Seconda lettera a Timoteo (מכתב שני לטימותי) 2

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	LXX
1 אַחֲרֵי־כֵן מִקֵּץ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שַׁבְתִּי וְעָלִיתִי לִירוּשָׁלַיִם עִם בַּר־נַבָּא וָאֶקַּח אִתִּי גַּם אֶת־טִיטוֹס	1 Ἔπειτα διὰ δεκατεσσάρων ἐτῶν πάλιν ἀνέβην εἰς Ἱεροσόλυμα μετὰ Βαρναβᾶ συμπαραλαβὼν καὶ Τίτον·
2 וָאַעַל שָׁמָּה עַל־פִּי מַחֲזֶה וָאָשִׂים לִפְנֵיהֶם אֶת־הַבְּשׂוֹרָה אֲשֶׁר־קָרָאתִי בַגּוֹיִם וּבְיִחוּד שַׂמְתִּיהָ לִפְנֵי הַחֲשׁוּבִים שֶׁבָּהֶם פֶּן־תִּהְיֶה לָרִיק מְרוּצָתִי אֲשֶׁר אָרוּץ אוֹ־רָצְתִּי	2 ἀνέβην δὲ κατὰ ἀποκάλυψιν· καὶ ἀνεθέμην αὐτοῖς τὸ εὐαγγέλιον ὃ κηρύσσω ἐν τοῖς ἔθνεσιν, κατ’ ἰδίαν δὲ τοῖς δοκοῦσιν, μή πως εἰς κενὸν τρέχω ἢ ἔδραμον.
3 אֲבָל גַּם־טִיטוֹס אֲשֶׁר אִתִּי אַף כִּי־יְוָנִי הוּא לֹא הֻכְרַח לְהִמּוֹל	3 ἀλλ’ οὐδὲ Τίτος ὁ σὺν ἐμοί, Ἕλλην ὤν, ἠναγκάσθη περιτμηθῆναι·
4 מִפְּנֵי אֲחֵי הַשֶּׁקֶר הַנִּכְנָסִים בַּסֵּתֶר בְּתוֹכֵנוּ אֲשֶׁר בָּאוּ לְרַגֵּל אֶת־חֵרוּתֵנוּ אֲשֶׁר־לָנוּ בְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ לְמַעַן הַעֲבִידֵנוּ	4 διὰ δὲ τοὺς παρεισάκτους ψευδαδέλφους, οἵτινες παρεισῆλθον κατασκοπῆσαι τὴν ἐλευθερίαν ἡμῶν ἣν ἔχομεν ἐν Χριστῷ Ἰησοῦ, ἵνα ἡμᾶς καταδουλώσουσιν,
5 אֲשֶׁר לֹא־סַרְנוּ לְמִשְׁמַעְתָּם אַף־לֹא שָׁעָה אַחַת לְמַעַן אֲשֶׁר תַּעֲמֹד בְּקִרְבְּכֶם אֲמִתָּהּ שֶׁל־הַבְּשׂוֹרָה	5 οἷς οὐδὲ πρὸς ὥραν εἴξαμεν τῇ ὑποταγῇ, ἵνα ἡ ἀλήθεια τοῦ εὐαγγελίου διαμείνῃ πρὸς ὑμᾶς.
6 וּמֵאֵת הַנֶּחֱשָׁבִים לִהְיוֹת מָה יִהְיוּ מִי שֶׁיִּהְיוּ אֵינֶנִּי חוֹשֵׁשׁ לָזֶה כִּי הָאֱלֹהִים לֹא יִשָּׂא פְּנֵי־אִישׁ לִי לֹא־הוֹסִיפוּ הַחֲשׁוּבִים מְאוּמָה	6 Ἀπὸ δὲ τῶν δοκούντων εἶναί τι, – ὁποῖοί ποτε ἦσαν οὐδέν μοι διαφέρει· πρόσωπον [ὁ] θεὸς ἀνθρώπου οὐ λαμβάνει – ἐμοὶ γὰρ οἱ δοκοῦντες οὐδὲν προσανέθεντο,
7 וַתְּהִי לְהֶפֶךְ בִּרְאוֹתָם כִּי־הָפְקְדָה לִי הַבְּשׂוֹרָה אֶל־הָעֲרֵלִים כְּמוֹ שֶׁהָפְקַד כֵּיפָא אֶל־הַמּוּלִים	7 ἀλλὰ τοὐναντίον ἰδόντες ὅτι πεπίστευμαι τὸ εὐαγγέλιον τῆς ἀκροβυστίας καθὼς Πέτρος τῆς περιτομῆς,
8 כִּי־הַפֹּעֵל בְּכֵיפָא לְשָׁלְחוֹ אֶל־הַמּוּלִים הוּא־פָעַל גַּם־בִּי לְשָׁלְחֵנִי אֶל־הַגּוֹיִם	8 ὁ γὰρ ἐνεργήσας Πέτρῳ εἰς ἀποστολὴν τῆς περιτομῆς ἐνήργησεν καὶ ἐμοὶ εἰς τὰ ἔθνη,
9 וְכַאֲשֶׁר יָדְעוּ יַעֲקֹב וְכֵיפָא וְיוֹחָנָן הַנֶּחֱשָׁבִים לְעַמּוּדִים אֶת־הַחֶסֶד הַנִּתָּן לִי נָתְנוּ לִי וּלְבַר־נַבָּא אֶת־יַד יְמִינָם וַנֵּאוֹת כִּי־נֵלֵךְ אֲנַחְנוּ לַגּוֹיִם וְהֵמָּה לַמּוּלִים	9 καὶ γνόντες τὴν χάριν τὴν δοθεῖσάν μοι, Ἰάκωβος καὶ Κηφᾶς καὶ Ἰωάννης, οἱ δοκοῦντες στῦλοι εἶναι, δεξιὰς ἔδωκαν ἐμοὶ καὶ Βαρναβᾷ κοινωνίας, ἵνα ἡμεῖς εἰς τὰ ἔθνη, αὐτοὶ δὲ εἰς τὴν περιτομήν·
10 רַק שֶׁנִּזְכֹּר אֶת־הָאֶבְיוֹנִים אֲשֶׁר גַּם־שָׁקַדְתִּי לַעֲשׂוֹתָהּ	10 μόνον τῶν πτωχῶν ἵνα μνημονεύωμεν, ὃ καὶ ἐσπούδασα αὐτὸ τοῦτο ποιῆσαι.
11 וְכַאֲשֶׁר בָּא כֵיפָא לְאַנְטִיּוֹכְיָא הוֹכַחְתִּי אֶל־פָּנָיו דַּרְכּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיָה־בוֹ אָשָׁם	11 Ὅτε δὲ ἦλθεν Κηφᾶς εἰς Ἀντιόχειαν, κατὰ πρόσωπον αὐτῷ ἀντέστην, ὅτι κατεγνωσμένος ἦν.
12 כִּי לִפְנֵי בֹא אֲנָשִׁים מֵאֵת יַעֲקֹב הָיָה אֹכֵל עִם־הַגּוֹיִם יַחְדָּו וּכְבֹאָם הָיָה מִתְרַחֵק וּפוֹרֵשׁ מֵהֶם מִיִּרְאָתוֹ אֶת־בְּנֵי הַמִּילָה	12 πρὸ τοῦ γὰρ ἐλθεῖν τινας ἀπὸ Ἰακώβου μετὰ τῶν ἐθνῶν συνήσθιεν· ὅτε δὲ ἦλθον, ὑπέστελλεν καὶ ἀφώριζεν ἑαυτὸν φοβούμενος τοὺς ἐκ περιτομῆς.
13 וַיְכַחֲשׁוּ עִמּוֹ גַּם־שְׁאָר הַיְּהוּדִים עַד כִּי־בַר־נַבָּא גַּם־הוּא נִדַּח אַחֲרֵי כַחֲשָׁם	13 καὶ συνυπεκρίθησαν αὐτῷ [καὶ] οἱ λοιποὶ Ἰουδαῖοι, ὥστε καὶ Βαρναβᾶς συναπήχθη αὐτῶν τῇ ὑποκρίσει.
14 אָכֵן בִּרְאוֹתִי אֵת אֲשֶׁר לֹא יִשְּׁרוּ לֶכֶת כַּאֲמִתָּהּ שֶׁל־הַבְּשׂוֹרָה אָמַרְתִּי אֶל־כֵּיפָא בִּפְנֵי־כֹל אִם־אַתָּה הַיְּהוּדִי תִּתְנַהֵג כְּנָכְרִי וְלֹא כִיהוּדִי לָמָּה תַכְרִיחַ אֶת־הַגּוֹיִם לְהִתְנַהֵג כַּיְּהוּדִים	14 ἀλλ’ ὅτε εἶδον ὅτι οὐκ ὀρθοποδοῦσιν πρὸς τὴν ἀλήθειαν τοῦ εὐαγγελίου, εἶπον τῷ Κηφᾷ ἔμπροσθεν πάντων· εἰ σὺ Ἰουδαῖος ὑπάρχων ἐθνικῶς καὶ οὐχὶ Ἰουδαϊκῶς ζῇς, πῶς τὰ ἔθνη ἀναγκάζεις ἰουδαΐζειν;
15 הֵן מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים אֲנַחְנוּ וְלֹא חַטָּאִים מִן־הַגּוֹיִם	15 Ἡμεῖς φύσει Ἰουδαῖοι καὶ οὐκ ἐξ ἐθνῶν ἁμαρτωλοί·
16 וּמִדַּעְתֵּנוּ כִּי לֹא־יִצְדַּק אָדָם מִתּוֹךְ מַעֲשֵׂי הַתּוֹרָה כִּי אִם־בֶּאֱמוּנַת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ גַּם־אֲנַחְנוּ הֶאֱמַנּוּ בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ לְמַעַן נִצְדַּק מֵאֱמוּנַת הַמָּשִׁיחַ וְלֹא מִמַּעֲשֵׂי הַתּוֹרָה כִּי מִמַּעֲשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יִצְדַּק כָּל־בָּשָׂר	16 εἰδότες [δὲ] ὅτι οὐ δικαιοῦται ἄνθρωπος ἐξ ἔργων νόμου ἐὰν μὴ διὰ πίστεως Ἰησοῦ Χριστοῦ, καὶ ἡμεῖς εἰς Χριστὸν Ἰησοῦν ἐπιστεύσαμεν, ἵνα δικαιωθῶμεν ἐκ πίστεως Χριστοῦ καὶ οὐκ ἐξ ἔργων νόμου, ὅτι ἐξ ἔργων νόμου οὐ δικαιωθήσεται πᾶσα σάρξ.
17 וְאִם בְּבַקְשֵׁנוּ לְהִצָּדֵק בַּמָּשִׁיחַ נִמָּצֵא גַם־אֲנַחְנוּ חַטָּאִים הִנֵּה הַמָּשִׁיחַ מְשָׁרֵת הַחֵטְא חָלִילָה	17 εἰ δὲ ζητοῦντες δικαιωθῆναι ἐν Χριστῷ εὑρέθημεν καὶ αὐτοὶ ἁμαρτωλοί, ἆρα Χριστὸς ἁμαρτίας διάκονος; μὴ γένοιτο.
18 כִּי אִם־אָשׁוּב וְאֶבְנֶה אֶת־מַה־שֶּׁסָּתַרְתִּי אֲנִי עֹשֶׂה אֶת־עַצְמִי פּשֵׁעַ	18 εἰ γὰρ ἃ κατέλυσα ταῦτα πάλιν οἰκοδομῶ, παραβάτην ἐμαυτὸν συνιστάνω.
19 כִּי־מַתִּי אֲנִי לַתּוֹרָה עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה לְמַעַן אֶחְיֶה לֵאלֹהִים	19 ἐγὼ γὰρ διὰ νόμου νόμῳ ἀπέθανον, ἵνα θεῷ ζήσω. Χριστῷ συνεσταύρωμαι·
20 עִם־הַמָּשִׁיחַ נִצְלַבְתִּי וְאֵין־עוֹד אָנֹכִי הַחַי כִּי אִם־הַמָּשִׁיחַ הוּא חַי בְּקִרְבִּי וַאֲשֶׁר אֲנִי חַי עַתָּה בַבָּשָׂר אֶחְיֶה בֶּאֱמוּנַת בֶּן־אֱלֹהִים אֲשֶׁר אֲהָבַנִי וַיִּתֵּן אֶת־נַפְשׁוֹ בַּעֲדִי	20 ζῶ δὲ οὐκέτι ἐγώ, ζῇ δὲ ἐν ἐμοὶ Χριστός· ὃ δὲ νῦν ζῶ ἐν σαρκί, ἐν πίστει ζῶ τῇ τοῦ υἱοῦ τοῦ θεοῦ τοῦ ἀγαπήσαντός με καὶ παραδόντος ἑαυτὸν ὑπὲρ ἐμοῦ.
21 לֹא אֶמְאַס אֶת־חֶסֶד הָאֱלֹהִים כִּי אִלּוּ תִהְיֶה עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה צְדָקָה הִנֵּה חִנָּם מֵת הַמָּשִׁיחַ	21 Οὐκ ἀθετῶ τὴν χάριν τοῦ θεοῦ· εἰ γὰρ διὰ νόμου δικαιοσύνη, ἄρα Χριστὸς δωρεὰν ἀπέθανεν.
22 בְּרַח־לְךָ מִתַּאֲוֺת הַנְּעוּרִים וּרְדֹף צֶדֶק וֶאֱמוּנָה וְאַהֲבָה וְשָׁלוֹם עִם־כֹּל הַקֹּרְאִים אֶל־יְהוָֹה בְּלֵב טָהוֹר
23 וְתִרְחַק מִן־הַשְּׁאֵלוֹת הַתְּפֵלוֹת בְּאֵין מוּסָר בַּאֲשֶׁר תֵּדַע כִּי־אַךְ קְטָטָה מוֹלִידוֹת הֵנָּה
24 וְעֶבֶד הָאָדוֹן לֹא יִתְקוֹטָט אֶלָּא יְהִי־נוֹחַ לַכֹּל וּמֵבִין לְלַמֵּד וְסַבְלָן
25 וּמְיַסֵּר בִּנְמִיכוּת רוּחַ אֶת־הַמִּתְנַגְּדִים אוּלַי יִתֵּן הָאֱלֹהִים בִּלְבָבָם לָשׁוּב לְהַכָּרַת הָאֱמֶת
26 וְיֵעֹרוּ מִמּוֹקְשֵׁי הַשָּׂטָן אֲשֶׁר צָדָם בָּהֶם לִרְצוֹנוֹ