Seconda lettera ai Corinzi (מכתב שני לקורינתים) 27

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBLES DES PEUPLES
1 וַיְהִי לִפְנוֹת הַבֹּקֶר וַיִּתְיָעֲצוּ כָּל־רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְזִקְנֵי הָעָם עַל־יֵשׁוּעַ לַהֲמִיתוֹ	1 Au matin il y eut un conseil général des chefs des prêtres et des Anciens du peuple pour voir les moyens de mettre Jésus à mort.
2 וַיַּאַסְרוּ אֹתוֹ וַיּוֹלִיכֻהוּ מִשָּׁם וַיִּמְסְרֻהוּ אֶל־פּוֹנְטִיּוֹס פִּילָטוֹס הַנְּצִיב	2 Après l’avoir lié, ils le conduisirent chez Pilate, le gouverneur, pour le lui livrer.
3 וַיַּרְא יְהוּדָה הַמֹּסֵר אוֹתוֹ כִּי הִרְשִׁיעֻהוּ וַיִּנָּחֵם וַיָּשֶׁב אֶת־שְׁלשִׁים הַכֶּסֶף אֶל־הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים וְהַזְּקֵנִים לֵאמֹר	3 Lorsque Judas, qui avait trahi Jésus, apprit sa condamnation, il fut pris de remords; il vint rendre les trente pièces d’argent aux chefs des prêtres et aux Anciens.
4 חָטָאתִי כִּי־דָם נָקִי הִסְגָּרְתִּי וְהֵם אָמְרוּ מַה־לָּנּוּ וְלָזֹאת אַתָּה תִּרְאֶה	4 Judas leur dit: "J’ai péché, j’ai fait mourir un innocent.” Eux lui répondirent: "Qu’est-ce que cela nous fait? C’est ton problème!”
5 וַיַּשְׁלֵךְ אֶת־הַכֶּסֶף אֶל־הַהֵיכָל וַיִּפֶן וַיֵּלֶךְ וַיֵּחָנַק	5 Alors il jeta les pièces d’argent en direction du Sanctuaire, il se retira et alla se pendre.
6 וַיִּקְחוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים אֶת־הַכֶּסֶף וַיֹּאמְרוּ לֹא־נָכוֹן לָנוּ לְתִתּוֹ אֶל־אֲרוֹן הַקָּרְבָּן כִּי־מְחִיר דָּמִים הוּא	6 Les chefs des prêtres ramassèrent les pièces, mais ils dirent: "Il n’est pas permis de les verser au trésor, car c’est le prix du sang versé.”
7 וַיִּתְיָעֲצוּ וַיִּקְנוּ־בוֹ אֶת־שְׂדֵה הַיּוֹצֵר לִקְבוּרַת הַגֵּרִים	7 Aussi, après en avoir discuté, ils achetèrent avec cet argent le Champ du Potier pour y enterrer les étrangers.
8 עַל־כֵּן שֵׁם־הַשָּׂדֶה הַהוּא שְׂדֵה הַדָּם עַד הַיּוֹם הַזֶּה	8 C’est la raison pour laquelle ce terrain s’est appelé jusqu’à maintenant le Champ du Sang.
9 אָז נִתְמַלֵּא מַה־שֶּׁנֶּאֱמַר בְּיַד זְכַרְיָה הַנָּבִיא וַיִּקְחוּ שְׁלשִׁים הַכֶּסֶף אֶדֶר הַיְקָר אֲשֶׁר יָקַר מֵעַל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל	9 De cette façon s’accomplit une parole du prophète Jérémie: Ils ont pris les trente pièces d’argent, le prix de celui qu’on avait mis à prix, le prix fixé par les fils d’Israël,
10 וַיִּתְנוּ אֹתָם אֶל־שְׂדֵה הַיּוֹצֵר כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהוָֹה	10 et ils l’ont donné pour le champ du potier, comme le Seigneur me l’a demandé.
11 וְיֵשׁוּעַ הָעֳמַד לִפְנֵי הַנְּצִיב וַיִּשְׁאָלֵהוּ הַנְּצִיב לֵאמֹר הַאַתָּה הוּא מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אַתָּה אָמָרְתָּ	11 Jésus fut amené devant le gouverneur, et le gouverneur l’interrogea. Il lui dit: "Es-tu bien le roi des Juifs?” Jésus répondit: "C’est toi qui le dis.”
12 וַיְדַבְּרוּ עָלָיו שִׂטְנָה הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים וְהַזְּקֵנִים וְהוּא לֹא־עָנָה דָבָר	12 Les chefs des prêtres et les Anciens du peuple firent alors entendre leurs accusations, mais il ne répondit rien.
13 וַיֹּאמֶר אֵלָיו פִּילָטוֹס הַאֵינְךָ שֹׁמֵעַ כַּמָּה הֵם מְעִידִים בָּךְ	13 Pilate lui demanda: "Tu n’entends pas toutes ces accusations contre toi?”
14 וְלֹא עָנָהוּ אַף־דָּבָר אֶחָד וַיִּתְמַהּ הַנְּצִיב עַד־מְאֹד	14 Mais Jésus ne répondit absolument rien, de sorte que le gouverneur était fort étonné.
15 וּמִנְהַג הַנְּצִיב הָיָה לִפְטֹר לָעָם בְּכָל־חַג אָסִיר אֶחָד אֵת אֲשֶׁר יֶחְפָּצוּ	15 Chaque année, pour la Fête, c’était la coutume que le gouverneur relâche un prisonnier, celui que le peuple lui réclamait.
16 וּבָעֵת הַהִיא הָיָה לָהֶם אָסִיר יָדוּעַ וּשְׁמוֹ בַּר־אַבָּא	16 Or ils avaient à ce moment un prisonnier fameux, le nommé Barabbas.
17 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִקְהֲלוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פִּילָטוֹס אֶת־מִי תַחְפְּצוּ כִּי־אֶפְטֹר לָכֶם אֵת בַּר־אַבָּא אוֹ אֶת־יֵשׁוּעַ הַנִּקְרָא בְּשֵׁם־מָשִׁיחַ	17 Comme ils étaient là rassemblés, Pilate leur dit: "Qui voulez-vous que je vous relâche, Barabbas, ou Jésus qu’on appelle le Messie?”
18 כִּי יָדַע אֲשֶׁר רַק־מִקִּנְאָה מָסְרוּ אֹתוֹ	18 Car Pilate savait bien qu’on lui avait livré Jésus pour des questions de rivalité.
19 וַיְהִי כְּשִׁבְתּוֹ עַל־כִּסֵּא הַדִּין וַתִּשְׁלַח אֵלָיו אִשְׁתּוֹ לֵאמֹר אַל־יְהִי־לְךָ דָבָר עִם־הַצַּדִּיק הַזֶּה כִּי בַעֲבוּרוֹ עֻנֵּיתִי הַרְבֵּה הַיּוֹם בַּחֲלוֹם	19 Comme Pilate siégeait à son tribunal, sa femme lui fit dire: "Ne lui fais rien; c’est un homme droit et j’ai eu cette nuit à cause de lui un rêve qui m’a fait beaucoup souffrir.”
20 וְהַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים וְהַזְּקֵנִים פִּתּוּ אֶת־הֲמוֹן הָעָם לִשְׁאֹל לָהֶם אֵת־בַּר־אַבָּא וּלְאַבֵּד אֶת־יֵשׁוּעַ	20 Pour leur part, les chefs des prêtres et les Anciens surent amener la foule à réclamer Barabbas et à faire périr Jésus.
21 וַיַּעַן הַנְּצִיב וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֶת־מִי מִשְּׁנֵיהֶם תַּחְפְּצוּ כִּי־אֶפְטֹר לָכֶם וַיֹּאמְרוּ אֵת בַּר־אַבָּא	21 Aussi, quand Pilate leur demanda: "Lequel des deux voulez-vous que je vous relâche?” ils répondirent: "Barabbas!”
22 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פִּילָטוֹס וּמָה־אֶעֱשֶׂה לְיֵשׁוּעַ הַנִּקְרָא בְּשֵׁם־מָשִׁיחַ וַיַּעֲנוּ כֻלָּם יִצָּלֵב	22 Pilate leur dit: "Et que dois-je faire de Jésus qu’on appelle le Messie?” Tous répondirent: "Qu’il soit mis en croix!”
23 וַיֹּאמֶר הַנְּצִיב מָה־אֵפוֹא הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה וַיּוֹסִיפוּ עוֹד צָעֹק לֵאמֹר יִצָּלֵּב	23 Il demanda: "Qu’a-t-il fait de mal?” Mais ils ne firent que crier plus fort: "Qu’il soit mis en croix!”
24 וַיְהִי כִּרְאוֹת פִּילָטוֹס כִּי לֹא־יוֹעִיל מְאוּמָה וְרָבְתָה עוֹד הַמְּהוּמָה וַיִּקַּח מַיִם וַיִּרְחַץ אֶת־יָדָיו לְעֵינֵי הָעָם וַיֹּאמַר נָקִי אָנֹכִי מִדַּם הַצַּדִּיק הַזֶּה אַתֶּם תִּרְאוּ	24 Pilate voyait qu’il ne gagnait rien et que l’agitation allait en augmentant; il se fit apporter de l’eau et se lava les mains devant la foule en disant: "Je ne suis pas responsable de ce sang, vous en répondrez!”
25 וַיַּעֲנוּ כָל־הָעָם וַיֹּאמְרוּ דָּמוֹ עָלֵינוּ וְעַל־בָּנֵינוּ	25 Et tout le peuple dit: "Que son sang retombe sur nous et sur nos enfants!”
26 אָז פָּטַר לָהֶם אֵת בַּר־אַבָּא וְאֵת יֵשׁוּעַ הִכָּה בַשּׁוֹטִים וַיִּמְסֹר אוֹתוֹ לְהִצָּלֵב	26 Donc Pilate leur libère Barabbas et il fait flageller Jésus avant de le remettre à ceux qui vont le crucifier.
27 וַיִּקְחוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא אֲשֶׁר לַנְּצִיב אֶת־יֵשׁוּעַ וַיְבִיאֻהוּ אֶל־בֵּית־הַמִּשְׁפָּט וַיַּאַסְפוּ עָלָיו אֵת כָּל־הַגְּדוּד	27 Les soldats du gouverneur prennent Jésus avec eux dans la cour de garde, et ils appellent autour de lui tout le bataillon.
28 וַיַּפְשִׁיטוּ אוֹתוֹ אֶת־בְּגָדָיו וַיַּעַטְפֻהוּ מְעִיל שָׁנִי	28 Ils lui enlèvent ses habits et le couvrent d’un manteau rouge de l’armée,
29 וַיְשָׂרְגוּ קֹצִים וַיַּעֲשֹוּ עֲטֶרֶת וַיָּשִׂימוּ עַל־רֹאשׁוֹ וְקָנֶה בִּימִינוֹ וַיִּכְרְעוּ לְפָנָיו וַיִּתְלוֹצְצוּ בוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם לְךָ מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים	29 puis ils tressent avec des épines une couronne qu’ils lui mettent sur la tête, avec un roseau dans la main droite. Ensuite ils se mettent à genoux devant lui et ils le frappent en disant: "Salut, roi des Juifs!”
30 וַיָּרֹקּוּ בוֹ וַיִּקְחוּ אֶת־הַקָּנֶה וַיַּכֻּהוּ עַל־רֹאשׁוֹ	30 Ils lui crachent dessus, prennent le roseau et frappent sur sa tête.
31 וְאַחֲרֵי הִתְלוֹצְצָם בּוֹ הִפְשִׁיטוּ אוֹתוֹ אֶת־הַמְּעִיל וַיַּלְבִּישֻׁהוּ אֶת־בְּגָדָיו וַיּוֹלִיכֻהוּ לִצְלֹב	31 Lorsqu’on eut fini de se moquer de lui, on lui enleva le manteau de soldat et on lui remit ses vêtements. Puis on l’emmena pour le crucifier.
32 וַיְהִי בְצֵאתָם וַיִּמְצְאוּ אִישׁ קוּרִינִי וּשְׁמוֹ שִׁמְעוֹן וַיֶּאֶנְסוּ אֹתוֹ לָשֵׂאת לוֹ אֶת־צְלָבוֹ	32 Juste en sortant, ils trouvèrent un certain Simon, qui était de Cyrène, et ils l’obligèrent à porter sa croix.
33 וַיָּבֹאוּ אֶל־הַמָּקוֹם הַנִּקְרָא גָּלְגָּלְתָּא הוּא מְקוֹם גֻּלְגֹּלֶת	33 Ils vinrent ainsi à l’endroit qu’on appelle Golgotha, c’est-à-dire le Crâne.
34 וַיִּתְּנוּ־לוֹ לִשְׁתּוֹת חֹמֶץ מָזוּג בִּמְרוֹרָה וַיִּטְעַם וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹת	34 Là ils lui donnèrent à boire du vin mêlé de fiel. Jésus le goûta mais ne voulut pas en boire.
35 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צָלְבוּ אוֹתוֹ וַיְחַלְּקוּ לָהֶם אֶת־בְּגָדָיו וְגוֹרָל הִפִּילוּ לְמַלֹּאת אֵת אֲשֶׁר־נֶאֱמַר בְּפִי הַנָּבִיא יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל־לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל	35 Alors ils le mirent en croix, puis ils tirèrent au sort pour se partager ses vêtements
36 וַיֵּשְׁבוּ שָׁמָּה וַיִּשְׁמְרוּ אוֹתוֹ	36 et ils restèrent là assis pour le garder.
37 וַיָּשִׂימוּ אֶת־דְּבַר אַשְׁמָתוֹ כָּתוּב מִמַּעַל לְרֹאשׁוֹ זֶה הוּא יֵשׁוּעַ מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים	37 Au-dessus de sa tête, on avait écrit le motif de sa condamnation: “C’est Jésus, le roi des Juifs!”
38 וַיִּצָּלְבוּ אִתּוֹ שְׁנֵי פָרִיצִים אֶחָד לִימִינוֹ וְאֶחָד לִשְׂמֹאלוֹ	38 On avait aussi crucifié avec lui deux bandits, l’un à sa droite et l’autre à sa gauche.
39 וְהָעֹבְרִים גִּדְּפוּ אוֹתוֹ וַיָּנִיעוּ אֶת־רֹאשָׁם	39 Ceux qui passaient l’insultaient. Ils hochaient la tête
40 וַיֹּאמְרוּ אַתָּה הַהֹרֵס אֶת־הַהֵיכָל וּבֹנֵהוּ בִּשְׁלשֶׁת יָמִים הוֹשַׁע לְנַפְשֶׁךָ וְאִם בֶּן־הָאֱלֹהִים אַתָּה רְדָה מִן־הַצְּלָב	40 et disaient: "C’est toi qui détruis le Temple et le rebâtis en trois jours! Sauve-toi donc, puisque tu es fils de Dieu, descends de ta croix!”
41 וְכֵן הִלְעִיגוּ גַּם־רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים עִם־הַסּוֹפְרִים וְהַזְּקֵנִים לֵאמֹר	41 Les chefs des prêtres le ridiculisaient de la même façon, tout comme les maîtres de la Loi et les Anciens. Ils disaient:
42 אֶת־אֲחֵרִים הוֹשִׁיעַ וּלְעַצְמוֹ לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ אִם־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא יֵרֶד־נָא עַתָּה מִן־הַצְּלָב וְנַאֲמִין בּוֹ	42 "Il a sauvé les autres, mais il ne se sauvera pas lui-même! Voilà bien le roi d’Israël! Qu’il descende maintenant de la croix et nous croirons en lui.
43 בָּטַח בֵּאלֹהִים עַתָּה יְפַלְּטֵהוּ אִם־חָפֵץ בּוֹ כִּי אָמַר בֶּן־הָאֱלֹהִים אָנִי	43 Il a mis sa confiance en Dieu, que Dieu maintenant le délivre s’il l’aime. Car il disait: Je suis le fils de Dieu.”
44 וְגַם הַפָּרִיצִים הַנִּצְלָבִים אִתּוֹ חֵרְפֻהוּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה	44 Et de la même façon les bandits crucifiés avec lui l’insultaient.
45 וּמִן הַשָּׁעָה הַשִּׁשִּׁית הָיָה חשֶׁךְ עַל־כָּל־הָאָרֶץ עַד הַשָּׁעָה הַתְּשִׁיעִית	45 Tout le pays fut dans l’obscurité depuis midi jusqu’au milieu de l’après-midi.
46 וּכְעֵת הַשָּׁעָה הַתְּשִׁיעִית וַיִּצְעַק יֵשׁוּעַ בְּקוֹל גָּדוֹל אֵלִי אֵלִי לְמָה שְׁבַקְתָּנִי וְתַרְגּוּמוֹ אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי	46 On était à la neuvième heure du jour lorsque Jésus s’écria d’une voix forte: "Éli, Éli, lema sabacthani?”; ce qui veut dire: “Mon Dieu, mon Dieu, pourquoi m’as-tu abandonné?”
47 וַיֹּאמְרוּ מִקְצָת הָעֹמְדִים שָׁם כְּשָׁמְעָם אֶת־זֹאת לֵאמֹר אֶל־אֵלִיָּהוּ הוּא קוֹרֵא	47 En l’entendant, plusieurs de ceux qui étaient présents firent cette réflexion: "Le voici qui appelle Élie!”
48 וַיְמַהֵר אֶחָד מֵהֶם וַיָּרָץ וַיִּקַּח סְפוֹג וַיְמַלֵּא אֹתוֹ חֹמֶץ וַיְשִׂימֵהוּ עַל־קָנֶה וַיַּשְׁקֵהוּ	48 L’un d’eux courut prendre une éponge, la trempa dans du vin acidulé et l’attacha à un roseau pour le faire boire.
49 וּשְׁאָר הָאֲנָשִׁים אָמְרוּ הַנִּיחוּ לוֹ וְנִרְאֶה אִם־יָבוֹא אֵלִיָּהוּ לְהוֹשִׁיעוֹ וְאִישׁ אַחֵר לָקַח חֲנִית וַיִּדְקֹר אֶת־צַלְעוֹ וַיֵּצְאוּ מַיִם וָדָם	49 Mais les autres lui disaient: "Laisse donc, voyons si Élie vient le sauver.”
50 וְיֵשׁוּעַ הוֹסִיף לִקְרֹא בְּקוֹל גָּדוֹל וַתֵּצֵא רוּחוֹ	50 De nouveau Jésus poussa un grand cri et il rendit l’esprit.
51 וְהִנֵּה נִקְרְעָה פָרֹכֶת הַהֵיכָל מִלְמַעְלָה לְמַטָּה לִשְׁנַיִם קְרָעִים וְהָאָרֶץ נִרְעֲשָׁה וְהַסְּלָעִים נִבְקָעוּ	51 Et voici que le voile du sanctuaire se déchire en deux de haut en bas, la terre tremble, les pierres se fendent,
52 וְהַקְּבָרִים נִפְתָּחוּ וְרַבִּים מִגּוּפוֹת הַקְּדוֹשִׁים יְשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר נֵעוֹרוּ	52 les tombeaux s’ouvrent, et bien des corps se relèvent, des personnes saintes qui reposaient en paix.
53 וַיֵּצְאוּ מִן־הַקְּבָרִים אַחֲרֵי הֲקִיצוֹ וַיָּבֹאוּ אֶל־הָעִיר הַקְּדוֹשָׁה וַיֵּרָאוּ לָרַבִּים	53 Oui, après sa Résurrection elles sortirent des tombeaux, entrèrent dans la ville sainte et apparurent à plusieurs personnes.
54 וְשַׂר־הַמֵּאָה וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ הַשֹּׁמְרִים אֶת־יֵשׁוּעַ כִּרְאוֹתָם אֶת־הָרַעַשׁ וְאֶת־אֲשֶׁר נִהְיְתָה נִבְהֲלוּ מְאֹד וַיֹּאמְרוּ אָכֵן זֶה הָיָה בֶן־אֱלֹהִים	54 À la suite de ce tremblement de terre, le capitaine et les autres qui gardaient Jésus avec lui furent remplis de crainte, voyant tout ce qui arrivait. Ils disaient: "Vraiment celui-ci était fils de Dieu.”
55 וַתִּהְיֶינָה שָׁם נָשִׁים רַבּוֹת הָרֹאוֹת מֵרָחוֹק אֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרֵי יֵשׁוּעַ מִן־הַגָּלִיל לְשָׁרְתוֹ	55 Un groupe de femmes se trouvait sur place à quelque distance. Elles avaient accompagné Jésus depuis la Galilée pour le servir et elles suivaient tout;
56 וּבְתוֹכָן מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וּמִרְיָם אֵם־יַעֲקֹב וְיוֹסֵי וְאֵם בְּנֵי זַבְדָּי	56 parmi elles se trouvaient Marie de Magdala, Marie mère de Jacques et Joseph, et la mère des fils de Zébédée.
57 וַיְהִי בָעֶרֶב וַיָּבֹא אִישׁ עָשִׁיר מִן־הָרָמָתַיִם וּשְׁמוֹ יוֹסֵף וְגַם־הוּא הָיָה מִתַּלְמִידֵי יֵשׁוּעַ	57 Le soir venu, un certain Joseph arriva. C’était un homme riche; il était d’Arimathie et lui aussi disciple de Jésus.
58 וַיִּגַּשׁ אֶל־פִּילָטוֹס לִשְׁאֹל אֶת־גְּוִיַּת יֵשׁוּעַ וַיְצַו פִּילָטוֹס כִּי־תִנָּתֶן לוֹ	58 Il s’était adressé à Pilate pour lui réclamer le corps de Jésus et Pilate avait donné l’ordre de le lui remettre.
59 וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת־הַגְּוִיָּה וַיִּכְרֹךְ אוֹתָהּ בְּסָדִין טָהוֹר	59 Joseph prit le corps et l’enveloppa dans un linceul propre.
60 וַיְשִׂימֶהָ בַּקֶּבֶר הֶחָדָשׁ אֲשֶׁר חָצַב־לוֹ בַּסָּלַע וַיָּגֶל אֶבֶן גְּדוֹלָה עַל־פֶּתַח הַקֶּבֶר וַיֵּלֶךְ לוֹ	60 Il le déposa dans un tombeau neuf qu’il s’était fait creuser dans le roc, et il fit rouler une grosse pierre devant l’entrée de la tombe. Puis il s’en alla.
61 וּמִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וּמִרְיָם הָאַחֶרֶת הָיוּ ישְׁבוֹת שָׁם מִמּוּל הַקָּבֶר	61 Mais Marie de Magdala et l’autre Marie restaient là assises en face de la tombe.
62 וַיְהִי מִמָּחֳרַת עֶרֶב הַשַּׁבָּת וַיִּקָּהֲלוּ הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים וְהַפְּרוּשִׁים אֶל־פִּילָטוֹס	62 Le lendemain - c’était le jour après la Préparation - les chefs des prêtres et les Pharisiens allèrent ensemble trouver Pilate
63 וַיֹּאמְרוּ אֲדֹנֵינוּ זָכַרְנוּ כִּי אָמַר הַמַּתְעֶה הַהוּא בְּעוֹדֶנּוּ חַי מִקְצֵה שְׁלשֶׁת יָמִים קוֹם אָקוּם	63 pour lui dire: "Seigneur, nous nous sommes rappelés que ce menteur a dit quand il vivait: Je ressusciterai le troisième jour.
64 לָכֵן צַוֵּה־נָא וְיִסָּכֵר מְבוֹא הַקֶּבֶר עַד־הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פֶּן־יָבֹאוּ תַלְמִידָיו בַּלַּיְלָה וּגְנָבֻהוּ וְאָמְרוּ אֶל־הָעָם הִנֵּה־קָם מִן הַמֵּתִים וְהָיְתָה הַתַּרְמִית הָאַחֲרוֹנָה רָעָה מִן־הָרִאשׁוֹנָה	64 Donne donc l’ordre de faire surveiller la tombe jusqu’au troisième jour. Il ne faudrait pas que ses disciples viennent le faire disparaître et disent ensuite au peuple: Il s’est relevé d’entre les morts. Cette seconde fraude serait pire que la première.”
65 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פִּילָטוֹס הִנֵּה לָכֶם אַנְשֵׁי מִשְׁמָר לְכוּ סִכְרוּהוּ כְּדַעְתְּכֶם	65 Pilate leur répondit: "Vous avez une garde; allez et faites garder comme vous le jugez bon.”
66 וַיֵּלְכוּ וַיִּסְכְּרוּ אֶת־מְבוֹא הַקֶּבֶר וַיַּחְתְּמוּ אֶת־הָאָבֶן וַיַּעֲמִידוּ עָלָיו אֶת־הַמִּשְׁמָר	66 Ils se chargèrent donc de faire garder la tombe avec des scellés sur la pierre et, devant, un piquet de garde.