Prima lettera ai Corinzi (האיגרת הראשונה אל הקורינתים) 1

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	VULGATA
1 מַשָּׂא דְבַר־יְהוָה אֶל־יִשְׂרָאֵל בְּיַד מַלְאָכִי	1 Onus verbi Domini ad Israël in manu Malachiæ.
2 אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְהוָה וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ הֲלֹוא־אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם־יְהוָה וָאֹהַב אֶת־יַעֲקֹב	2 Dilexi vos, dicit Dominus, et dixistis : In quo dilexisti nos ? Nonne frater erat Esau Jacob ? dicit Dominus : et dilexi Jacob,
3 וְאֶת־עֵשָׂו שָׂנֵאתִי וָאָשִׂים אֶת־הָרָיו שְׁמָמָה וְאֶת־נַחֲלָתֹו לְתַנֹּות מִדְבָּר	3 Esau autem odio habui, et posui montes ejus in solitudinem, et hæreditatem ejus in dracones deserti.
4 כִּי־תֹאמַר אֱדֹום רֻשַּׁשְׁנוּ וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבֹות כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאֹות הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרֹוס וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה וְהָעָם אֲשֶׁר־זָעַם יְהוָה עַד־עֹולָם	4 Quod si dixerit Idumæa : Destructi sumus, sed revertentes ædificabimus quæ destructa sunt : hæc dicit Dominus exercituum : Isti ædificabunt, et ego destruam : et vocabuntur termini impietatis, et populus cui iratus est Dominus usque in æternum.
5 וְעֵינֵיכֶם תִּרְאֶינָה וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ יִגְדַּל יְהוָה מֵעַל לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל	5 Et oculi vestri videbunt, et vos dicetis : Magnificetur Dominus super terminum Israël.
6 בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו וְאִם־אָב אָנִי אַיֵּה כְבֹודִי וְאִם־אֲדֹונִים אָנִי אַיֵּה מֹורָאִי אָמַר ׀ יְהוָה צְבָאֹות לָכֶם הַכֹּהֲנִים בֹּוזֵי שְׁמִי וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה בָזִינוּ אֶת־שְׁמֶךָ	6 Filius honorat patrem, et servus dominum suum. Si ergo pater ego sum, ubi est honor meus ? et si Dominus ego sum, ubi est timor meus ? dicit Dominus exercituum. Ad vos, o sacerdotes, qui despicitis nomen meum, et dixistis : In quo despeximus nomen tuum ?
7 מַגִּישִׁים עַל־מִזְבְּחִי לֶחֶם מְגֹאָל וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה גֵאַלְנוּךָ בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן יְהוָה נִבְזֶה הוּא	7 Offertis super altare meum panem pollutum, et dicitis : In quo polluimus te ? in eo quod dicitis : Mensa Domini despecta est.
8 וְכִי־תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין רָע וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה אֵין רָע הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אֹו הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ אָמַר יְהוָה צְבָאֹות	8 Si offeratis cæcum ad immolandum, nonne malum est ? et si offeratis claudum et languidum, nonne malum est ? offer illud duci tuo, si placuerit ei, aut si susceperit faciem tuam, dicit Dominus exercituum.
9 וְעַתָּה חַלּוּ־נָא פְנֵי־אֵל וִיחָנֵנוּ מִיֶּדְכֶם הָיְתָה זֹּאת הֲיִשָּׂא מִכֶּם פָּנִים אָמַר יְהוָה צְבָאֹות	9 Et nunc deprecamini vultum Dei ut misereatur vestri (de manu enim vestra factum est hoc), si quomodo suscipiat facies vestras, dicit Dominus exercituum.
10 מִי גַם־בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם וְלֹא־תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם אֵין־לִי חֵפֶץ בָּכֶם אָמַר יְהוָה צְבָאֹות וּמִנְחָה לֹא־אֶרְצֶה מִיֶּדְכֶם	10 Quis est in vobis qui claudat ostia, et incendat altare meum gratuito ? non est mihi voluntas in vobis, dicit Dominus exercituum, et munus non suscipiam de manu vestra.
11 כִּי מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ וְעַד־מְבֹואֹו גָּדֹול שְׁמִי בַּגֹּויִם וּבְכָל־מָקֹום מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהֹורָה כִּי־גָדֹול שְׁמִי בַּגֹּויִם אָמַר יְהוָה צְבָאֹות	11 Ab ortu enim solis usque ad occasum, magnum est nomen meum in gentibus, et in omni loco sacrificatur : et offertur nomini meo oblatio munda, quia magnum est nomen meum in gentibus, dicit Dominus exercituum.
12 וְאַתֶּם מְחַלְּלִים אֹותֹו בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן אֲדֹנָי מְגֹאָל הוּא וְנִיבֹו נִבְזֶה אָכְלֹו	12 Et vos polluistis illud in eo quod dicitis : Mensa Domini contaminata est, et quod superponitur contemptibilis est, cum igne qui illud devorat.
13 וַאֲמַרְתֶּם הִנֵּה מַתְּלָאָה וְהִפַּחְתֶּם אֹותֹו אָמַר יְהוָה צְבָאֹות וַהֲבֵאתֶם גָּזוּל וְאֶת־הַפִּסֵּחַ וְאֶת־הַחֹולֶה וַהֲבֵאתֶם אֶת־הַמִּנְחָה הַאֶרְצֶה אֹותָהּ מִיֶּדְכֶם אָמַר יְהוָה׃ ס	13 Et dixistis : Ecce de labore, et exsufflastis illud, dicit Dominus exercituum : et intulistis de rapinis claudum et languidum, et intulistis munus : numquid suscipiam illud de manu vestra ? dicit Dominus.
14 וְאָרוּר נֹוכֵל וְיֵשׁ בְּעֶדְרֹו זָכָר וְנֹדֵר וְזֹבֵחַ מָשְׁחָת לַאדֹנָי כִּי מֶלֶךְ גָּדֹול אָנִי אָמַר יְהוָה צְבָאֹות וּשְׁמִי נֹורָא בַגֹּויִם	14 Maledictus dolosus qui habet in grege suo masculum, et votum faciens immolat debile Domino : quia rex magnus ego, dicit Dominus exercituum, et nomen meum horribile in gentibus.
15 פֶּן־יֹאמְרוּ כִּי־לִשְׁמִי טָבָלְתִּי
16 אַךְ טָבַלְתִּי גַּם אֶת־בְּנֵי־בֵית אִסְטְפָנוֹס וּמִלְּבַד אֵלֶּה אֵינֶנִּי יֹדֵעַ אִם־טָבַלְתִּי עוֹד אִישׁ אַחֵר
17 כִּי לֹא שְׁלָחַנִי הַמָּשִׁיחַ לִטְבּוֹל כִּי אִם־לְבַשֵּׂר לֹא־בְחָכְמַת דְּבָרִים לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא־יִהְיֶה לָרִיק צְלָב הַמָּשִׁיחַ
18 כִּי־דְבַר הַצְּלָב סִכְלוּת הוּא לָאֹבְדִים אֲבָל לָנוּ הַנּוֹשָׁעִים גְּבוּרַת אֱלֹהִים הוּא
19 כִּי־כֵן כָּתוּב אֲאַבֵּד חָכְמַת חֲכָמִים וּבִינַת נְבוֹנִים אַסְתִּיר
20 אַיֵּה חָכָם אַיֵּה סֹפֵר אַיֵּה דֹּרֵשׁ הָעוֹלָם הַזֶּה הֲלֹא סִכֵּל הָאֱלֹהִים אֶת־חָכְמַת הָעוֹלָם הַזֶּה
21 כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר בְּחָכְמַת הָאֱלֹהִים לֹא יָדַע הָעוֹלָם אֶת־הָאֱלֹהִים בַּחָכְמָה הָיָה רָצוֹן לְפָנָיו לְהוֹשִׁיעַ בְּסִכְלוּת הַקְּרִיאָה אֵת הַמַּאֲמִינִים
22 כִּי הַיְּהוּדִים שֹׁאֲלִים לָהֶם אוֹת וְהַיְּוָנִים מְבַקְשִׁים חָכְמָה
23 וַאֲנַחְנוּ מַשְׁמִיעִים אֶת־הַמָּשִׁיחַ הַצָּלוּב מִכְשׁוֹל לַיְּהוּדִים וְסִכְלוּת לַיְּוָנִים
24 אֲבָל לַמְקֹרָאִים הֵן מִיהוּדִים הֵן מִיוָנִים אֶת־הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר הוּא גְּבוּרַת אֱלֹהִים וְחָכְמַת אֱלֹהִים
25 יַעַן כִּי סִכְלוּת הָאֵל חֲכָמָה הִיא מֵאָדָם וְחֻלְשַׁת הָאֵל חֲזָקָה הִיא מֵאָדָם
26 כִּי רְאוּ־נָא אַחַי אֶת־קְרִיאַתְכֶם שֶׁלֹּא רַבִּים הֵמָּה הַחֲכָמִים לְפִי הַבָּשָׂר לֹא רַבִּים הַשַּׁלִּיטִים וְלֹא רַבִּים הַחֹרִים
27 כִּי אִם־בַּסָּכָל שֶׁבָּעוֹלָם בָּחַר הָאֵל לְמַעַן בַּיֵּשׁ אֶת־הַחֲכָמִים וּבֶחָלוּשׁ שֶׁבָּעוֹלָם בָּחַר הָאֵל לְמַעַן בַּיֵּשׁ אֶת־הֶחָזָק
28 וּבְדַלַּת הָעוֹלָם בָּחַר הָאֵל וּבַנִּמְאָס וּבַאֲשֶׁר כְּאָיִן לְמַעַן בַּטֵּל אֵת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ
29 כְּדֵי שֶׁלֹּא־יִתְהַלֵּל לְפָנָיו כָּל־בָּשָׂר
30 וּמִמֶּנּוּ אַתֶּם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר הָיָה לָנוּ לְחָכְמָה מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְלִצְדָקָה וְלִקְדֻשָׁה וְלִפְדוּת
31 וִיהִי כַּכָּתוּב הַמִּתְהַלֵּל יִתְהַלֵּל בַּיהוֹה