| 1 ובשנת שתים למלכות נבכדנצר חלם נבכדנצר חלמות ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו | 1 Nel secondo anno della sovranità di Nabucodonosor, Nabucodonosor ebbe un sogno: il suo spirito fu agitato e il sonno lo abbandonò. |
| 2 ויאמר המלך לקרא לחרטמים ולאשפים ולמכשפים ולכשדים להגיד למלך חלמתיו ויבאו ויעמדו לפני המלך | 2 Allora il re fece convocare i maghi, gli indovini, gli incantatori e i caldei affinché interpretassero il sogno al re. Ed essi vennero e si presentarono al re. |
| 3 ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את החלום | 3 Disse loro il re: «Ho avuto un sogno ed è turbato il mio spirito finché non conosca il sogno». |
| 4 וידברו הכשדים למלך ארמית מלכא לעלמין חיי אמר חלמא לעבדיך ופשרא נחוא | 4 I caldei risposero al re: Aramaico: «O re, vivi in eterno! Esponi il sogno ai tuoi servitori e ne indicheremo l’interpretazione». |
| 5 ענה מלכא ואמר לכשדיא מלתא מני אזדא הן לא תהודעונני חלמא ופשרה הדמין תתעבדון ובתיכון נולי יתשמון | 5 In risposta, il re disse ai caldei: «Ho deciso: se non mi farete conoscere il sogno e la sua interpretazione, sarete fatti a pezzi e le vostre case saranno ridotte in rovina; |
| 6 והן חלמא ופשרה תהחון מתנן ונבזבה ויקר שגיא תקבלון מן קדמי להן חלמא ופשרה החוני | 6 se invece esporrete il sogno e il suo significato, riceverete da parte mia doni e regali e grande onore. Perciò esponetemi il sogno e il suo significato». |
| 7 ענו תנינות ואמרין מלכא חלמא יאמר לעבדוהי ופשרה נהחוה | 7 Quelli risposero per la seconda volta: «Il re racconti il sogno ai suoi servitori e noi ne daremo la spiegazione». |
| 8 ענה מלכא ואמר מן יציב ידע אנה די עדנא אנתון זבנין כל קבל די חזיתון די אזדא מני מלתא | 8 Soggiunse il re: «Certo, so che volete guadagnare tempo appunto perché ho deciso |
| 9 די הן חלמא לא תהודענני חדה היא דתכון ומלה כדבה ושחיתה הזמנתון למאמר קדמי עד די עדנא ישתנא להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרה תהחונני | 9 che, se non mi fate conoscere i sogno, una sola è la vostra sorte, e che concertate di dirmi una risposta falsa e ingannatrice finché il tempo passi. Perciò raccontatemi il sogno affinché sappia che potete indicarmene l’interpretazione». |
| 10 ענו כשדיא קדם מלכא ואמרין לא איתי אנש על יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויה כל קבל די כל מלך רב ושליט מלה כדנה לא שאל לכל חרטם ואשף וכשדי | 10 Risposero i caldei al re: «Non c'è uomo al mondo che possa risolvere la questione del re; perciò nessun re, per quanto grande e potente, ha domandato una cosa simile a qualunque mago o incantatore o caldeo. |
| 11 ומלתא די מלכה שאל יקירה ואחרן לא איתי די יחונה קדם מלכא להן אלהין די מדרהון עם בשרא לא איתוהי | 11 La questione poi che il re pone è difficile e non c'è altri che possa risolverla davanti al re se non gli dèi il cui soggiorno non è tra gli uomini». |
| 12 כל קבל דנה מלכא בנס וקצף שגיא ואמר להובדה לכל חכימי בבל | 12 Quindi il re andò sulle furie, si sdegnò fortemente e ordinò di mettere a morte tutti i saggi di Babilonia. |
| 13 ודתא נפקת וחכימיא מתקטלין ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה | 13 Fu promulgato l’ordine di uccidere tutti i saggi e si cercava Daniele e i suoi compagni per ucciderli. |
| 14 באדין דניאל התיב עטא וטעם לאריוך רב טבחיא די מלכא די נפק לקטלה לחכימי בבל | 14 Allora Daniele si rivolse con intelligenza e accorgimento ad Arioch, capo delle guardie del re, che era uscito per uccidere i saggi di Babilonia. |
| 15 ענה ואמר לאריוך שליטא די מלכא על מה דתא מהחצפה מן קדם מלכא אדין מלתא הודע אריוך לדניאל | 15 Prese a parlare ad Arioch, plenipotenziario del re: «Perché un decreto così severo da parte del re?» Allora Arioch spiegò la cosa a Daniele. |
| 16 ודניאל על ובעה מן מלכא די זמן ינתן לה ופשרא להחויה למלכא | 16 Daniele poi entrò e domandò al re che gli fosse concesso il tempo per dare al re l’interpretazione. |
| 17 אדין דניאל לביתה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע | 17 Daniele, allora, andò a casa e riferì il fatto ad Anania, Azaria e Mishael, suoi compagni, |
| 18 ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזה דנה די לא יהבדון דניאל וחברוהי עם שאר חכימי בבל | 18 affinché implorassero misericordia dal Dio del cielo intorno a quel mistero, così che non perissero Daniele e i suoi compagni con il resto dei saggi di Babilonia. |
| 19 אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזה גלי אדין דניאל ברך לאלה שמיא | 19 Allora a Daniele fu rivelato il mistero in una visione notturna. Quindi Daniele benedisse il Dio del cielo. |
| 20 ענה דניאל ואמר להוא שמה די אלהא מברך מן עלמא ועד עלמא די חכמתא וגבורתא די לה היא | 20 Prese a dire Daniele: «Il nome di Dio sia benedetto di eternità in eternità poiché possiede sapienza e fortezza. |
| 21 והוא מהשנא עדניא וזמניא מהעדה מלכין ומהקים מלכין יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה | 21 È lui che muta i tempi e le stagioni che depone i re e li rimette sul trono, che concede la saggezza ai sapienti e la scienza a coloro che comprendono. |
| 22 הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהירא עמה שרא | 22 È lui che svela le cose profonde e occulte, che conosce ciò che è avvolto nelle tenebre; e la Iuce abita presso di lui: |
| 23 לך אלה אבהתי מהודא ומשבח אנה די חכמתא וגבורתא יהבת לי וכען הודעתני די בעינא מנך די מלת מלכא הודעתנא | 23 A te io dei miei padri, rendo lode e gloria perché mi hai concesso sapienza e forza; ora poi mi hai fatto conoscere ciò che abbiamo implorato da te perché ci hai illuminato sulla questione del re». |
| 24 כל קבל דנה דניאל על על אריוך די מני מלכא להובדה לחכימי בבל אזל וכן אמר לה לחכימי בבל אל תהובד העלני קדם מלכא ופשרא למלכא אחוא | 24 Quindi Daniele sì recò da Arioch cui il re aveva dato l’incarico di uccidere i saggi di Babilonia, e così disse: «Non uccidere i sapienti di Babilonia; introducimi dal re e gli riferirò la spiegazione». |
| 25 אדין אריוך בהתבהלה הנעל לדניאל קדם מלכא וכן אמר לה די השכחת גבר מן בני גלותא די יהוד די פשרא למלכא יהודע | 25 Allora Arioch si affrettò a introdurre Daniele dal re e gli disse: «Ho trovato un uomo fra i deportati di Giuda che potrà esporre al re la spiegazione». |
| 26 ענה מלכא ואמר לדניאל די שמה בלטשאצר האיתיך כהל להודעתני חלמא די חזית ופשרה | 26 Il re prese a parlare a Daniele, chiamato Baltazzar: «Sei forse capace di raccontarmi il sogno che ho fatto e la sua interpretazione?» |
| 27 ענה דניאל קדם מלכא ואמר רזה די מלכא שאל לא חכימין אשפין חרטמין גזרין יכלין להחויה למלכא | 27 Daniele rispose al re: «Non ci sono saggi, incantatori, maghi, scongiuratori capaci di spiegare al re il mistero che egli ricerca; |
| 28 ברם איתי אלה בשמיא גלא רזין והודע למלכא נבוכדנצר מה די להוא באחרית יומיא חלמך וחזוי ראשך על משכבך דנה הוא | 28 ma c'è un Dio in cielo che svela i misteri. Egli ha fatto conoscere al re Nabucodonosor ciò che avverrà alla fine dei giorni. Il tuo sogno e le visioni della tua mente sul tuo letto sono queste. |
| 29 אנתה מלכא רעיונך על משכבך סלקו מה די להוא אחרי דנה וגלא רזיא הודעך מה די להוא | 29 I tuoi pensieri, o re, nel tuo letto, arrivano a ciò che avverrà in seguito, e chi svela i misteri mostra a te ciò che avverrà. |
| 30 ואנה לא בחכמה די איתי בי מן כל חייא רזא דנה גלי לי להן על דברת די פשרא למלכא יהודעון ורעיוני לבבך תנדע | 30 Quanto a me, non mi fu svelato questo segreto per una saggezza che in me è superiore a quella degli altri viventi, ma appunto perché si esponesse al re l’interpretazione e tu conoscessi i pensieri del tuo cuore. |
| 31 אנתה מלכא חזה הוית ואלו צלם חד שגיא צלמא דכן רב וזיוה יתיר קאם לקבלך ורוה דחיל | 31 Tu, o re, stavi osservando: ed ecco una statua — molto grande era quella — e il suo splendore straordinario; si ergeva di fronte a te e il suo aspetto era terribile. |
| 32 הוא צלמא ראשה די דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתה די נחש | 32 La testa di questa statua era d’oro puro, il petto e le braccia ’argento, il ventre e le cosce di bronzo, |
| 33 שקוהי די פרזל רגלוהי מנהון די פרזל ומנהון די חסף | 33 le gambe di ferro, i piedi parte di ferro e parte di argilla. |
| 34 חזה הוית עד די התגזרת אבן די לא בידין ומחת לצלמא על רגלוהי די פרזלא וחספא והדקת המון | 34 Osservavi: ed ecco una pietra si staccò da una montagna senza l’intervento di una mano e sbatté contro la statua, sui piedi di ferro e di argilla, e li stritolò. |
| 35 באדין דקו כחדה פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא והוו כעור מן אדרי קיט ונשא המון רוחא וכל אתר לא השתכח להון ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלת כל ארעא | 35 Allora, nello stesso tempo, si frantumarono il ferro, l’argilla, il bronzo, l’argento e l’oro e divennero come pula sulle aie d’estate, e il vento li disperse senza lasciare alcuna traccia; e la pietra che colpì la statua divenne una grande montagna e riempì la terra. |
| 36 דנה חלמא ופשרה נאמר קדם מלכא | 36 Questo è il sogno; al re riferiremo poi l’interpretazione. |
| 37 אנתה מלכא מלך מלכיא די אלה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב לך | 37 Tu, o re, re dei re, cui il Dio del cielo ha concesso il regno, la potenza e la maestà |
| 38 ובכל די דארין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון אנתה הוא ראשה די דהבא | 38 e nel potere del quale ha messo ogni luogo abitato dagli uomini, dalle bestie selvatiche e dagli uccelli del cielo, e che ha stabilito padrone su tutto, tu sei la testa d’oro. |
| 39 ובתרך תקום מלכו אחרי ארעא מנך ומלכו תליתיא אחרי די נחשא די תשלט בכל ארעא | 39 Ma dopo di te sorgerà un altro regno, inferiore al tuo, e un terzo di bronzo che dominerà su tutta la terra, |
| 40 ומלכו רביעיה תהוא תקיפה כפרזלא כל קבל די פרזלא מהדק וחשל כלא וכפרזלא די מרעע כל אלין תדק ותרע | 40 e un quarto sarà forte come il ferro poiché il ferro infrange e stritola tutto e, come il ferro, infrangerà e distruggerà tutti quelli. |
| 41 ודי חזיתה רגליא ואצבעתא מנהון חסף די פחר ומנהון פרזל מלכו פליגה תהוה ומן נצבתא די פרזלא להוא בה כל קבל די חזיתה פרזלא מערב בחסף טינא | 41 Tu hai visto i piedi e le dita in parte di argilla da vasaio e in parte di ferro: il regno sarà diviso, ma avrà un po’ della consistenza del ferro, appunto perché hai visto il ferro mescolato con argilla fangosa. |
| 42 ואצבעת רגליא מנהון פרזל ומנהון חסף מן קצת מלכותא תהוה תקיפה ומנה תהוה תבירה | 42 Hai visto le dita dei piedi in parte di ferro e in parte di argilla: una parte del regno sarà salda, ma una parte sarà fragile. |
| 43 די חזית פרזלא מערב בחסף טינא מתערבין להון בזרע אנשא ולא להון דבקין דנה עם דנה הא כדי פרזלא לא מתערב עם חספא | 43 E, siccome hai visto ferro mescolato con argilla fangosa, si legheranno mediante seme umano, ma non si fonderanno l’un con l’altro come il ferro non si fonde con l’argilla. |
| 44 וביומיהון די מלכיא אנון יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל ומלכותה לעם אחרן לא תשתבק תדק ותסיף כל אלין מלכותא והיא תקום לעלמיא | 44 E al tempo di questi re, il Dio del cielo farà sorgere un regno che non perirà mai, la cui sovranità non sarà trasmessa ad altro popolo e che stritolerà e distruggerà tutti quei regni e rimarrà per sempre. |
| 45 כל קבל די חזית די מטורא אתגזרת אבן די לא בידין והדקת פרזלא נחשא חספא כספא ודהבא אלה רב הודע למלכא מה די להוא אחרי דנה ויציב חלמא ומהימן פשרה | 45 Hai visto la pietra staccarsi dal monte senza essere spinta da mano alcuna e stritolare il ferro, il bronzo, l’argilla, l’argento e l’oro: il grande Dio ha fatto conoscere al re ciò che avverrà in seguito. Il sogno è degno di fede e l’interpretazione sicura». |
| 46 באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגד ומנחה וניחחין אמר לנסכה לה | 46 Allora il re Nabucodonosor si prostrò sulla sua faccia, adorò Daniele e ordinò che gli si offrissero libazioni di grato odore. |
| 47 ענה מלכא לדניאל ואמר מן קשט די אלהכון הוא אלה אלהין ומרא מלכין וגלה רזין די יכלת למגלא רזה דנה | 47 Il re prese a parlare a Daniele: «Certo, il vostro Dio è il Dio degli dèi e il Signore dei regni e svela i misteri perché tu hai potuto svelare questo segreto». |
| 48 אדין מלכא לדניאל רבי ומתנן רברבן שגיאן יהב לה והשלטה על כל מדינת בבל ורב סגנין על כל חכימי בבל | 48 Allora il re innalzò Daniele e gli diede molti grandi doni e lo mise a capo di tutte le province di Babilonia e dei grandi prefetti e di tutti i saggi di Babilonia. |
| 49 ודניאל בעא מן מלכא ומני על עבידתא די מדינת בבל לשדרך מישך ועבד נגו ודניאל בתרע מלכא | 49 È Daniele propose al re, e questi mise Sidrach, Misach e Abdenego a capo della amministrazione della provincia di Babilonia. Daniele poi restava alla porta del re. |
