Seconda lettera ai Corinzi (מכתב שני לקורינתים) 20

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 כי דומה מלכות השמים לאדם בעל בית אשר השכים לצאת בבקר לשכר פעלים לכרמו	1 “Apprenez donc quelque chose du Royaume des Cieux. Un propriétaire est sorti à la première heure du jour afin d’embaucher des travailleurs pour sa vigne.
2 והתנה עם הפעלים שכר דינר ליום וישלחם אל כרמו	2 Il se met d’accord avec les travailleurs pour un denier par jour et il les envoie à sa vigne.
3 ויצא בשעה השלישית וירא אחרים עמדים בטלים בשוק	3 “Dans la matinée il en voit d’autres qui sont là sur la place sans rien faire,
4 ויאמר להם לכו גם אתם אל כרמי וכישר אתן לכם וילכו	4 et il leur dit: ‘Allez vous aussi à la vigne et je vous donnerai ce qui sera juste.’
5 ויצא גם בשעה הששית גם בתשיעית ויעש כדבר הזה	5 Aussitôt ils y vont. Le propriétaire sort de nouveau à midi, puis dans l’après-midi, et il agit de la même façon.
6 ויצא בשעת עשתי עשרה וימצא אחרים עמדים ויאמר אליהם למה אתם עמדים פה בטלים כל היום	6 “À la tombée du jour - c’était la onzième heure, il sort et il en trouve qui sont là assis. Il leur dit: ‘Pourquoi restez-vous là toute la journée sans rien faire?’
7 ויאמרו לו כי לא שכר אותנו איש ויאמר אליהם לכו גם אתם אל הכרם וכישר יתן לכם	7 Eux lui répondent: ‘C’est que personne ne nous a embauchés.’ Et il leur dit: ‘Allez donc vous aussi à la vigne.’
8 ויהי בערב ויאמר בעל הכרם אל פקידו קרא את הפעלים ושלם להם את שכרם החל באחרונים וכלה בראשונים	8 “Le soir venu, le propriétaire de la vigne dit à son intendant: ‘Appelle les ouvriers et donne-leur leur salaire; tu commenceras par les derniers et tu continueras jusqu’aux premiers.’
9 ויבאו הנשכרים בשעת אחת עשרה ויקחו איש איש דינר אחד	9 “Ceux qui ont été embauchés à la onzième heure se présentent donc les premiers; ils reçoivent un denier.
10 ובבא הראשונים דמו בנפשם כי יקחו יותר ויקחו גם הם איש איש דינר אחד	10 Quand les premiers arrivés se présentent à leur tour, ils pensent qu’ils vont recevoir davantage, mais eux aussi reçoivent un denier.
11 ויהי בקחתם וילונו על בעל הבית לאמר	11 “Pendant qu’on les paie, ils protestent contre le propriétaire:
12 אלה האחרונים לא עשו כי אם שעה אחת ואתה השויתם אלינו אשר סבלנו את כבד היום ואת חמו	12 ‘Ces derniers, disent-ils, n’ont fait qu’une heure, et tu les mets sur le même plan que nous qui avons travaillé toute une journée au soleil.’
13 ויען ויאמר אל אחד מהם רעי לא עשקתיך הלא שכר דינר התנית עמי	13 “Il réplique à l’un d’eux: ‘Mon ami, je ne suis pas injuste avec toi. Nous étions d’accord pour un denier, n’est-ce pas?
14 קח את שלך ולך ואני רצוני לתת גם לזה האחרון כמו לך	14 Prends ce qui te revient et va-t’en. Moi je veux donner à ce dernier autant qu’à toi.
15 הלא אוכל לעשות בשלי כרצוני האם תרע עינך על אשר טוב אנכי	15 N’ai-je pas le droit de faire chez moi ce que je veux? Serait-ce que tu es envieux parce que moi je suis bon?’
16 ככה יהיו האחרונים ראשונים והראשונים יהיו אחרונים כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים	16 “Oui, les derniers seront premiers, et les premiers, derniers.”
17 ויהי כעלות ישוע ירושלים ויקח אליו את שנים העשר לבדם ויאמר להם בדרך	17 Quand Jésus était sur la route de Jérusalem, il prit à part les Douze et, tout en marchant, il leur dit:
18 הננו עלים ירושלימה ובן האדם ימסר לראשי הכהנים ולסופרים והרשיעהו למות	18 "Voici que nous montons à Jérusalem; le Fils de l’Homme va être livré aux chefs des prêtres et aux maîtres de la Loi qui le condamneront à mort.
19 ומסרו אותו לגוים להתל בו ולהכות אותו בשוטים ולצלב אותו וביום השלישי קום יקום	19 Ils le remettront aux étrangers qui vont l’humilier, le fouetter et le mettre en croix. Mais il ressuscitera le troisième jour.”
20 אז נגשה אליו אם בני זבדי עם בניה ותשתחו לו לבקש ממנו דבר	20 À ce moment la mère des fils de Zébédée vint trouver Jésus avec ses fils et elle se prosterna pour lui demander une faveur.
21 ויאמר אליה מה בקשתך ותאמר אליו אמר נא כי ישבו שני בני אלה אחד לימינך ואחד לשמאלך במלכותך	21 Jésus lui dit: "Que veux-tu?” Elle lui dit: "Tu as là mes deux fils. Ordonne que dans ton royaume ils siègent l’un à ta droite et l’autre à ta gauche.”
22 ויען ישוע ויאמר לא ידעתם את אשר שאלתם היכל תוכלו שתות את הכוס אשר אני עתיד לשתותו והטבל בטבילה אשר אני נבטל בה ויאמרו אליו נוכל	22 Jésus répondit: "Vous ne savez pas ce que vous demandez. Pouvez-vous boire la coupe que je dois boire?” Ils dirent: "Oui, nous le pouvons.”
23 ויאמר אליהם הן את כוסי תשתו ובטבילה אשר אני נטבל בה תטבלו אך שבת לימימי ולשמאלי אין בידי לתתה בלתי לאשר הוכן להם מאת אבי	23 Jésus leur dit: "Vous boirez donc à ma coupe. Mais de siéger à ma droite et à ma gauche, ce n’est pas à moi de le donner; ce sera pour ceux à qui mon Père l’a destiné.”
24 ויהי כאשר שמעו זאת העשרה ויכעסו אל שני האחים	24 En entendant cela, les dix autres étaient indignés contre les deux frères.
25 וישוע קרא להם ויאמר אתם ידעתם כי שרי הגוים רדים בהם והגדולים שלטים עליהם	25 Jésus les appela et leur dit: "Vous savez que les chefs des nations païennes se conduisent en dictateurs, et leurs grands personnages abusent de leur autorité.
26 ואתם אל יהי כן ביניכם כי אם החפז להיות גדול בכם יהי לכם למשרת	26 Cela ne devra pas être chez vous. Si l’un d’entre vous veut être grand, qu’il se fasse votre serviteur,
27 והחפץ להיות בכם לראש יהי לכם עבד	27 et si l’un d’entre vous veut être le premier, qu’il soit votre esclave,
28 כאשר בן האדם לא בא למען ישרתוהו כי אם לשרת ולתת את נפשו כפר תחת רבים	28 tout comme le Fils de l’Homme qui n’est pas venu pour être servi, mais pour servir et donner sa vie en rançon pour la multitude.”
29 ויהי כצאתם מיריחו וילך אחריו המון עם רב	29 Comme ils sortaient de Jéricho, beaucoup de gens les accompagnaient.
30 והנה שני עורים ישבים על יד הדרך וישמעו כי ישוע עבר ויצעקו לאמר חננו נא אדנינו בן דוד	30 Or voici que deux aveugles étaient assis sur le bord du chemin. Quand ils apprirent que Jésus passait, ils crièrent: "Aie pitié de nous, Seigneur, fils de David!”
31 ויגער בם העם להשתיקם והם הרבו לצעק ויאמרו אדנינו חננו נא בן דוד	31 Et comme les gens leur disaient de se taire, ils criaient encore plus fort: "Seigneur, fils de David, aie pitié de nous!”
32 ויעמד ישוע ויקרא להם ויאמר מה תחפצו ואעשה לכם	32 Jésus s’arrêta et les appela. Il leur demanda: "Que voulez-vous que je fasse pour vous?”
33 ויאמרו אליו אדנינו עשה שתפקחנה עינינו	33 Ils répondirent: "Seigneur, que nos yeux s’ouvrent!”
34 ורחמי ישוע נכמרו ויגע בעיניהם ופתאם החלו עיניהם לראות וילכו אחריו	34 Jésus eut pitié d’eux et toucha leurs yeux. Aussitôt ils purent voir, et ils marchèrent à sa suite.