| 1 בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְבַר־יְהוָה אֶל־זְכַרְיָה בֶּן־בֶּרֶכְיָה בֶּן־עִדֹּו הַנָּבִיא לֵאמֹר | 1 Ósmego miesiąca, w drugim roku panowania Dariusza, Pan skierował to słowo do proroka Zachariasza, syna Berekiasza, syna Iddo: |
| 2 קָצַף יְהוָה עַל־אֲבֹותֵיכֶם קָצֶף | 2 Pan był bardzo zagniewany na waszych przodków. |
| 3 וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאֹות שׁוּבוּ אֵלַי נְאֻם יְהוָה צְבָאֹות וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם אָמַר יְהוָה צְבָאֹות | 3 Powiedz im więc: Tak mówi Pan Zastępów: Nawróćcie się do Mnie - wyrocznia Pana Zastępów - a Ja nawrócę się do was - mówi Pan Zastępów. |
| 4 אַל־תִּהְיוּ כַאֲבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר קָרְאוּ־אֲלֵיהֶם הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאֹות שׁוּבוּ נָא מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים [וּמַעֲלִילֵיכֶם כ] (וּמַעַלְלֵיכֶם ק) הָרָעִים וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא־הִקְשִׁיבוּ אֵלַי נְאֻם־יְהוָה | 4 Nie bądźcie jak wasi przodkowie, których napominali dawniejsi prorocy: Porzućcie drogi złe i swoje złe czyny - wyrocznia Pana Zastępów. Ale oni nie usłuchali i zlekceważyli Mnie - mówi Pan. |
| 5 אֲבֹותֵיכֶם אַיֵּה־הֵם וְהַנְּבִאִים הַלְעֹולָם יִחְיוּ | 5 Gdzież są teraz wasi przodkowie? A może prorocy żyją wiecznie? |
| 6 אַךְ ׀ דְּבָרַי וְחֻקַּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־עֲבָדַי הַנְּבִיאִים הֲלֹוא הִשִּׂיגוּ אֲבֹתֵיכֶם וַיָּשׁוּבוּ וַיֹּאמְרוּ כַּאֲשֶׁר זָמַם יְהוָה צְבָאֹות לַעֲשֹׂות לָנוּ כִּדְרָכֵינוּ וּכְמַעֲלָלֵינוּ כֵּן עָשָׂה אִתָּנוּ׃ ס | 6 A jednak czyż słowa moje i moje rozkazy, które wydałem sługom moim, prorokom, nie spełniły się na waszych przodkach? I nawracając się, przyznali: Jak zamierzył Pan Zastępów postąpić z nami stosownie do czynów i złości naszych - tak wobec nas postąpił. |
| 7 בְּיֹום עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי־עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא־חֹדֶשׁ שְׁבָט בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְבַר־יְהוָה אֶל־זְכַרְיָה בֶּן־בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן־עִדֹּוא הַנָּבִיא לֵאמֹר | 7 Dwudziestego czwartego dnia miesiąca jedenastego, czyli miesiąca Szebat, w drugim roku panowania Dariusza, Pan skierował to słowo do proroka Zachariasza, syna Berekiasza, syna Iddo. |
| 8 רָאִיתִי ׀ הַלַּיְלָה וְהִנֵּה־אִישׁ רֹכֵב עַל־סוּס אָדֹם וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים | 8 Miałem widzenie w nocy: Oto jakiś jeździec na koniu kasztanowatym stał wśród mirtów w dolinie, a za nim konie kasztanowate, kare i białe. |
| 9 וָאֹמַר מָה־אֵלֶּה אֲדֹנִי וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי אֲנִי אַרְאֶךָּ מָה־הֵמָּה אֵלֶּה | 9 Zapytałem: Co to znaczy - panie mój? Anioł, który mówił do mnie, odpowiedział: Wyjaśnię ci ich znaczenie. |
| 10 וַיַּעַן הָאִישׁ הָעֹמֵד בֵּין־הַהֲדַסִּים וַיֹּאמַר אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוָה לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ | 10 W tej chwili odezwał się jeździec stojący wśród mirtów i odpowiedział tymi słowami: To są ci, których Pan posłał, aby obiegli ziemię. |
| 11 וַיַּעֲנוּ אֶת־מַלְאַךְ יְהוָה הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים וַיֹּאמְרוּ הִתְהַלַּכְנוּ בָאָרֶץ וְהִנֵּה כָל־הָאָרֶץ יֹשֶׁבֶת וְשֹׁקָטֶת | 11 Lecz oni sami zwrócili się do anioła Pańskiego, który stał wśród mirtów, i oznajmili: Przeszliśmy ziemię wzdłuż i wszerz - a oto wszędzie panuje pokój. |
| 12 וַיַּעַן מַלְאַךְ־יְהוָה וַיֹּאמַר יְהוָה צְבָאֹות עַד־מָתַי אַתָּה לֹא־תְרַחֵם אֶת־יְרוּשָׁלִַם וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר זָעַמְתָּה זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה | 12 Wtedy anioł Pański zapytał tymi słowami: Panie Zastępów, czy długo jeszcze nie przebaczysz Jerozolimie i miastom Judy, na które gniewasz się już lat siedemdziesiąt? |
| 13 וַיַּעַן יְהוָה אֶת־הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי דְּבָרִים טֹובִים דְּבָרִים נִחֻמִים | 13 W odpowiedzi danej aniołowi, który mówił do mnie, słowa Pana zabrzmiały zmiłowaniem i pociechą. |
| 14 וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי קְרָא לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאֹות קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלִַם וּלְצִיֹּון קִנְאָה גְדֹולָה | 14 Po czym anioł, który mówił do mnie, takie dał mi polecenie: Rozgłaszaj, że tak powiedział Pan Zastępów: Darzę Jeruzalem i Syjon ogromną miłością, |
| 15 וְקֶצֶף גָּדֹול אֲנִי קֹצֵף עַל־הַגֹּויִם הַשַּׁאֲנַנִּים אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה | 15 lecz gniew mój zaciążył nad narodami pysznymi, bo gdy Ja się gniewałem tylko trochę, one przesadziły w karaniu. |
| 16 לָכֵן כֹּה־אָמַר יְהוָה שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ נְאֻם יְהוָה צְבָאֹות [וְקָוָה כ] (וְקָו ק) יִנָּטֶה עַל־יְרוּשָׁלִָם | 16 Dlatego tak mówi Pan: Ze zmiłowaniem wracam do Jeruzalem, dom mój tam stanie znowu - wyrocznia Pana Zastępów - i sznur mierniczy będzie rozciągany w Jerozolimie. |
| 17 עֹוד ׀ קְרָא לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאֹות עֹוד תְּפוּצֶינָה עָרַי מִטֹּוב וְנִחַם יְהוָה עֹוד אֶת־צִיֹּון וּבָחַר עֹוד בִּירוּשָׁלִָם׃ ס | 17 I to jeszcze głoś: Tak mówi Pan Zastępów: Miasta moje znowu zakwitną dobrobytem, Pan pocieszy Syjon i znowu wybierze sobie Jeruzalem. |
| 18 כִּי נִגְלָה חֲרוֹן אֱלֹהִים מִן־הַשָּׁמַיִם עַל כָּל־רִשְׁעַת בְּנֵי אָדָם וְעַוְלָתָם אֲשֶׁר יַעַצְרוּ אֶת־הָאֱמֶת בְּעַוְלָה | |
| 19 יַעַן אֲשֶׁר דַּעַת הָאֱלֹהִים גְּלוּיָה בְקִרְבָּם כִּי הָאֱלֹהִים הוֹדִיעָם אוֹתָהּ | |
| 20 כִּי מַהוּתוֹ הַנֶּעֱלָמָה הִיא כֹּחוֹ הַנִּצְחִי וֵאלָהוּתוֹ מֵעֵת נִבְרָא הָעוֹלָם תִּוָּדַע בְּמַעֲשָׂיו וְתֵרָאֶה לְבִלְתִּי הֱיוֹת־לָהֶם לְהִתְנַצֵּל | |
| 21 יַעַן בְּדַעְתָּם אֶת־הָאֱלֹהִים לֹא־כִבְּדֻהוּ כֵאלֹהִים וְגַם־לֹא הוֹדוּ לוֹ כִּי אִם־הָלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם וַיֶּחְשַׁךְ לִבָּם הַנִּבְעָר | |
| 22 וּבְאָמְרָם חֲכָמִים אֲנַחְנוּ הָיוּ לִכְסִילִים | |
| 23 וַיָּמִירוּ אֶת־כְּבוֹד הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נִפְסָד בִּדְמוּת צֶלֶם אָדָם הַנִּפְסָד צֶלֶם כָּל־עוֹף וְהוֹלֵךְ עַל־אַרְבַּע וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה | |
| 24 עַל־כֵּן גַּם־נְתָנָם הָאֱלֹהִים לַטֻּמְאָה בְּתַאֲוֺת לִבָּם לְנַבֵּל גְּוִיּוֹתֵיהֶם אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ | |
| 25 אֲשֶׁר הֵמִירוּ אֱמֶת הָאֱלֹהִים בְּכָזָב וַיְכַבְּדוּ וַיַּעַבְדוּ אֶת־הַבְּרִיָּה תַּחַת בֹּרְאָהּ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָמִים אָמֵן | |
| 26 בַּעֲבוּר זֹאת נְתָנָם הָאֱלֹהִים לְתַאֲוֺת בּוּשָׁה כִּי־נְשֵׁיהֶם הֶחֱלִיפוּ אֶת־הַתַּשְׁמִישׁ כְּדַרְכָּן בְּשֶׁלֹּא כְדַרְכָּן | |
| 27 וְכֵן גַּם־הַזְּכָרִים עָזְבוּ אֶת־תַּשְׁמִישׁ הָאִשָּׁה כְּדַרְכָּהּ וַיֵּחַמּוּ זֶה בָזֶה בִּתְשׁוּקָתָם וַיַּעֲשֹוּ תוֹעֵבָה זָכָר עִם־זָכָר וַיִּקְחוּ שְׂכַר מְשׁוּבָתָם הָרָאוּי לָהֶם בְּעֶצֶם גּוּפָם | |
| 28 וְכַאֲשֶׁר מָאֲסוּ לְהַשִּׂיג הָאֱלֹהִים בְּדַעַת נְתָנָם הָאֱלֹהִים בִּידֵי דֵעָה נִמְאָסָה לַעֲשׂוֹת אֵת אֲשֶׁר־לֹא יִתָּכֵן | |
| 29 וַיִּרֶב בְּקִרְבָּם כָּל־חָמָס זְנוּת וָרֶשַׁע בֶּצַע וָאָוֶן וַיִּמָּלְאוּ קִנְאָה וָרֶצַח וּמְרִיבָה וּמִרְמָה וְתַהְפֻּכוֹת | |
| 30 הֹלְכֵי רָכִיל וּמַלְשִׁינִים שׂנְאֵי אֱלֹהִים וְגֵאִים וְזֵדִים וְהוֹלְלִים וְחשְׁבֵי אָוֶן וְאֵינָם שֹׁמְעִים בְּקוֹל אֲבוֹתָם | |
| 31 נִבְעָרִים מִדַּעַת וּבֹגְדִים אַכְזָרִים נֹטְרֵי שִׂנְאָה וְלֹא רַחֲמָנִים | |
| 32 יוֹדְעִים הֵמָּה אֶת־מִשְׁפַּט אֱלֹהִים כִּי־עֹשֵׂי אֵלֶּה בְּנֵי־מָוֶת הֵם וְלֹא לְבַד שֶׁיַּעֲשֹוּ אֶת־אֵלֶּה כִּי גַם־רָצְתָה נַפְשָׁם בְּעֹשֵׂיהֶם | |
