| 1 וַיֹּאמֶר אַגְרִפַּס אֶל־פּוֹלוֹס נִתַּן־לְךָ לְדַבֵּר בְּעַד נַפְשֶׁךָ אָז יִצְטַדֵּק פּוֹלוֹס וַיּוֹשֶׁט אֶת־יָדוֹ וַיֹּאמַר | 1 Agrippa si rivolse a Paolo: «Ti è permesso di parlare in tua difesa». Allora Paolo stese la mano e pronunciò la seguente apologia: |
| 2 מְאֻשָּׁר אֲנִי בְּנַפְשִׁי הַמֶּלֶךְ אַגְרִפַּס כִּי לְפָנֶיךָ אֶצְטַדֵּק הַיּוֹם עַל־כֹּל אֲשֶׁר־שׂטְנִים אֹתִי הַיְּהוּדִים | 2 «Di tutte le accuse mossemi dai Giudei, o re Agrippa, io mi reputo felice di dovermi oggi scagionare alla tua presenza, |
| 3 כִּי אַתָּה יֹדֵעַ הֵיטֵב כָּל־הַמִּנְהָגִים וְהַשְּׁאֵלוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַיְּהוּדִים וְעַל־כֵּן אֶשְׁאֲלָה מֵאִתְּךָ לִשְׁמֹעַ אֹתִי כְּאֹרֶךְ רוּחֶךָ | 3 poiché tu conosci alla perfezione i costumi e le questioni giudaiche. Ti prego perciò di ascoltarmi pazientemente. |
| 4 הִנֵּה אֶת־דַּרְכִּי מִנְּעוּרַי אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי־בָהּ מֵאָז בְּתוֹךְ עַמִּי וּבִירוּשָׁלָיִם יֹדְעִים אוֹתָהּ כָּל־הַיְּהוּדִים | 4 Ebbene, la mia condotta fin dalla gioventù, quella che dall’inizio ho tenuto in mezzo al mio popolo e a Gerusalemme, tutti i Giudei la conoscono. |
| 5 כִּי מִיָּמִים רִאשׁוֹנִים יְדָעוּנִי אִם־יִרְצוּ לְהָעִיד כִּי כְפָרוּשׁ הִתְנַהַגְתִּי עַל־פִּי הַכַּת הַמַּקְפֶּדֶת בְּיוֹתֵר בַּעֲבוֹדָתֵנוּ | 5 Essi conoscono da molto, qualora vogliano riconoscerlo, come io sia vissuto da fariseo, a norma cioè della più rigida setta della nostra religione. |
| 6 וְעַתָּה אֲנִי עֹמֵד לְהִשָּׁפֵט עַל־תִּקְוַת הַהַבְטָחָה אֲשֶׁר הִבְטִיחָהּ הָאֱלֹהִים אֶת־אֲבוֹתֵינוּ | 6 E ora son sottoposto a giudizio perché ho fede nella promessa fatta da Dio ai nostri padri, |
| 7 וַאֲשֶׁר שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטֵינוּ מְיַחֲלִים לְהַגִּיעַ לָהּ בְּעָבְדָם אֶת־יְהוָֹה תָּמִיד יוֹמָם וָלָיְלָה עַל־דְּבַר הַתִּקְוָה הַזֹּאת אַגְרִפַּס הַמֶּלֶךְ שׂטְנִים אוֹתִי הַיְּהוּדִים | 7 quella che le nostre dodici tribù, adorando fervidamente Dio notte e giorno, sperano di veder realizzata. Per questa speranza, o re, io vengo accusato da Giudei! |
| 8 מַדּוּעַ יִפָּלֵא בְעֵינֵיכֶם כִּי הָאֱלֹהִים יְחַיֶּה מֵתִים | 8 Perché dev’esser ritenuto da voi incredibile che Dio risuscita morti? |
| 9 הֵן לְפָנִים אֲנִי חָשַׁבְתִּי צְדָקָה לִצְרֹר אֶת־שֵׁם יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי עַד־מְאֹד | 9 Anch'io veramente stimai mio dovere accanirmi contro la dottrina di Gesù il Nazareno. |
| 10 כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי בִירוּשָׁלָיִם וְגַם־קְדוֹשִׁים רַבִּים אֲנִי הִסְגַּרְתִּי לְבָתֵּי כְלָאִים בָּרִשְׁיוֹן אֲשֶׁר קִבַּלְתִּי מֵאֵת הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים וּכְשֶׁנֶּהֶרְגוּ הִסְכָּמְתִּי | 10 Lo feci a Gerusalemme e giunsi persino a rinchiudere in carcere molti cristiani con i poteri ricevuti dai gran sacerdoti, e quando si trattava di eliminarli anch'io approvai. |
| 11 וּבְכָל־בָּתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת יִסַּרְתִּי אֹתָם פְּעָמִים רַבּוֹת וַאֲנַסְתִּים לְגַדֵּף וָאֶתְהוֹלְלָה בָּם עַד־מְאֹד וָאֶרְדְּפֵם עַד־לֶעָרִים אֲשֶׁר חוּצָה לָאָרֶץ | 11 Inoltre spesso di sinagoga in sinagoga con punizioni volevo forzarli a bestemmiare, e, incrudelendo oltre ogni dire contro e li perseguitavo fino nelle città straniere. |
| 12 וַיְהִי בְּלֶכְתִּי עַל־זֹאת לְדַמָּשֶׂק בְּרִשְׁיוֹן הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים וּבְמִצְוָתָם | 12 In tali circostanze, mentre ero in viaggio per Damasco, munito di autorità e di mandato da parte dei gran sacerdoti, |
| 13 וְהִנֵּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ בַּצָּהֳרַיִם בַּדֶּרֶךְ רָאִיתִי אוֹר צַח מִזֹּהַר הַשָּׁמֶשׁ אֲשֶׁר מִשָּׁמַיִם נָגַהּ עָלַי מִסָּבִיב וְעַל הַהֹלְכִים אִתִּי | 13 in pieno giorno, durante il cammino, io vidi, o re, dal cielo, una luce più splendente del sole rifulgere intorno a me e ai compagni di viaggio; |
| 14 וַנִפֹּל כֻּלָּנוּ אָרְצָה וָאֶשְׁמַע קוֹל מִדַּבֵּר אֵלַי בְּלָשׁוֹן עִבְרִית לֵאמֹר שָׁאוּל שָׁאוּל לָמָּה תִרְדְּפֵנִי קָשֶׁה לְךָ לִבְעֹט בַּדָּרְבֹנוֹת | 14 e, essendo tutti noi stramazzati a terra, sentii una voce dirmi in aramaico: “Saulo, Saulo, perché mi perseguiti? È inutile che tu ricalcitri contro il pungolo”. |
| 15 וָאֹמַר מִי אַתָּה אֲדֹנִי וַיֹּאמֶר אָנֹכִי יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר אַתָּה רֹדֵף | 15 Io domandai: “Chi sei, o Signore?”. E il Signore a me: “Io sono Gesù che tu stai perseguitando. |
| 16 אֲבָל קוּם וַעֲמֹד עַל־רַגְלֶיךָ כִּי לְבַעֲבוּר זֹאת נִרְאֵיתִי אֵלֶיךָ לִבְחָר־בְּךָ לִמְשָׁרֵת וּלְעֵד עַל־אֲשֶׁר רָאִיתָ וְעַל־אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ | 16 Ma àlzati e sta’ ritto, giacchè per questo ti sono apparso: per costituirti ministro e testimone della visione che hai visto e di quelle che di me vedrai, |
| 17 בְּהַצִּילִי אוֹתְךָ מִן־הָעָם וּמִן־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ עַתָּה אֲלֵיהֶם | 17 e insieme liberarti da Israele e dai pagani, presso i quali io ti mando |
| 18 לִפְקֹחַ אֶת־עֵינֵיהֶם לְמַעַן יָשׁוּבוּ מֵחשֶׁךְ לְאוֹר וּמִיַּד הַשָּׂטָן אֶל־הָאֱלֹהִים וְיִמְצְאוּ בֶּאֱמוּנָתָם בִּי אֶת־סְלִיחַת הַחֲטָאִים וְאֶת־הַנַּחֲלָה בְּתוֹךְ הַמְקֻדָּשִׁים | 18 ad aprire i loro occhi, perché si convertano dalle tenebre alla luce e dal potere di Satana a Dio, e ricevano così il perdono dei peccati e l’eredità tra i santificati mediante la fede in me”. |
| 19 עַל־כֵּן הַמֶּלֶךְ אַגְרִפַּס לֹא הִמְרֵיתִי אֶת־הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי מִן־הַשָּׁמָיִם | 19 Onde, o re Agrippa, io non fui ribelle alla celeste visione; |
| 20 כִּי אִם־קָרָאתִי רִאשׁוֹנָה לְישְׁבֵי דַּמֶּשֶׂק וִירוּשָׁלַיִם וּבְכָל־אֶרֶץ יְהוּדָה וְגַם לַגּוֹיִם כִּי יִנָּחֲמוּ וְיָשׁוּבוּ אֶל־הָאֱלֹהִים וְיַעֲשֹוּ מַעֲשִׂים רְאוּיִם לִתְשׁוּבָה | 20 ma a quelli di Damasco anzitutto, poi a quelli di Gerusalemme, e in tutta la regione andai predicando a Giudei e a pagani che si ravvedessero e convertissero a Dio compiendo opere degne del ravvedimento. |
| 21 וּבִגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה תָּפְשֹוּ אֹתִי הַיְּהוּדִים בַּמִּקְדָּשׁ וַיְבַקְשׁוּ לַהֲמִיתֵנִי | 21 Per questo motivo i Giudei mi presero nel tempio e tentarono di uccidermi. |
| 22 וְהָאֱלֹהִים הָיָה בְעֶזְרִי וְעַד־הַיּוֹם הַזֶּה עֹמֵד אֲנִי וּמֵעִיד לִפְנֵי קָטֹן וְגָדוֹל וְאֵינֶנִּי מְדַבֵּר דָּבָר זוּלָתִי אֲשֶׁר דִּבְּרוּ הַנְּבִיאִים וּמשֶׁה כִּי־עֲתִידוֹת הֵנָּה לִהְיוֹת | 22 Mediante l’aiuto di Dio, dunque, fino a questo giorno ho persistito nell’attestare l’evangelo a piccoli e a grandi, nulla insegnando di diverso da ciò che i Profeti, compreso Mosè, hanno detto dover accadere, |
| 23 כִּי־הַמָּשִׁיחַ מְעֻנֶּה הוּא וְכִי רִאשׁוֹן הוּא לַקָּמִים מִן־הַמֵּתִים לְהָפִיץ אוֹר בָּעָם וּבַגּוֹיִם | 23 cioè che il Messia avrebbe sofferto; che, come primo dei risorti, avrebbe recato la luce a Israele e ai pagani». |
| 24 וַיְהִי הוּא מִצְטַדֵּק כָּזֹאת וַיַּעַן פֶסְטוֹס בְּקוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר הִנְּךָ מִשְׁתַּגֵּעַ פּוֹלוֹס רֹב הַלִּמּוּד הֱבִיאֲךָ לִידֵי שִׁגָּעוֹן | 24 Paolo era a questo punto della sua difesa, quando Festo lo interruppe quasi gridando: «Tu stai delirando, o Paolo: la troppa cultura ti fa sragionare». |
| 25 וַיֹּאמֶר פּוֹלוֹס אֵינֶנִּי מְשֻׁגָּע פֶסְטוֹס הָאַדִּיר כִּי אִם־דִּבְרֵי אֱמֶת וָטַעַם אַבִּיעַ | 25 Rispose Paolo: «Non sto delirando, eccellentissimo Festo, ma parlo di cose vere e savie. |
| 26 כִּי הַמֶּלֶךְ יוֹדֵעַ אֶת־אֵלֶּה וְעַל־זֹאת גַּם־בְּבִטָּחוֹן אֲנִי מְדַבֵּר אֵלָיו יַעַן אֲשֶׁר לֹא־אַאֲמִין כִּי־נֶעְלָם מִמֶּנּוּ דָּבָר מִן־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי לֹא־בְקֶרֶן זָוִית נֶעֶשְׂתָה זֹאת | 26 Di tali cose infatti è a conoscenza il re, al quale mi rivolgo con tutta sicurezza, inquantochè sono convinto che egli non ignori nulla di tutto questo. Non sono fatti avvenuti in un cantuccio. |
| 27 הַמֶּלֶךְ אַגְרִפַּס הֲמַאֲמִין אַתָּה בַּנְּבִיאִים יָדַעְתִּי כִּי מַאֲמִין אָתָּה | 27 Non è vero, o re Agrippa, che credi ai Profeti? So che ci credi». |
| 28 וַיֹּאמֶר אַגְרִפַּס אֶל־פּוֹלוֹס עוֹד מְעַט וּפִתִּיתַנִי לִהְיוֹת נָצְרִי | 28 E Agrippa a lui: «Con poca fatica tu mi persuadi a fare il cristiano!» |
| 29 וַיֹּאמֶר פּוֹלוֹס אֲבַקְשָׁה מֵאֱלֹהִים אֲשֶׁר אִם־בִּמְעַט וְאִם־בְּהַרְבֵּה לֹא אַתָּה לְבַדְּךָ כִּי־גַם כָּל־הַשֹּׁמְעִים אוֹתִי יִהְיוּ כָמוֹנִי זוּלָתִי הַמּוֹסֵרוֹת הָאֵלֶּה | 29 E Paolo: «Volesse Iddio che, o con mia poca o molta fatica, non solo tu, ma anche tutti quelli che adesso mi ascoltano diventassero tali quale sono io, salvo queste catene». |
| 30 וַיְהִי בְּדַבְּרוֹ הַדָּבָר הַזֶּה וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וְהַנְּצִיב וּבֶרְנִיקָה וְהַיּשְׁבִים אִתָּם | 30 Il re si alzò e con lui il procuratore e Berenice e gli altri dell’assemblea, |
| 31 וַיָּסוּרוּ הַחַדְרָה וַיְדַבְּרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ לֵאמֹר הָאִישׁ הַזֶּה לֹא־עָשָׂה דָבָר אֲשֶׁר יִהְיֶה עָלָיו חַיַּב מִיתָה אוֹ מוֹסֵרוֹת | 31 e andando via si scambiarono le impressioni: «Quest'uomo non fa nulla che meriti la morte o il carcere». |
| 32 וַיֹּאמֶר אַגְרִפַּס אֶל־פֶסְטוֹס הָאִישׁ הַזֶּה יוּכַל לְהִפָּטֵר לוּלֵא קָרָא אֶת־הַקֵּיסַר לְדִינוֹ | 32 Agrippa anzi disse a Festo: «Si sarebbe potuto rimettere in libertà quest'uomo, se non avesse appellato all’imperatore». |
