| 1 Ce même jour, Jésus, étant sorti de la maison, S'assit au bord de la mer. | 1 ויהי ביום ההוא ויצא ישוע מן הבית וישב על הים |
| 2 Et des foules nombreuses s'assemblèrent autour de Lui, de sorte qu'Il monta dans une barque, et S'assit; et toute la foule se tenait sur le rivage. | 2 ויקהלו אליו המון עם רב וירד אל האניה וישב בה וכל העם עמדים על שפת הים |
| 3 Et Il leur dit beaucoup de choses en paraboles, et ces termes: Voici que le semeur est sorti pour semer. | 3 וירב לדבר אליהם במשלים לאמר הנה הזורע יצא לזרע |
| 4 Et pendant qu'il semait, une partie de la semence tomba le long du chemin; et les oiseaux du ciel vinrent, et la mangèrent. | 4 ובזרעו נפל מן הזרע על יד הדרך ויבא העוף ויאכלהו |
| 5 Une autre partie tomba dans des endroits pierreux, où elle n'avait pas beaucoup de terre; et elle leva aussitôt, parce que la terre n'avait pas de profondeur; | 5 ויש אשר נפל על מקמות סלע אשר אין לו שם אדמה הרבה וימהר לצמח כי לא היה לו עמק אדמה |
| 6 mais, le soleil s'étant levé, elle fut brûlée, et comme elle n'avait pas de racine, elle sécha. | 6 ויהי כזרח השמש ויצרב וייבש כי לא היה לו שרש |
| 7 Une autre partie tomba dans des épines, et les épines grandirent et l'étouffèrent. | 7 ויש אשר נפל בין הקצים ויעלו הקצים וימעכהו |
| 8 Une autre partie tomba dans une bonne terre, et elle donna du fruit, quelques grains rendant cent pour un, d'autres soixante, d'autres trente. | 8 ויש אשר נפל על האדמה הטובה ויתן פרי זה מאה שערים וזה ששים וזה שלשים |
| 9 Que celui qui a des oreilles pour entendre, entende. | 9 מי אשר אזנים לו לשמע ישמע |
| 10 Et les disciples, s'approchant, Lui dirent: Pourquoi leur parlez-Vous en paraboles? | 10 ויגשו אליו התלמידים ויאמרו למה זה במשלים תדבר אליהם |
| 11 Il leur répondit: C'est parce qu'à vous il a été donné de connaître les mystères du royaume des Cieux; mais à eux, cela n'a pas été donné. | 11 ויען ויאמר כי לכם נתן לדעת את סודות מלכות השמים ולהם לא נתן |
| 12 Car on donnera à celui qui a, et il sera dans l'abondance; mais à celui qui n'a pas, on enlèvera même ce qu'il a. | 12 כי מי שיש לו נתן ינתן לו ויעדיף ומי שאין לו גם את אשר יש לו יקח ממנו |
| 13 C'est pourquoi Je leur parle en paraboles, parce qu'en regardant ils ne voient point, et qu'en écoutant, ils n'entendent et ne comprennent pas. | 13 על כן במשלים אדבר אליהם כי בראתם לא יראו ובשמעם לא ישמעו אף לא יבינו |
| 14 Et en eux s'accomplit la prophétie d'Isaïe, qui dit: Vous entendrez de vos oreilles, et vous ne comprendrez pas; vous regarderez de vos yeux, et vous ne verrez pas. | 14 ותקים בהם נבואת ישעיהו האמרת שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו |
| 15 Car le coeur de ce peuple s'est épaissi, et ils ont péniblement entendu de leurs oreilles, et ils ont fermé leurs yeux, de peur qu'ils ne voient de leurs yeux, et qu'ils n'entendent de leurs oreilles, et qu'ils ne comprennent de leur coeur, et qu'ils ne se convertissent, et que Je ne les guérisse. | 15 כי השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו |
| 16 Mais heureux sont vos yeux, parce qu'ils voient, et vos oreilles, parce qu'elles entendent. | 16 ואתם אשרי עיניכם כי תראינה ואזניכם כי תשמענה |
| 17 Car en vérité, Je vous le dis, beaucoup de prophètes et de justes ont désiré voir ce que vous voyez, et ne l'ont pas vu, et entendre ce que vous entendez, et ne l'ont pas entendu. | 17 כי אמן אמר אני לכם נביאים וצדיקים רבים נכספו לראת את אשר אתם ראים ולא ראוהו ולשמע את אשר אתם שמעים ולא שמעוהו |
| 18 Vous donc, écoutez la parabole du semeur. | 18 לכן אתם שמעו נא את משל הזורע |
| 19 Si quelqu'un entend la parole du royaume, et ne s'en pénètre pas, l'esprit malin vient, et enlève ce qui avait été semé dans son coeur; c'est celui qui a reçu la semence le long du chemin. | 19 כל איש שמע את דבר המלכות ולא יבינהו ובא הרע וחטף את הזרוע בלבבו הוא הנזרע על יד הדרך |
| 20 Celui qui a reçu la semence dans les endroits pierreux, c'est celui qui entend la parole, et qui la reçoit aussitôt avec joie; | 20 והנזרע על הסלע הוא השמע את הדבר וימהר ויקחנו בשמחה |
| 21 mais il n'a pas de racine en lui-même, et il ne tient que pour un temps; et lorsque viennent la tribulation et la persécution à cause de la parole, il est aussitôt scandalisé. | 21 אך אין לו שרש תחתיו ורק לשעה יעמד ובהיות צרה ורדיפה על אדות הדבר מיד נכשל |
| 22 Celui qui a reçu la semence parmi les épines, c'est celui qui entend la parole; mais les sollicitudes de ce siècle et la séduction des richesses étouffent cette parole, et la rendent infructueuse. | 22 והנזרע בין הקצים הוא השמע את הדבר ודאגת העולם הזה ומרמת העשר ימעכו את הדבר ופרי לא יהיה לו |
| 23 Quant à celui qui a reçu la semence dans une bonne terre, c'est celui qui entend la parole et la comprend, et qui porte du fruit, et donne cent, ou soixante, ou trente pour un. | 23 והנזרע על האדמה הטובה הוא השמע את הדבר ומבין אתו אף יעשה פרי ונתן זה מאה שערים וזה ששים וזה שלשים |
| 24 Il leur proposa une autre parabole, en disant: Le royaume des cieux est semblable à un homme qui avait semé du bon grain dans son champ. | 24 וישם לפניהם משל אחר לאמר מלכות השמים דומה לאיש אשר זרע זרע טוב בשדהו |
| 25 Mais, pendant que les hommes dormaient, son ennemi vint, et sema de l'ivraie au milieu du blé, et s'en alla. | 25 ויהי בנפל תרדמה על האנשים ויבא איבו ויזרע זונין בתוך החטים וילך לו |
| 26 Lorsque l'herbe eut poussé, et produit son fruit, alors l'ivraie parut aussi. | 26 וכאשר פרח הדשא ויעש פרי ויראו גם הזונין |
| 27 Et les serviteurs du père de famille, s'approchant, lui dirent: Seigneur, n'avez-vous pas semé du bon grain dans votre champ? D'où vient donc qu'il y a de l'ivraie? | 27 ויגשו עבדי בעל הבית ויאמרו אליו אדנינו הלא זרע טוב זרעת בשדך ומאין לו הזונין |
| 28 Il leur répondit: C'est l'homme ennemi qui a fait cela. Ses serviteurs lui dirent: Voulez-vous que nous allions l'arracher? | 28 ויאמר להם איש איב עשה זאת ויאמרו אליו העבדים היש את נפשך כי נלך ונלקט אתם |
| 29 Et il dit: Non, de peur qu'en arrachant l'ivraie, vous ne déraciniez en même temps le blé. | 29 ויאמר לא פן בלקטכם את הזונין תשרשו גם את החטים |
| 30 Laissez-les croître l'un et l'autre jusqu'à la moisson, et, au temps de la moisson, je dirai aux moissonneurs: Arrachez d'abord l'ivraie, et liez-la en bottes pour la brûler; mais amassez le blé dans mon grenier. | 30 הניחו אתם ויגדלו שניהם יחד עד הקציר והיה בעת הקציר אמר לקוצרים לקטו בראשונה את הזונין ואגדו אתם אגדות לשרפם ואת החטים אספו לאוצרי |
| 31 Il leur proposa une autre parabole, en disant: Le royaume des Cieux est semblable à un grain de sénevé, qu'un homme a pris et semé dans son champ. | 31 וישם לפניהם משל אחר לאמר מלכות השמים דומה לגרגר של חרדל אשר לקחו איש ויזרעהו בשדהו |
| 32 C'est la plus petite de toutes les semences; mais lorsqu'elle a crû, elle est plus grande que tous les autres légumes, et elle devient un arbre, de sorte que les oiseaux du ciel viennent habiter sur ses branches. | 32 והוא קטן מכל הזרועים וכאשר צמח גדול הוא מן הירקות והיה לעץ עד אשר יבאו עוף השמים וקננו בענפיו |
| 33 Il leur dit une autre parabole: Le royaume des Cieux est semblable au levain qu'une femme a pris et mêlé dans trois mesures de farine, jusqu'à ce que toute la pâte soit levée. | 33 וישא עוד משלו ויאמר מלכות השמים דומה לשאר אשר לקחתו אשה ותטמנהו בשלש סאים קמח עד כי יחמץ כלו |
| 34 Jésus dit toutes ces choses au peuple en paraboles; et Il ne leur parlait pas sans paraboles, | 34 כל זאת דבר ישוע במשלים אל המון העם ובבלי משל לא דבר אליהם |
| 35 afin que s'accomplît ce qui avait été dit par le prophète: J'ouvrirai Ma bouche en paraboles, Je publierai des choses cachée depuis la création du monde. | 35 למלאת את אשר דבר הנביא לאמר אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם |
| 36 Alors Jésus, ayant renvoyé les foules, vint dans la maison; et Ses disciples s'approchèrent de Lui, en disant: Expliquez-nous la parabole de l'ivraie du champ. | 36 אז שלח ישוע את המון העם ויבא הביתה ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו באר נא לנו את משל זוני השדה |
| 37 Et leur répondant, il leur dit: Celui qui sème le bon grain, c'est le Fils de l'homme. | 37 ויען ויאמר אליהם הזורע את הזרע הטוב הוא בן האדם |
| 38 Le champ est le monde; le bon grain, ce sont les enfants du royaume; l'ivraie, ce sont les enfants d'iniquité. | 38 והשדה הוא העולם והזרע הטוב בני המלכות הם והזונין בני הרע המה |
| 39 L'ennemi qui l'a semée, c'est le diable; la moisson, c'est la fin du monde, les moissonneurs, ce sont les Anges. | 39 והאיב אשר זרעם הוא השטן והקציר הוא קץ העולם והקצרים הם המלאכים |
| 40 Or, comme on arrache l'ivraie et qu'on la brûle dans le feu, il en sera de même à la fin du monde. | 40 והנה כאשר ילקטו הזונין ונשרפו באש כן יהיה בקץ העולם הזה |
| 41 Le Fils de l'homme enverra Ses Anges, qui enlèveront de Son royaume tous les scandales et ceux qui commettent l'iniquité, | 41 בן האדם ישלח את מלאכיו ולקטו ממלכותו את כל המכשלות ואת כל פעלי האון |
| 42 et ils les jetteront dans la fournaise de feu. Là il y aura des pleurs et des grincements de dents. | 42 והשליכו אתם אל תנור האש שם תהיה היללה וחרק השנים |
| 43 Alors les justes brilleront comme le soleil dans le royaume de leur Père. Que celui qui a des oreilles pour entendre, entende. | 43 אז יזהירו הצדיקים כשמש במלכות אביהם מי אשר אזנים לו לשמע ישמע |
| 44 Le royaume des Cieux est semblable à un trésor caché dans un champ. L'homme qui l'a trouvé le cache, et dans sa joie il va, vend tout ce qu'il a, et achète ce champ. | 44 עוד דומה מלכות השמים לאוצר טמון בשדה אשר מצאו איש ויטמנהו ובשמחתו ילך ומכר את כל אשר לו וקנה את השדה ההוא |
| 45 Le royaume des Cieux est encore semblable à un marchand qui cherche de bonnes perles. | 45 עוד דומה מלכות השמים לסחר המבקש מרגליות טבות |
| 46 Ayant trouvé une perle de grand prix, il s'en est allé, a vendu tout ce qu'il avait, et l'a achetée. | 46 וכאשר מצא מרגלית אחת יקרה מאד הלך לו וימכר את כל אשר לו ויקן אתה |
| 47 Le royaume des Cieux est encore semblable à un filet jeté dans la mer, et ramassant des poissons de toute espèce. | 47 עוד דומה מלכות השמים למכמרת אשר הורדה לים ומינים שונים יאספו לתוכה |
| 48 Lorsqu'il est plein, les pêcheurs le tirent, et s'étant assis sur le bord du rivage, ils choisissent les bons et les mettent dans des vases, et rejettent les mauvais. | 48 וכאשר נמלאה העלו אתה אל שפת הים וישבו וילקטו את המינים הטובים לתוך הכלים ואת המשחתים השליכו חוצה |
| 49 Ainsi en sera-t-il à la fin du monde: les Anges viendront, et sépareront les méchants du milieu des justes, | 49 כן יהיה בקץ העולם יצאו המלאכים והבדילו את הרשעים מתוך הצדיקים |
| 50 et ils les jetteront dans la fournaise de feu. Là il y aura des pleurs et des grincements de dents. | 50 והשליכום אל תנור האש שם תהיה היללה וחרק השנים |
| 51 Avez-vous compris tout cela? Ils Lui dirent: Oui. | 51 ויאמר אליהם ישוע האתם הבינותם את כל זאת ויאמרו אליו כן אדנינו |
| 52 Il leur dit: C'est pourquoi tout scribe instruit de ce qui regarde le royaume des Cieux est semblable à un père de famille qui tire de son trésor des choses nouvelles et des choses anciennes. | 52 ויאמר אליהם על כן כל סופר המלמד למלכות השמים דומה לאיש בעל הבית המוציא מאוצרו חדשות וישנות |
| 53 Il arriva que, lorsque Jésus eut achevé ces paraboles, Il partit de là. | 53 ויהי ככלות ישוע את המשלים האלה ויעבר משם |
| 54 Et étant venu dans Son pays, Il les instruisait dans leurs synagogues, de sorte qu'ils étaient dans l'admiration et disaient: D'où viennent à Celui-ci cette sagesse et ces miracles? | 54 ויבא לארצו וילמד אתם בבית כנסתם עד כי השתוממו ויאמרו מאין לזה החכמה הזאת והגבורות |
| 55 N'est-ce pas là le fils du charpentier? Sa mère ne s'appelle-t-Elle pas Marie? Et Jacques, Joseph, Simon et Jude ne sont-ils pas Ses frères? | 55 הלא זה הוא בן החרש הלא אמו שמה מרים ואחיו יעקב ויוסי ושמעון ויהודה |
| 56 Et Ses soeurs ne sont-elles pas toutes parmi nous? D'où Lui viennent donc toutes ces choses? | 56 ואחיותיו הלא כלן אתנו הן ומאין איפוא לו כל אלה |
| 57 Et ils prenaient de Lui un sujet de scandale. Mais Jésus leur dit: Un prophète n'est sans honneur que dans son pays et dans sa maison. | 57 ויהי להם למכשול ויאמר ישוע אליהם אין הנביא נקלה כי אם בארצו ובביתו |
| 58 Et il ne fit pas là beaucoup de miracles, à cause de leur incrédulité. | 58 ולא עשה שם גבורות רבות מפני חסר אמונתם |
