Seconda lettera ai Corinzi (מכתב שני לקורינתים) 24

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	VULGATA
1 וַיֵּצֵא יֵשׁוּעַ מִן־הַמִּקְדָּשׁ לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ וַיִּגְּשׁוּ תַּלְמִידָיו לְהַרְאוֹתוֹ אֶת־בִּנְיְנֵי הַמִּקְדָּשׁ	1 Et egressus Jesus de templo, ibat. Et accesserunt discipuli ejus, ut ostenderent ei ædificationes templi.
2 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַרְאִיתֶם אֶת־כָּל־אֵלֶּה אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם לֹא־תִשָּׁאֵר פֹּה אֶבֶן עַל־אֶבֶן אֲשֶׁר לֹא תִתְפָּרָק	2 Ipse autem respondens dixit illis : Videtis hæc omnia ? amen dico vobis, non relinquetur hic lapis super lapidem, qui non destruatur.
3 וַיֵּשֵׁב עַל־הַר הַזֵּיתִים וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו הַתַּלְמִידִים לְבַדָּם וַיֹּאמְרוּ אֱמָר־נָא לָנוּ מָתַי תִּהְיֶה זֹאת וּמַה־הוּא אוֹת בּוֹאֲךָ וְאוֹת קֵץ הָעוֹלָם	3 Sedente autem eo super montem Oliveti, accesserunt ad eum discipuli secreto, dicentes : Dic nobis, quando hæc erunt ? et quod signum adventus tui, et consummationis sæculi ?
4 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר לָהֶם רְאוּ פֶּן־יַתְעֶה אֶתְכֶם אִישׁ	4 Et respondens Jesus, dixit eis : Videte ne quis vos seducat :
5 כִּי רַבִּים יָבֹאוּ בִּשְׁמִי לֵאמֹר אֲנִי הוּא הַמָּשִׁיחַ וְהִתְעוּ רַבִּים	5 multi enim venient in nomine meo, dicentes : Ego sum Christus : et multos seducent.
6 וְאַתֶּם עֲתִידִים לִשְׁמֹעַ מִלְחָמוֹת וּשְׁמֻעוֹת מִלְחָמָה רְאוּ פֶּן־תִּבָּהֵלוּ כִּי־הָיוֹ תִהְיֶה כָּל־זֹאת אַךְ עוֹד אֵין זֶה הַקֵּץ	6 Audituri enim estis prælia, et opiniones præliorum. Videte ne turbemini : oportet enim hæc fieri, sed nondum est finis :
7 כִּי יָקוּם גּוֹי עַל־גּוֹי וּמַמְלָכָה עַל־מַמְלָכָה וְהָיָה רָעָב וְדֶבֶר וָרַעַשׁ הֵנָּה וָהֵנָּה	7 consurget enim gens in gentem, et regnum in regnum, et erunt pestilentiæ, et fames, et terræmotus per loca :
8 וְכָל־אֵלֶּה רַק רֵאשִׁית הַחֲבָלִים	8 hæc autem omnia initia sunt dolorum.
9 אָז יְעַנּוּ אֶתְכֶם וְיִמְסְרוּ אֶתְכֶם לְמִיתָה וִהְיִיתֶם שְׂנוּאִים לְכָל־הַגּוֹיִם לְמַעַן שְׁמִי	9 Tunc tradent vos in tribulationem, et occident vos : et eritis odio omnibus gentibus propter nomen meum.
10 וְאָז יִכָּשְׁלוּ רַבִּים וּמָסְרוּ אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְשָׂנְאוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו	10 Et tunc scandalizabuntur multi, et invicem tradent, et odio habebunt invicem.
11 וּנְבִיאֵי שֶׁקֶר רַבִּים יָקוּמוּ וְהִתְעוּ רַבִּים	11 Et multi pseudoprophetæ surgent, et seducent multos.
12 וּמִפְּנֵי אֲשֶׁר יִרְבֶּה הָרֶשַׁע תָּפוּג אַהֲבַת רַבִּים	12 Et quoniam abundavit iniquitas, refrigescet caritas multorum :
13 וְהַמְחַכֶּה עַד־עֵת קֵץ הוּא יִוָּשֵׁעַ	13 qui autem perseveraverit usque in finem, hic salvus erit.
14 וְתִקָּרֵא בְּשׂוֹרַת הַמַּלְכוּת הַזֹּאת בְּתֵבֵל כֻּלָּהּ לְעֵדוּת לְכָל־הַגּוֹיִם וְאַחַר יָבוֹא הַקֵּץ	14 Et prædicabitur hoc Evangelium regni in universo orbe, in testimonium omnibus gentibus : et tunc veniet consummatio.
15 לָכֵן כַּאֲשֶׁר תִּרְאוּ שִׁקּוּץ מְשֹׁמֵם הָאָמוּר עַל־יְדֵי דָנִיֵּאל הַנָּבִיא עוֹמֵד בִּמְקוֹם קֹדֶשׁ הַקֹּרֵא יָבִין	15 Cum ergo videritis abominationem desolationis, quæ dicta est a Daniele propheta, stantem in loco sancto, qui legit, intelligat :
16 אָז נוֹס יָנוּסוּ אַנְשֵׁי יְהוּדָה אֶל־הֶהָרִים	16 tunc qui in Judæa sunt, fugiant ad montes :
17 וַאֲשֶׁר עַל־הַגָּג אַל־יֵרֵד לָשֵׂאת דָּבָר מִבֵּיתוֹ	17 et qui in tecto, non descendat tollere aliquid de domo sua :
18 וַאֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אַל־יָשֹׁב הַבַּיְתָה לָשֵׂאת אֶת־מַלְבּוּשׁוֹ	18 et qui in agro, non revertatur tollere tunicam suam.
19 וְאוֹי לֶהָרוֹת וְלַמֵּינִיקוֹת בַּיָּמִים הָהֵם	19 Væ autem prægnantibus et nutrientibus in illis diebus !
20 אַךְ הִתְפַּלְלוּ אֲשֶׁר מְנוּסַתְכֶם לֹא תִהְיֶה בַּחֹרֶף וְלֹא בַּשַּׁבָּת	20 Orate autem ut non fiat fuga vestra in hieme, vel sabbato :
21 כִּי אָז תִּהְיֶה צָרָה גְדוֹלָה אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא־נִהְיְתָה מֵרֵאשִׁית הָעוֹלָם עַד־עָתָּה וְכָמוֹהָ לֹא תִהְיֶה עוֹד	21 erit enim tunc tribulatio magna, qualis non fuit ab initio mundi usque modo, neque fiet.
22 וְלוּלֵא נִקְצְרוּ הַיָּמִים הָהֵם לֹא יִוָּשַׁע כָּל־בָּשָׂר אַךְ לְמַעַן הַבְּחִירִים יִקָּצְרוּ הַיָּמִים הָהֵם	22 Et nisi breviati fuissent dies illi, non fieret salva omnis caro : sed propter electos breviabuntur dies illi.
23 וְכִי־יֹאמַר אֲלֵיכֶם אִישׁ בָּעֵת הַהִיא הִנֵּה־פֹה הַמָּשִׁיחַ אוֹ הִנּוֹ־שָׁם אַל־תַּאֲמִינוּ	23 Tunc si quis vobis dixerit : Ecce hic est Christus, aut illic : nolite credere.
24 כִּי יָקוּמוּ מְשִׁיחֵי שֶׁקֶר וּנְבִיאֵי שֶׁקֶר וְיִתְּנוּ אֹתוֹת גְּדוֹלוֹת וּמוֹפְתִים לְמַעַן הַתְעוֹת אַף אֶת הַבְּחִירִים אִם־יוּכָלוּ	24 Surgent enim pseudochristi, et pseudoprophetæ : et dabunt signa magna, et prodigia, ita ut in errorem inducantur (si fieri potest) etiam electi.
25 הִנֵּה מֵרֹאשׁ הִגַּדְתִּי לָכֶם	25 Ecce prædixi vobis.
26 לָכֵן כִּי־יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם הִנּוֹ בַמִּדְבָּר אַל־תֵּצֵאוּ הִנּוֹ בַחֲדָרִים אַל־תַּאֲמִינוּ	26 Si ergo dixerint vobis : Ecce in deserto est, nolite exire ; Ecce in penetralibus, nolite credere.
27 כִּי כַבָּרָק הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח וּמֵאִיר עַד־מַעֲרָב כֵּן יִהְיֶה גַּם־בּוֹאוֹ שֶׁל־בֶּן־הָאָדָם	27 Sicut enim fulgur exit ab oriente, et paret usque in occidentem : ita erit et adventus Filii hominis.
28 כִּי בַאֲשֶׁר הַפֶּגֶר שָׁם יִקָּבְצוּ הַנְּשָׁרִים	28 Ubicumque fuerit corpus, illic congregabuntur et aquilæ.
29 וּמִיָּד אַחֲרֵי צָרַת הַיָּמִים הָהֵם תֶּחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ וְהַכּוֹכָבִים יִפְּלוּ מִן־הַשָּׁמָיִם וְכֹחוֹת הַשָּׁמַיִם יִתְמוֹטָטוּ	29 Statim autem post tribulationem dierum illorum sol obscurabitur, et luna non dabit lumen suum, et stellæ cadent de cælo, et virtutes cælorum commovebuntur :
30 אָז אוֹת בֶּן־הָאָדָם יֵרָאֶה בַּשָּׁמָיִם וְסָפְדוּ כָּל־מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ וְרָאוּ אֶת בֶּן־הָאָדָם בָּא עִם־עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם בִּגְבוּרָה וְכָבוֹד רָב	30 et tunc parebit signum Filii hominis in cælo : et tunc plangent omnes tribus terræ : et videbunt Filium hominis venientem in nubibus cæli cum virtute multa et majestate.
31 וְיִשְׁלַח אֶת־מַלְאָכָיו בְּקוֹל שׁוֹפָר גָּדוֹל וִיקַבְּצוּ אֶת־בְּחִירָיו מֵאַרְבַּע הָרוּחוֹת לְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם	31 Et mittet angelos suos cum tuba, et voce magna : et congregabunt electos ejus a quatuor ventis, a summis cælorum usque ad terminos eorum.
32 לִמְדוּ־נָא אֶת־מְשַׁל הַתְּאֵנָה כַּאֲשֶׁר יִרְטַב עֲנָפָהּ וּפָרְחוּ עָלֶיהָ יְדַעְתֶּם כִּי קָרוֹב הַקָּיִץ	32 Ab arbore autem fici discite parabolam : cum jam ramus ejus tener fuerit, et folia nata, scitis quia prope est æstas :
33 כֵּן גַּם־אַתֶּם בִּרְאוֹתְכֶם אֶת־כָּל־אֵלֶּה דְּעוּ כִּי־קָרוֹב הוּא לַפָּתַח	33 ita et vos cum videritis hæc omnia, scitote quia prope est, in januis.
34 אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם כִּי לֹא יַעֲבֹר הַדּוֹר הַזֶּה עַד אֲשֶׁר־יִהְיוּ כָל־אֵלֶּה	34 Amen dico vobis, quia non præteribit generatio hæc, donec omnia hæc fiant.
35 הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעֲבֹרוּ וּדְבָרַי לֹא יַעֲבֹרוּן	35 Cælum et terra transibunt, verba autem mea non præteribunt.
36 אַךְ הַיּוֹם הַהוּא וְהַשָּׁעָה הַהִיא אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אֹתָהּ גַּם־לֹא מַלְאֲכֵי הַשָּׁמַיִם בִּלְתִּי אָבִי לְבַדּוֹ	36 De die autem illa et hora nemo scit, neque angeli cælorum, nisi solus Pater.
37 וְכִימֵי נֹחַ כֵּן יִהְיֶה גַּם־בּוֹאוֹ שֶׁל־בֶּן־הָאָדָם	37 Sicut autem in diebus Noë, ita erit et adventus Filii hominis :
38 כִּי כַּאֲשֶׁר בִּימֵי הַמַּבּוּל הָיוּ אֹכְלִים וְשֹׁתִים נֹשְׂאִים נָשִׁים וְנֹתְנִים אוֹתָן לַאֲנָשִׁים עַד־הַיּוֹם אֲשֶׁר־בָּא נֹחַ אֶל־הַתֵּבָה	38 sicut enim erant in diebus ante diluvium comedentes et bibentes, nubentes et nuptum tradentes, usque ad eum diem, quo intravit Noë in arcam,
39 וְלֹא יָדְעוּ עַד־בּוֹא הַמַּבּוּל וַיְשַׁחֵת אֶת־כֻּלָּם כֵּן יִהְיֶה גַּם־בּוֹאוֹ שֶׁל בֶּן־הָאָדָם	39 et non cognoverunt donec venit diluvium, et tulit omnes : ita erit et adventus Filii hominis.
40 אָז יִהְיוּ שְׁנַיִם בַּשָּׂדֶה אֶחָד יֵאָסֵף וְאֶחָד יֵעָזֵב	40 Tunc duo erunt in agro : unus assumetur, et unus relinquetur.
41 שְׁתַּיִם טוֹחֲנוֹת בָּרֵחַיִם אַחַת תֵּאָסֵף וְאַחַת תֵּעָזֵב	41 Duæ molentes in mola : una assumetur, et una relinquetur.
42 לָכֵן שְׁקֹדוּ כִּי אֵינְכֶם יוֹדְעִים בְּאֵיזוֹ שָׁעָה יָבֹא אֲדֹנֵיכֶם	42 Vigilate ergo, quia nescitis qua hora Dominus vester venturus sit.
43 וְאֶת־זֹאת הָבִינוּ אֲשֶׁר לוּ־יָדַע בַּעַל הַבַּיִת בְּאֵיזוֹ אַשְׁמוּרָה יָבֹא הַגַּנָּב כִּי־עַתָּה שָׁקַד וְלֹא הִנִּיחַ לַחְתֹּר אֶת־בֵּיתוֹ	43 Illud autem scitote, quoniam si sciret paterfamilias qua hora fur venturus esset, vigilaret utique, et non sineret perfodi domum suam.
44 לָכֵן הֱיוּ נְכוֹנִים גַּם־אַתֶּם כִּי בְשָׁעָה אֲשֶׁר לֹא תְדַמּוּ יָבוֹא בֶּן־הָאָדָם	44 Ideo et vos estote parati : quia qua nescitis hora Filius hominis venturus est.
45 מִי הוּא אֵפוֹא הָעֶבֶד הַנֶּאֱמָן וְהַנָּבוֹן אֲשֶׁר הִפְקִידוֹ אֲדֹנָיו עַל־בְּנֵי בֵיתוֹ לָתֵת לָהֶם אֶת־אָכְלָם בְּעִתּוֹ	45 Quis, putas, est fidelis servus, et prudens, quem constituit dominus suus super familiam suam ut det illis cibum in tempore ?
46 אַשְׁרֵי הָעֶבֶד אֲשֶׁר אֲדֹנָיו בְּבוֹאוֹ יִמְצָאֵהוּ עֹשֶׂה כֵּן	46 Beatus ille servus, quem cum venerit dominus ejus, invenerit sic facientem.
47 אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם כִּי יַפְקִידֵהוּ עַל־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ	47 Amen dico vobis, quoniam super omnia bona sua constituet eum.
48 וְאִם הָעֶבֶד הָרַע יֹאמַר בְּלִבּוֹ בּשֵׁשׁ אֲדֹנִי לָבוֹא	48 Si autem dixerit malus servus ille in corde suo : Moram fecit dominus meus venire :
49 וְיָחֵל לְהַכּוֹת אֶת־חֲבֵרָיו וְאָכַל וְשָׁתָה עִם־הַסּוֹבְאִים	49 et cœperit percutere conservos suos, manducet autem et bibat cum ebriosis :
50 בּוֹא יָבוֹא אֲדֹנֵי הָעֶבֶד הַהוּא בְּיוֹם לֹא יְצַפֶּה וּבְשָׁעָה לֹא יֵדָע	50 veniet dominus servi illius in die qua non sperat, et hora qua ignorat :
51 וִישַׁסֵּף אוֹתוֹ וְיָשִׂים אֶת־חֶלְקוֹ עִם הַחֲנֵפִים שָׁם תִּהְיֶה הַיְלָלָה וַחֲרֹק הַשִּׁנָּיִם	51 et dividet eum, partemque ejus ponet cum hypocritis : illic erit fletus et stridor dentium.