| 1 וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר־יֵעֹור מִשְּׁנָתֹו | 1 Poi l’angelo che parlava in me mi destò di nuovo come un uomo che si desta dal sonno. |
| 2 וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה [וַיֹּאמֶר כ] (וָאֹמַר ק) רָאִיתִי ׀ וְהִנֵּה מְנֹורַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל־רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקֹות לַנֵּרֹות אֲשֶׁר עַל־רֹאשָׁהּ | 2 Mi disse: “Che cosa vedi?”. Io risposi: “Vedo: ecco un candelabro tutto d’oro con la sua coppa in cima e su di essa sette lampade: sette beccucci ciascuna hanno le lampade che sono sul suo orlo: |
| 3 וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל־שְׂמֹאלָהּ | 3 Accanto a essa ci sono due olivi uno a destra della coppa e uno alla sua sinistra”. |
| 4 וָאַעַן וָאֹמַר אֶל־הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר מָה־אֵלֶּה אֲדֹנִי | 4 Allora rivolsi la parola e all’angelo che parlava in me dissi: “Che cosa sono queste cose, signore?”. |
| 5 וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲלֹוא יָדַעְתָּ מָה־הֵמָּה אֵלֶּה וָאֹמַר לֹא אֲדֹנִי | 5 L’angelo che parlava in me in risposta mi disse: “Non sai dunque che cosa sono queste cose?”. Io dissi: “No, signore”. |
| 6 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר־יְהוָה אֶל־זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם־בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאֹות | 6 In risposta disse: “Questa è la parola di Jahvè a Zorobabel: Non con la potenza né con la forza ma con il mio spirito! dice Jahvè degli eserciti. |
| 7 מִי־אַתָּה הַר־הַגָּדֹול לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר וְהֹוצִיא אֶת־הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאֹות חֵן חֵן לָהּ׃ פ | 7 Chi sei tu, gran monte? Davanti a Zorobabel diventa pianura! Egli estrarrà la pietra di testata: gli si farà un vociare di: Salve! Salve!”. |
| 8 וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר | 8 Fu rivolta a me la parola di Jahvè: |
| 9 יְדֵי זְרֻבָּבֶל יִסְּדוּ הַבַּיִת הַזֶּה וְיָדָיו תְּבַצַּעְנָה וְיָדַעְתָּ כִּי־יְהוָה צְבָאֹות שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם | 9 “Le mani di Zorobabel hanno posto le fondamenta di questa casa e le sue mani la compiranno: saprete che Jahvè degli eserciti mi ha inviato a voi. |
| 10 כִּי מִי בַז לְיֹום קְטַנֹּות וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת־הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל שִׁבְעָה־אֵלֶּה עֵינֵי יְהוָה הֵמָּה מְשֹׁוטְטִים בְּכָל־הָאָרֶץ | 10 Poiché chi disprezzò il giorno degli umili inizi? Quelli gioiranno e vedranno il piombino in mano a Zorobabel. Sette sono gli occhi di Jahvè; essi vanno perlustrando tutta la terra”, |
| 11 וָאַעַן וָאֹמַר אֵלָיו מַה־שְּׁנֵי הַזֵּיתִים הָאֵלֶה עַל־יְמִין הַמְּנֹורָה וְעַל־שְׂמֹאולָהּ | 11 Poi presi a parlare e gli dissi: “Che cosa sono quei due olivi, a destra del candelabro e alla sua sinistra?”. |
| 12 וָאַעַן שֵׁנִית וָאֹמַר אֵלָיו מַה־שְׁתֵּי שִׁבֲּלֵי הַזֵּיתִים אֲשֶׁר בְּיַד שְׁנֵי צַנְתְּרֹות הַזָּהָב הַמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם הַזָּהָב | 12 Ripresi a parlare per la seconda volta e gli dissi: “Che cosa sono i due ramoscelli d’olivo che per mezzo di due canaletti d’oro fanno scorrere fuori l’olio?”. |
| 13 וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר הֲלֹוא יָדַעְתָּ מָה־אֵלֶּה וָאֹמַר לֹא אֲדֹנִי | 13 Egli mi disse: “Non sai che cosa siano queste cose?”. Io dissi: “No, signore”, |
| 14 וַיֹּאמֶר אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי־הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל־אֲדֹון כָּל־הָאָרֶץ | 14 Disse: “Questi sono i due figli dell’olio, che stanno presso il signore di tutta la terra”». |
| 15 כִּי הַתּוֹרָה מְבִיאָה קָצֶף כִּי בַאֲשֶׁר אֵין תּוֹרָה גַּם אֵין־שָׁם עֲבֵרָה | |
| 16 עַל־כֵּן מִתּוֹךְ אֱמוּנָה לְמַעַן לְפִי־חֶסֶד לְמַעַן תִּהְיֶה הַהַבְטָחָה קַיֶּמֶת לְכָל־זַרְעוֹ לֹא לִבְנֵי הַתּוֹרָה לְבַדָּם כִּי־גַם לִבְנֵי אֱמוּנַת אַבְרָהָם אֲשֶׁר הוּא אָב לְכֻלָּנוּ | |
| 17 כַּכָּתוּב כִּי אַב־הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ וְהוּא הֶאֱמִין בְּהַבִּיט אֶל־אֵל הַמְחַיֶּה אֶת־הַמֵּתִים וְהַקּוֹרֵא אֵת אֲשֶׁר לֹא־הָיָה כְּמוֹ הוֹה | |
| 18 בַּאֲשֶׁר אֵין־תִּקְוָה קִוָּה וַיַּאֲמֵן לְמַעַן אֲשֶׁר יִהְיֶה לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ | |
| 19 וְלֹא רָפְתָה אֱמוּנָתוֹ וְלֹא הִתְבּוֹנֵן אֶל־גּוּפוֹ שֶׁכְּבָר נָפוֹג בִּהְיוֹתוֹ כְּבֶן־מְאַת שָׁנָה וְאֶל־בְּלוֹת רֶחֶם שָׂרָה | |
| 20 וְלֹא־חָלַק לִבּוֹ בְּהַבְטָחַת הָאֱלֹהִים כַּחֲסַר הָאֱמוּנָה כִּי אִם־הִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָתוֹ וַיִּתֵּן כָּבוֹד לֵאלֹהִים | |
| 21 וַיֵּדַע בְּלֵבָב שָׁלֵם כִּי אֶת־אֲשֶׁר הִבְטִיחַ גַּם־יָכֹל לַעֲשׂוֹתוֹ | |
| 22 עַל־כֵּן גַּם־נֶחְשְׁבָה־לּוֹ לִצְדָקָה | |
| 23 וְלֹא־לְבַד לְמַעֲנוֹ כְּתוּבָה זֹאת שֶׁנֶּחְשְׁבָה לוֹ | |
| 24 כִּי אִם־גַּם לְמַעֲנֵנוּ אֲשֶׁר עֲתִידָה לְהֵחָשֵׁב לָנוּ הַמַּאֲמִינִים בְּמִי שֶׁהֵעִיר אֶת־יֵשׁוּעַ אֲדֹנֵינוּ מִן־הַמֵּתִים | |
| 25 אֲשֶׁר נִמְסַר בַּעֲבוּר פְּשָׁעֵינוּ וְנֵעוֹר לְבַעֲבוּר צַדְּקֵנוּ | |
