lautet ihr Name Dorkas; sie war reich an guten Werken und Almosen, die sie gab.
³⁷ וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַתֶּחֱלֶה וַתָּמֹת וַיִּרְחֲצוּ אֹתָהּ וַיְשִׂימוּהָ בַּעֲלִיָּה	³⁷ Es geschah nun in jenen Tagen, daß sie krank wurde und starb. Man wusch sie und legte sie in das Obergemach.
³⁸ וְלֹד קְרוֹבָה הִיא לְיָפוֹ וַיִּשְׁמְעוּ הַתַּלְמִידִים כִּי־פֶטְרוֹס שָׁם וַיִּשְׁלְחוּ אֵלָיו שְׁנֵי אֲנָשִׁים וַיִּפְצְרוּ־בוֹ לְבִלְתִּי הֵעָצֵל לַעֲבֹר אֲלֵיהֶם	³⁸ Da Lydda nahe bei Joppe ist, sandten die Jünger, die gehört hatten, daß Petrus dort sei, zwei Männer zu ihm mit der Bitte: "Komm unverzüglich zu uns herüber!"
³⁹ וַיָּקָם פֶּטְרוֹס וַיֵּלֶךְ אִתָּם וּבְבֹאוֹ הֶעֱלֻהוּ אֶל־הָעֲלִיָּה וַתִּגַּשְׁנָה אֵלָיו כָּל־הָאַלְמָנוֹת בּוֹכִיּוֹת וּמַרְאוֹת לוֹ אֵת הַכֻּתֳּנֹת וְאֵת הַבְּגָדִים אֲשֶׁר עָשְׂתָה צְבִיָּה בְּעוֹדָהּ עִמָּהֶן	³⁹ Petrus machte sich auf und ging mit ihnen. Als er ankam, führten sie ihn in das Obergemach hinauf, und alle Witwen traten vor ihn und zeigten ihm unter Tränen die Röcke und Gewänder, die ihnen Dorkas, als sie noch unter ihnen weilte, gefertigt hatte.
⁴⁰ וַיּוֹצֵא פֶטְרוֹס אֶת־כֻּלָּם הַחוּצָה וַיִּכְרַע עַל־בִּרְכָּיו וַיִּתְפַּלֵּל וַיִּפֶן אֶל־גְּוִיָּתָהּ וַיֹּאמֶר טָבִיתָא קוּמִי וַתִּפְתַּח אֶת־עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת־פֶּטְרוֹס וַתִּתְעוֹדָד	⁴⁰ Da wies Petrus alle hinaus, kniete nieder, betete und wandte sich zu dem Leichnam, indem er sprach "Tabitha, steh auf!" Sie öffnete ihre Augen, sah Petrus an und setzte sich auf.
⁴¹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיָּקֶם אֹתָהּ וַיִּקְרָא אֶת־הַקְּדוֹשִׁים וְאֶת־הָאַלְמָנוֹת וַיַּעֲמֵד אֹתָהּ חַיָּה לִפְנֵיהֶם	⁴¹ Er gab ihr die Hand und richtete sie auf; dann rief er die Heiligen und Witwen und stellte sie lebend vor.
⁴² וַיִּוָּדַע הַדָּבָר בְּכָל־יָפוֹ וַיַּאֲמִינוּ רַבִּים בָּאָדוֹן	⁴² Das wurde in ganz Joppe bekannt, und viele glaubten an den Herrn.
⁴³ וַיּוֹאֶל לָשֶׁבֶת בְּיָפוֹ יָמִים רַבִּים עִם־בּוּרְסִי אֶחָד וּשְׁמוֹ שִׁמְעוֹן

Cambia Bibbia

Confronta con un'altra Bibbia

Versetti esaminati