Bereshìt (בראשית) - Genesi 37

MODERN HEBREW BIBLE	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען	1 וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן
2 אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם	2 אֵלֶּה ׀ תֹּלְדֹות יַעֲקֹב יֹוסֵף בֶּן־שְׁבַע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת־אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת־בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת־בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יֹוסֵף אֶת־דִּבָּתָם רָעָה אֶל־אֲבִיהֶם
3 וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים	3 וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת־יֹוסֵף מִכָּל־בָּנָיו כִּי־בֶן־זְקֻנִים הוּא לֹו וְעָשָׂה לֹו כְּתֹנֶת פַּסִּים
4 ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלם	4 וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי־אֹתֹו אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל־אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתֹו וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרֹו לְשָׁלֹם
5 ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוספו עוד שנא אתו	5 וַיַּחֲלֹם יֹוסֵף חֲלֹום וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיֹּוסִפוּ עֹוד שְׂנֹא אֹתֹו
6 ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי	6 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ־נָא הַחֲלֹום הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי
7 והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי	7 וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתֹוךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם־נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי
8 ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם משול תמשל בנו ויוספו עוד שנא אתו על חלמתיו ועל דבריו	8 וַיֹּאמְרוּ לֹו אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם־מָשֹׁול תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיֹּוסִפוּ עֹוד שְׂנֹא אֹתֹו עַל־חֲלֹמֹתָיו וְעַל־דְּבָרָיו
9 ויחלם עוד חלום אחר ויספר אתו לאחיו ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי	9 וַיַּחֲלֹם עֹוד חֲלֹום אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתֹו לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלֹום עֹוד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כֹּוכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי
10 ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה	10 וַיְסַפֵּר אֶל־אָבִיו וְאֶל־אֶחָיו וַיִּגְעַר־בֹּו אָבִיו וַיֹּאמֶר לֹו מָה הַחֲלֹום הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבֹוא נָבֹוא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה
11 ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר	11 וַיְקַנְאוּ־בֹו אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת־הַדָּבָר
12 וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם	12 וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעֹות אֶת־צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם
13 ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני	13 וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל־יֹוסֵף הֲלֹוא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לֹו הִנֵּנִי
14 ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה	14 וַיֹּאמֶר לֹו לֶךְ־נָא רְאֵה אֶת־שְׁלֹום אַחֶיךָ וְאֶת־שְׁלֹום הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרֹון וַיָּבֹא שְׁכֶמָה
15 וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש	15 וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה־תְּבַקֵּשׁ
16 ויאמר את אחי אנכי מבקש הגידה נא לי איפה הם רעים	16 וַיֹּאמֶר אֶת־אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה־נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים
17 ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אמרים נלכה דתינה וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדתן	17 וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יֹוסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן
18 ויראו אתו מרחק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אתו להמיתו	18 וַיִּרְאוּ אֹתֹו מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתֹו לַהֲמִיתֹו
19 ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות הלזה בא	19 וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמֹות הַלָּזֶה בָּא
20 ועתה לכו ונהרגהו ונשלכהו באחד הברות ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה יהיו חלמתיו	20 וְעַתָּה ׀ לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרֹות וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה־יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו
21 וישמע ראובן ויצלהו מידם ויאמר לא נכנו נפש	21 וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ
22 ויאמר אלהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אתו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו למען הציל אתו מידם להשיבו אל אביו	22 וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם ׀ רְאוּבֵן אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתֹו אֶל־הַבֹּור הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל־תִּשְׁלְחוּ־בֹו לְמַעַן הַצִּיל אֹתֹו מִיָּדָם לַהֲשִׁיבֹו אֶל־אָבִיו
23 ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו ויפשיטו את יוסף את כתנתו את כתנת הפסים אשר עליו	23 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר־בָּא יֹוסֵף אֶל־אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת־יֹוסֵף אֶת־כֻּתָּנְתֹּו אֶת־כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו
24 ויקחהו וישלכו אתו הברה והבור רק אין בו מים	24 וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתֹו הַבֹּרָה וְהַבֹּור רֵק אֵין בֹּו מָיִם
25 וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולט הולכים להוריד מצרימה	25 וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל־לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הֹולְכִים לְהֹורִיד מִצְרָיְמָה
26 ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו	26 וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל־אֶחָיו מַה־בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת־אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת־דָּמֹו
27 לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו כי אחינו בשרנו הוא וישמעו אחיו	27 לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל־תְּהִי־בֹו כִּי־אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו
28 ויעברו אנשים מדינים סחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף ויביאו את יוסף מצרימה	28 וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת־יֹוסֵף מִן־הַבֹּור וַיִּמְכְּרוּ אֶת־יֹוסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת־יֹוסֵף מִצְרָיְמָה
29 וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו	29 וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל־הַבֹּור וְהִנֵּה אֵין־יֹוסֵף בַּבֹּור וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו
30 וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא	30 וַיָּשָׁב אֶל־אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי־בָא
31 ויקחו את כתנת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם	31 וַיִּקְחוּ אֶת־כְּתֹנֶת יֹוסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת־הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם
32 וישלחו את כתנת הפסים ויביאו אל אביהם ויאמרו זאת מצאנו הכר נא הכתנת בנך הוא אם לא	32 וַיְשַׁלְּחוּ אֶת־כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל־אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר־נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם־לֹא
33 ויכירה ויאמר כתנת בני חיה רעה אכלתהו טרף טרף יוסף	33 וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יֹוסֵף
34 ויקרע יעקב שמלתיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים	34 וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל־בְּנֹו יָמִים רַבִּים
35 ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאלה ויבך אתו אביו	35 וַיָּקֻמוּ כָל־בָּנָיו וְכָל־בְּנֹתָיו לְנַחֲמֹו וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי־אֵרֵד אֶל־בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתֹו אָבִיו
36 והמדנים מכרו אתו אל מצרים לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים	36 וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתֹו אֶל־מִצְרָיִם לְפֹוטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים׃ פ