Seconda lettera ai Corinzi (מכתב שני לקורינתים) 19

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	LXX
1 וַיְהִי כְּכַלּוֹת יֵשׁוּעַ לְדַבֵּר אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּסַּע מִן־הַגָּלִיל וַיָּבֹא אֶל־גְּבוּל יְהוּדָה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן	1 Καὶ ἐγένετο ὅτε ἐτέλεσεν ὁ Ἰησοῦς τοὺς λόγους τούτους, μετῆρεν ἀπὸ τῆς Γαλιλαίας καὶ ἦλθεν εἰς τὰ ὅρια τῆς Ἰουδαίας πέραν τοῦ Ἰορδάνου.
2 וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו הֲמוֹן עַם־רָב וַיִּרְפָּאֵם שָׁם	2 καὶ ἠκολούθησαν αὐτῷ ὄχλοι πολλοί, καὶ ἐθεράπευσεν αὐτοὺς ἐκεῖ.
3 וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו הַפְּרוּשִׁים לְנַסּוֹתוֹ לֵאמֹר הֲיוּכַל אִישׁ לְשַׁלַּח אֶת־אִשְׁתּוֹ עַל־כָּל־דָּבָר	3 Καὶ προσῆλθον αὐτῷ Φαρισαῖοι πειράζοντες αὐτὸν καὶ λέγοντες· εἰ ἔξεστιν ἀνθρώπῳ ἀπολῦσαι τὴν γυναῖκα αὐτοῦ κατὰ πᾶσαν αἰτίαν;
4 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֲלֹא קְרָאתֶם כִּי עֹשֶׂה בְרֵאשִׁית זָכָר וּנְקֵבָה עָשָׂה אֹתָם	4 ὁ δὲ ἀποκριθεὶς εἶπεν· οὐκ ἀνέγνωτε ὅτι ὁ κτίσας ἀπ’ ἀρχῆς ἄρσεν καὶ θῆλυ ἐποίησεν αὐτούς;
5 וְאָמַר עַל־כֵּן יַעֲזָב־אִישׁ אֶת־אָבִיו וְאֶת־אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ שְׁנֵיהֶם לְבָשָׂר אֶחָד	5 καὶ εἶπεν· ἕνεκα τούτου καταλείψει ἄνθρωπος τὸν πατέρα καὶ τὴν μητέρα καὶ κολληθήσεται τῇ γυναικὶ αὐτοῦ, καὶ ἔσονται οἱ δύο εἰς σάρκα μίαν.
6 אִם־כֵּן אֵינָם עוֹד שְׁנַיִם כִּי אִם־בָּשָׂר אֶחָד לָכֵן אֵת אֲשֶׁר חִבֵּר הָאֱלֹהִים אַל־יַפְרִידֶנּוּ הָאָדָם	6 ὥστε οὐκέτι εἰσὶν δύο ἀλλὰ σὰρξ μία. ὃ οὖν ὁ θεὸς συνέζευξεν ἄνθρωπος μὴ χωριζέτω.
7 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו וְלָמָּה זֶּה צִוָּה משֶׁה לָתֶת־לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וּלְשַׁלְּחָהּ	7 Λέγουσιν αὐτῷ· τί οὖν Μωϋσῆς ἐνετείλατο δοῦναι βιβλίον ἀποστασίου καὶ ἀπολῦσαι [αὐτήν];
8 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בַּעֲבוּר קְשִׁי לְבַבְכֶם הִנִּיחַ לָכֶם משֶׁה לְשַׁלַּח אֶת־נְשֵׁיכֶם אַךְ מֵרֹאשׁ לֹא הָיְתָה כָּכָה	8 λέγει αὐτοῖς ὅτι Μωϋσῆς πρὸς τὴν σκληροκαρδίαν ὑμῶν ἐπέτρεψεν ὑμῖν ἀπολῦσαι τὰς γυναῖκας ὑμῶν, ἀπ’ ἀρχῆς δὲ οὐ γέγονεν οὕτως.
9 וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם הַמְשַׁלֵּחַ אֶת־אִשְׁתּוֹ בִּלְתִּי עַל־דְּבַר זְנוּת וְלֹקֵחַ לוֹ אַחֶרֶת נֹאֵף הוּא וְהַלֹּקֵחַ אֶת־הַגְּרוּשָׁה נֹאֵף הוּא	9 λέγω δὲ ὑμῖν ὅτι ὃς ἂν ἀπολύσῃ τὴν γυναῖκα αὐτοῦ μὴ ἐπὶ πορνείᾳ καὶ γαμήσῃ ἄλλην μοιχᾶται.
10 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הַתַּלְמִידִים אִם־כָּכָה הוּא עִנְיַן אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ לֹא טוֹב לָקַחַת אִשָּׁה	10 Λέγουσιν αὐτῷ οἱ μαθηταὶ [αὐτοῦ]· εἰ οὕτως ἐστὶν ἡ αἰτία τοῦ ἀνθρώπου μετὰ τῆς γυναικός, οὐ συμφέρει γαμῆσαι.
11 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֹא יוּכַל כָּל־אָדָם קַבֵּל אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה כִּי־אִם אֵלֶּה אֲשֶׁר־נִתַּן לָהֶם לְהָבִין	11 ὁ δὲ εἶπεν αὐτοῖς· οὐ πάντες χωροῦσιν τὸν λόγον [τοῦτον] ἀλλ’ οἷς δέδοται.
12 יֵשׁ סָרִיסִים אֲשֶׁר נוֹלְדוּ כֵן מִבֶּטֶן אִמָּם וְיֵשׁ סָרִיסִים הַמְסֹרָסִים עַל־יְדֵי אָדָם וְיֵשׁ סָרִיסִים אֲשֶׁר סֵרְסוּ אֶת־עַצְמָם לְמַעַן מַלְכוּת הַשָּׁמָיִם מִי שֶׁיּוּכַל לְקַבֵּל יְקַבֵּל	12 εἰσὶν γὰρ εὐνοῦχοι οἵτινες ἐκ κοιλίας μητρὸς ἐγεννήθησαν οὕτως, καὶ εἰσὶν εὐνοῦχοι οἵτινες εὐνουχίσθησαν ὑπὸ τῶν ἀνθρώπων, καὶ εἰσὶν εὐνοῦχοι οἵτινες εὐνούχισαν ἑαυτοὺς διὰ τὴν βασιλείαν τῶν οὐρανῶν. ὁ δυνάμενος χωρεῖν χωρείτω.
13 אָז יָבִיאוּ אֵלָיו יְלָדִים לְמַעַן יָשִׂים עֲלֵיהֶם אֶת־יָדָיו וְיִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וַיִּגְעֲרוּ־בָם הַתַּלְמִידִים	13 Τότε προσηνέχθησαν αὐτῷ παιδία ἵνα τὰς χεῖρας ἐπιθῇ αὐτοῖς καὶ προσεύξηται· οἱ δὲ μαθηταὶ ἐπετίμησαν αὐτοῖς.
14 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ הַנִּיחוּ לַיְלָדִים וְאַל־תִּמְנָעוּם מִבּוֹא אֵלָי כִּי לָאֵלֶּה מַלְכוּת הַשָּׁמָיִם	14 ὁ δὲ Ἰησοῦς εἶπεν· ἄφετε τὰ παιδία καὶ μὴ κωλύετε αὐτὰ ἐλθεῖν πρός με, τῶν γὰρ τοιούτων ἐστὶν ἡ βασιλεία τῶν οὐρανῶν.
15 וַיָּשֶׂם אֶת־יָדָיו עֲלֵיהֶם וַיַּעֲבֹר מִשָּׁם	15 καὶ ἐπιθεὶς τὰς χεῖρας αὐτοῖς ἐπορεύθη ἐκεῖθεν.
16 וְהִנֵּה־אִישׁ נִגָּשׁ אֵלָיו וַיֹּאמַר רַבִּי הַטּוֹב אֵיזֶה הַטּוֹב אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂנּוּ לִקְנוֹת חַיֵּי עוֹלָמִים	16 Καὶ ἰδοὺ εἷς προσελθὼν αὐτῷ εἶπεν· διδάσκαλε, τί ἀγαθὸν ποιήσω ἵνα σχῶ ζωὴν αἰώνιον;
17 וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה־תִּקְרָאֵנִי טוֹב אֵין־טוֹב כִּי אִם־אֶחָד הָאֱלֹהִים וְאִם חֶפְצְךָ לָבוֹא אֶל־הַחַיִּים שְׁמֹר אֶת־הַמִּצְוֹת	17 ὁ δὲ εἶπεν αὐτῷ· τί με ἐρωτᾷς περὶ τοῦ ἀγαθοῦ; εἷς ἐστιν ὁ ἀγαθός· εἰ δὲ θέλεις εἰς τὴν ζωὴν εἰσελθεῖν, τήρησον τὰς ἐντολάς.
18 וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָה הֵנָּה וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֵלֶּה הֵן לֹא תִרְצָח לֹא תִנְאָף לֹא תִגְנֹב לֹא תַעֲנֶה עֵד שָׁקֶר	18 Λέγει αὐτῷ· ποίας; ὁ δὲ Ἰησοῦς εἶπεν· τὸ οὐ φονεύσεις, οὐ μοιχεύσεις, οὐ κλέψεις, οὐ ψευδομαρτυρήσεις,
19 כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ	19 τίμα τὸν πατέρα καὶ τὴν μητέρα, καὶ ἀγαπήσεις τὸν πλησίον σου ὡς σεαυτόν.
20 וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַבָּחוּר אֶת־כָּל־אֵלֶּה שָׁמַרְתִּי מִנְּעוּרָי וּמֶה חָסַרְתִּי עוֹד	20 λέγει αὐτῷ ὁ νεανίσκος· πάντα ταῦτα ἐφύλαξα· τί ἔτι ὑστερῶ;
21 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֵלָיו אִם־חֶפְצְךָ לִהְיוֹת שָׁלֵם לֵךְ מְכֹר אֶת־רְכֻשְׁךָ וְתֵן לַעֲנִיִּים וְהָיָה לְךָ אוֹצָר בַּשָּׁמָיִם וְשׁוּב הֲלֹם וְלֵךְ אַחֲרָי	21 ἔφη αὐτῷ ὁ Ἰησοῦς· εἰ θέλεις τέλειος εἶναι, ὕπαγε πώλησόν σου τὰ ὑπάρχοντα καὶ δὸς [τοῖς] πτωχοῖς, καὶ ἕξεις θησαυρὸν ἐν οὐρανοῖς, καὶ δεῦρο ἀκολούθει μοι.
22 וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַבָּחוּר אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם נֶעֱצָב כִּי־הָיוּ לוֹ נְכָסִים רַבִּים	22 ἀκούσας δὲ ὁ νεανίσκος τὸν λόγον ἀπῆλθεν λυπούμενος· ἦν γὰρ ἔχων κτήματα πολλά.
23 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֶל־תַּלְמִידָיו אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם קָשֶׁה לֶעָשִׁיר לָבוֹא אֶל־מַלְכוּת הַשָּׁמָיִם	23 Ὁ δὲ Ἰησοῦς εἶπεν τοῖς μαθηταῖς αὐτοῦ· ἀμὴν λέγω ὑμῖν ὅτι πλούσιος δυσκόλως εἰσελεύσεται εἰς τὴν βασιλείαν τῶν οὐρανῶν.
24 וְעוֹד אֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי נָקֵל לַגָּמָל לַעֲבֹר דֶּרֶךְ נֶקֶב הַמַּחַט מִבֹּא עָשִׁיר אֶל־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים	24 πάλιν δὲ λέγω ὑμῖν, εὐκοπώτερόν ἐστιν κάμηλον διὰ τρυπήματος ῥαφίδος διελθεῖν ἢ πλούσιον εἰσελθεῖν εἰς τὴν βασιλείαν τοῦ θεοῦ.
25 וְהַתַּלְמִידִים כְּשָׁמְעָם זֹאת הִשְׁתּוֹמְמוּ מְאֹד וַיֹּאמְרוּ מִי אֵפוֹא יוּכַל לְהִוָּשֵׁעַ	25 ἀκούσαντες δὲ οἱ μαθηταὶ ἐξεπλήσσοντο σφόδρα λέγοντες· τίς ἄρα δύναται σωθῆναι;
26 וַיַּבֶּט־בָּם יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר לָהֶם מִבְּנֵי אָדָם יִפָּלֵא הַדָּבָר אֲבָל מֵהָאֱלֹהִים לֹא יִפָּלֵא כָּל־דָּבָר	26 ἐμβλέψας δὲ ὁ Ἰησοῦς εἶπεν αὐτοῖς· παρὰ ἀνθρώποις τοῦτο ἀδύνατόν ἐστιν, παρὰ δὲ θεῷ πάντα δυνατά.
27 וַיַּעַן פֶּטְרוֹס וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֵן אֲנַחְנוּ עָזַבְנוּ אֶת־הַכֹּל וַנֵּלֶךְ אַחֲרֶיךָ מַה־יִּהְיֶה לָנוּ	27 Τότε ἀποκριθεὶς ὁ Πέτρος εἶπεν αὐτῷ· ἰδοὺ ἡμεῖς ἀφήκαμεν πάντα καὶ ἠκολουθήσαμέν σοι· τί ἄρα ἔσται ἡμῖν;
28 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֲלֵיהֶם אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם אַתֶּם הַהֹלְכִים אַחֲרָי בְּהִתְחַדֵּשׁ הַבְּרִיאָה כַּאֲשֶׁר יֵשֵׁב בֶּן־הָאָדָם עַל־כִּסֵּא כְבוֹדוֹ תֵּשְׁבוּ גַם־אַתֶּם עַל־שְׁנֵים עָשָׂר כִּסְאוֹת לִשְׁפֹּט אֶת־שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל	28 ὁ δὲ Ἰησοῦς εἶπεν αὐτοῖς· ἀμὴν λέγω ὑμῖν ὅτι ὑμεῖς οἱ ἀκολουθήσαντές μοι ἐν τῇ παλιγγενεσίᾳ, ὅταν καθίσῃ ὁ υἱὸς τοῦ ἀνθρώπου ἐπὶ θρόνου δόξης αὐτοῦ, καθήσεσθε καὶ ὑμεῖς ἐπὶ δώδεκα θρόνους κρίνοντες τὰς δώδεκα φυλὰς τοῦ Ἰσραήλ.
29 וְכָל־אִישׁ אֲשֶׁר עָזַב אֶת־בָּתָּיו וְאֶת־אֶחָיו וְאֶת־אַחְיוֹתָיו וְאֶת־אָבִיו וְאֶת־אִמּוֹ וְאֶת־אִשְׁתּוֹ וְאֶת־בָּנָיו וְאֶת־שְׂדוֹתָיו לְמַעַן שְׁמִי הוּא יִקַּח מֵאָה שְׁעָרִים וְחַיֵּי עוֹלָמִים יִירָשׁ	29 καὶ πᾶς ὅστις ἀφῆκεν οἰκίας ἢ ἀδελφοὺς ἢ ἀδελφὰς ἢ πατέρα ἢ μητέρα ἢ τέκνα ἢ ἀγροὺς ἕνεκεν τοῦ ὀνόματός μου, ἑκατονταπλασίονα λήμψεται καὶ ζωὴν αἰώνιον κληρονομήσει.
30 וְאוּלָם רַבִּים מִן־הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר יִהְיוּ אַחֲרוֹנִים וּמִן־הָאַחֲרוֹנִים יִהְיוּ רִאשׁוֹנִים	30 πολλοὶ δὲ ἔσονται πρῶτοι ἔσχατοι καὶ ἔσχατοι πρῶτοι.