Lettera di Giuda - (מכתב יהודה) 10

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 כִּי הַתּוֹרָה בִּהְיוֹת בָּהּ צֵל הַטֹּבוֹת הָעֲתִידוֹת וְלֹא מַרְאֵה עֶצֶם הַדְּבָרִים אֵין בִּיכָלְתָּהּ לְהַשְׁלִים אֶת־הַקְּרֵבִים בַּקָּרְבָּנוֹת הָהֵם אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ תָמִיד מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה	1 Umbram enim habens lex bonorum futurorum, non ip sam imaginem rerum, per singulos annos iisdem ipsis hostiis, quas offerunt indesinenter, numquam potest accedentes perfectos facere.
2 כִּי לוּלֵא זֹאת חָדְלוּ מֵהֲבִיאָם בַּאֲשֶׁר הַמַּקְרִיבִים בְּהִטָּהֲרָם פַּעַם אַחַת לֹא־הָיְתָה בָהֶם עוֹד רִגְשַׁת חֲטָאִים	2 Alioquin nonne cessassent offerri, ideo quod nullam haberent ultra conscientiam peccatorum cultores semel mundati?
3 אֲבָל יֶשׁ־שָׁם הַזְכָּרַת הַחֲטָאִים שָׁנָה בְשָׁנָה	3 Sed in ipsis commemoratio peccatorum per singulos annos fit.
4 כִּי דַם־הַפָּרִים וְהַשְּׂעִירִים לֹא יוּכַל לְהָסִיר חֲטָאִים	4 Impossibile enim est sanguinem taurorum et hircorum auferre peccata.
5 וּבַעֲבוּר זֹאת אֹמֵר בְּבוֹאוֹ לָעוֹלָם זֶבַח וּמִנְחָה לֹא חָפַצְתָּ גּוּף כּוֹנַנְתָּ לִּי	5 Ideo ingrediens mundum dicit: “ Hostiam et oblationem noluisti, corpus autem aptasti mihi;
6 עוֹלָה וְחַטָּאָה לֹא שָׁאָלְתָּ	6 holocautomata et sacrificia pro peccato non tibi placuerunt.
7 אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה־בָאתִי בִּמְגִלַּת־סֵפֶר כָּתוּב עָלַי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹהָי	7 Tunc dixi: Ecce venio, in capitulo libri scriptum est de me, ut faciam, Deus, voluntatem tuam ”.
8 אַחֲרֵי אָמְרוֹ לְמַעְלָה זֶבַח וּמִנְחָה עוֹלָה וְחַטָּאָה לֹא חָפַצְתָּ וְלֹא שָׁאָלְתָּ אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ אֹתָם עַל־פִּי הַתּוֹרָה	8 Superius dicens: “ Hostias et oblationes et holocautomata et sacrificia pro peccato noluisti, nec placuerunt tibi ”, quae secundum legem offeruntur,
9 אָז אָמַר הִנֵּה־בָאתִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹהָי מַעֲבִיר בָּזֶה אֶת־הָרִאשׁוֹנָה לְמַעַן הָקִים אֶת־הַשְּׁנִיָּה	9 tunc dixit: “ Ecce venio, ut faciam voluntatem tuam ”. Aufert primum, ut secundum statuat;
10 וּבָרָצוֹן הַזֶּה מְקֻדָּשִׁים אֲנַחְנוּ עַל־יְדֵי הַקְרָבַת קָרְבַּן גּוּף יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בְּפַעַם אֶחָת	10 in qua voluntate sanctificati sumus per oblationem corporis Christi Iesu in semel.
11 וְכָל־כֹּהֵן עֹמֵד יוֹם יוֹם לְשָׁרֵת וּמוֹסִיף פְּעָמִים רַבּוֹת לְהַקְרִיב אֹתָם הַקָּרְבָּנוֹת אֲשֶׁר לֹא־יוּכְלוּ לְעוֹלָם לְהַעֲבִיר חֲטָאִים	11 Et omnis quidem sacerdos stat cotidie ministrans et easdem saepe offerens hostias, quae numquam possunt auferre peccata.
12 אוּלָם זֶה אַחֲרֵי הַקְרִיבוֹ זֶבַח אֶחָד עַל־הַחֲטָאִים יָשַׁב עַד־עוֹלָם לִימִין הָאֱלֹהִים	12 Hic autem, una pro peccatis oblata hostia, in sempiternum consedit in dextera Dei,
13 וְחַכֹּה יְחַכֶּה עַד כִּי־יוּשְׁתוּ אֹיְבָיו הֲדֹם לְרַגְלָיו	13 de cetero exspectans, donec ponantur inimici eius scabellum pedum eius;
14 כִּי הוּא בְּקָרְבָּן אֶחָד הִשְׁלִים לָנֶצַח אֶת־הַמְקֻדָּשִׁים	14 una enim oblatione consummavit in sempiternum eos, qui sanctificantur.
15 וְאַף־רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מֵעִיד לָנוּ עַל־זֹאת כִּי אַחֲרֵי אָמְרוֹ	15 Testificatur autem nobis et Spiritus Sanctus; postquam enim dixit:
16 זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אִתָּם אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם אָמַר יְהוָֹה נָתַתִּי אֶת־תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל־לִבָּם אֶכְתֳּבֶנָּה	16 “ Hoc est testamentum, quod testabor ad illos post dies illos, dicit Dominus, dando leges meas in cordibus eorum, et in mente eorum superscribam eas;
17 וְלַעֲוֺנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר־עוֹד	17 et peccatorum eorum et iniquitatum eorum iam non recordabor amplius ”.
18 וְהִנֵּה בַּאֲשֶׁר נִסְלְחוּ הַחֲטָאִים אֵין עוֹד קָרְבָּן עֲלֵיהֶם	18 Ubi autem horum remissio, iam non oblatio pro peccato.
19 וְעַתָּה אֶחָי בִּהְיוֹת לָנוּ בִּטְחוֹן דֶּרֶךְ הַקֹּדֶשׁ בְּדַם יֵשׁוּעַ	19 Habentes itaque, fratres, fiduciam in introitum Sanctorum in sanguine Iesu,
20 דֶּרֶךְ חָדָשׁ וָחָי אֲשֶׁר חִדֵּשׁ לָנוּ בַּפָּרֹכֶת הִיא בְשָׂרוֹ	20 quam initiavit nobis viam novam et viventem per velamen, id est carnem suam,
21 וּבִהְיוֹת לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל עַל־בֵּית אֱלֹהִים	21 et sacerdotem magnum super domum Dei,
22 נִקְרְבָה־נָּא בְּלֵבָב שָׁלֵם וּבֶאֱמוּנָה תְמִימָה מְטֹהָרִים בְּהַזָּיַת לְבָבֵנוּ מֵרוּחַ רָעָה וּרְחוּצֵי בָשָׂר בְּמַיִם טְהוֹרִים	22 accedamus cum vero corde in plenitudine fidei, aspersi corda a conscientia mala et abluti corpus aqua munda;
23 נַחֲזִיקָה בְּהוֹדָיַת הַתִּקְוָה בַּל־נִמּוֹט כִּי־נֶאֱמָן הַמַּבְטִיחַ	23 teneamus spei confessionem indeclinabilem, fidelis enim est, qui repromisit;
24 וְנִתְבּוֹנְנָה זֶה עַל־זֶה לְעוֹרֵר אֹתָנוּ לְאַהֲבָה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים	24 et consideremus invicem in provocationem caritatis et bonorum operum,
25 וְאַל־נַעֲזֹב אֶת־כְּנֵסִיָּתֵנוּ כְּמִנְהַג קְצָת אֲנָשִׁים כִּי אִם־נוֹכִיחַ אִישׁ אֶת־אָחִיו וּבְיוֹתֵר בִּרְאֹתְכֶם כִּי־קָרוֹב הַיּוֹם	25 non deserentes congregationem nostram, sicut est consuetudinis quibusdam, sed exhortantes, et tanto magis quanto videtis appropinquantem diem.
26 כִּי אִם־נֶחֱטָא בְזָדוֹן אַחֲרֵי אֲשֶׁר קִבַּלְנוּ דַּעַת הָאֱמֶת לֹא־יִשָּׁאֵר עוֹד זֶבַח קָרְבָּן לְכַפֵּר עַל־הַחֵטְא	26 Voluntarie enim peccantibus nobis, post acceptam notitiam veritatis, iam non relinquitur pro peccatis hostia,
27 כִּי אִם־בִּעוּתֵי הַדִּין הֶעָתִיד וְאֵשׁ קִנְאָה אֲשֶׁר תֹּאכַל אֶת־הַצֹּרְרִים	27 terribilis autem quaedam exspectatio iudicii, et ignis aemulatio, quae consumptura est adversarios.
28 הֵן אִישׁ כִּי־יָפֵר תּוֹרַת משֶׁה מוֹת יָמוּת בְּלִי חֶמְלָה עַל־פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ־שְׁלשָׁה	28 Irritam quis faciens legem Moysis, sine ulla miseratione duobus vel tribus testibus moritur;
29 מַה־תַּחְשְׁבוּ כַּמָּה יִגְדַּל הָעֹנֶשׁ הָרָאוּי לָרֹמֵס בְּרַגְלוֹ אֶת־בֶּן־הָאֱלֹהִים וְחשֵׁב לְחֹל אֶת־דַּם הַבְּרִית אֲשֶׁר־הוּא מְקֻדָּשׁ בּוֹ וּמְחָרֵף אֶת־רוּחַ הֶחָסֶד	29 quanto deteriora putatis merebitur supplicia, qui Filium Dei conculcaverit et sanguinem testamenti communem duxerit, in quo sanctificatus est, et Spiritui gratiae contumeliam fecerit?
30 כִּי־יָדַעְנוּ אֶת־הָאֹמֵר לִי נָקָם וְשִׁלֵּם אָמַר יְהוָֹה וְעוֹד כִּי־יָדִין יְהוָֹה עַמּוֹ	30 Scimus enim eum, qui dixit: “ Mihi vindicta, ego retribuam ”; et iterum: “ Iudicabit Dominus populum suum ”.
31 מַה־נּוֹרָא לִנְפֹּל בְּיַד אֱלֹהִים חַיִּים	31 Horrendum est incidere in manus Dei viventis.
32 אֲבָל זִכְרוּ־נָא אֶת־הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים כִּי אָז אַחֲרֵי אֹרוּ עֵינֵיכֶם נְשָׂאתֶם כֹּבֶד עִנּוּיִם רַבִּים	32 Rememoramini autem pristinos dies, in quibus illuminati magnum certamen sustinuistis passionum,
33 פַּעַם בִּהְיוֹתְכֶם לְרַאֲוָה בְּחֶרְפָּה וְתוּגָה פַּעַם בְּהִשְׁתַּתֵּף לַאֲשֶׁר־הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם כָּזֹאת	33 in altero quidem opprobriis et tribulationibus spectaculum facti, in altero autem socii taliter conversantium effecti;
34 כִּי הִצְטָעַרְתֶּם עַל־מוֹסֵרָי וּגְזֵלַת רְכוּשְׁכֶם סְבַלְתֶּם בְּשִׂמְחָה מִדַּעְתְּכֶם בְּנַפְשְׁכֶם שֶׁיֵּשׁ־לָכֶם בַּשָּׁמַיִם קִנְיָן טוֹב מִמֶּנּוּ וְקַיָּם לָעַד	34 nam et vinctis compassi estis et rapinam bonorum vestrorum cum gaudio suscepistis, cognoscentes vos habere meliorem substantiam et manentem.
35 לָכֵן אַל־תַּשְׁלִיכוּ אֶת־בִּטְחוֹנְכֶם כִּי יֶשׁ־לוֹ שָׂכָר רָב	35 Nolite itaque abicere confidentiam vestram, quae magnam habet remunerationem;
36 כִּי צְרִיכִים אַתֶּם לְסַבְלָנוּת לְמַעַן תַּעֲשֹוּ רְצוֹן אֱלֹהִים וּנְשָׂאתֶם אֶת־הַהַבְטָחָה	36 patientia enim vobis necessaria est, ut voluntatem Dei facientes reportetis promissionem.
37 כִּי עוֹד מְעַט־רָגַע וְהַבָּא יָבֹא לֹא יְאַחֵר	37 Adhuc enim modicum quantulum, qui venturus est, veniet et non tardabit.
38 הַצַּדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה וְאִם־יִסֹּג אָחוֹר לֹא־רָצְתָה נַפְשִׁי בּוֹ	38 Iustus autem meus ex fide vivet; quod si subtraxerit se, non sibi complacet in eo anima mea.
39 אָמְנָם אֲנַחְנוּ אֵינֶנּוּ מִן־הַנְּסוֹגִים אָחוֹר לְאָבְדָם כִּי אִם־מִן־הַמַּאֲמִינִים לְהַצָּלַת הַנֶּפֶשׁ	39 Nos autem non sumus subtractionis in perditionem, sed fidei in acquisitionem animae.