Lettera ai Colossesi - מכתב לקולוסים 9

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBLES DES PEUPLES
1 וְשָׁאוּל עוֹדֶנּוּ יְפֵחַ זַעַם וָרֶצַח עַל־תַּלְמִידֵי הָאָדוֹן וַיָּבֹא אֶל־הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל	1 Pendant ce temps Saul ne démordait pas de sa soif de violence et de meurtre contre les disciples du Seigneur. Il alla trouver le grand prêtre
2 וַיִּשְׁאַל מֵאִתּוֹ מִכְתָּבִים לְדַמֶּשֶׂק אֶל־בָּתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת לְמַעַן אֲשֶׁר יֶאֱסֹר אֶת־אֲשֶׁר יִמְצָא בַּדֶּרֶךְ הַהִיא אֲנָשִׁים אוֹ נָשִׁים וִיבִיאֵם יְרוּשָׁלָיִם	2 pour lui demander des lettres de pouvoir à l’intention des synagogues de Damas. Il voulait faire enchaîner les hommes et les femmes appartenant au Chemin qu’il pourrait y trouver; il les amènerait ensuite à Jérusalem.
3 וַיְהִי הוּא הֹלֵךְ וְקָרֵב לְדַמֶּשֶׂק וְהִנֵּה פִתְאֹם נָגַהּ עָלָיו מִסָּבִיב אוֹר מִן־הַשָּׁמָיִם	3 Il se met donc en route et, comme il approche de Damas, une lumière venue du ciel resplendit auprès de lui.
4 וַיִּפֹּל אָרְצָה וַיִּשְׁמַע קוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו שָׁאוּל שָׁאוּל לָמָּה תִרְדְּפֵנִי	4 Il tombe par terre et entend une voix qui lui parle: "Saul, Saul, pourquoi me persécutes-tu?”
5 וַיֹּאמֶר מִי אַתָּה אֲדֹנִי וַיֹּאמֶר הָאָדוֹן אָנֹכִי יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר אַתָּה רוֹדֵף קָשֶׁה לְךָ לִבְעֹט בַּדָּרְבֹנוֹת	5 Il demande: "Qui es-tu, Seigneur?” Et lui répond: "Je suis Jésus que tu persécutes.
6 וְהוּא חָרֵד וְנִבְעָת וַיֹּאמֶר אֲדֹנִי מַה־תַּחְפֹּץ וְאֶעֱשֶׂה וַיַּעַן הָאָדוֹן קוּם לֵךְ הָעִירָה וְיֵאָמֵר לְךָ אֶת־אֲשֶׁר עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת	6 Mais relève-toi et entre dans la ville; là on te dira ce que tu dois faire.”
7 וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתּוֹ עָמְדוּ נֶאֱלָמִים כִּי שָׁמְעוּ אֶת־הַקּוֹל וְאִישׁ לֹא הִבִּיטוּ	7 Les hommes qui faisaient route avec lui restaient sans comprendre: ils entendaient parler, mais ils ne voyaient personne,
8 וַיָּקָם שָׁאוּל מִן־הָאָרֶץ וּבְפָתְחוֹ אֶת־עֵינָיו לֹא רָאָה אִישׁ וַיַּחֲזִיקוּ בְיָדוֹ וַיּוֹלִיכֻהוּ לְדַמָּשֶׂק	8 et lorsque Saul se relève de terre, il a beau ouvrir les yeux, il ne voit rien. Ils le prennent donc par la main et l’amènent à Damas.
9 וַיֶּחְשְׁכוּ עֵינָיו מֵרְאוֹת שְׁלשֶׁת יָמִים וְלֹא אָכַל וְלֹא שָׁתָה	9 Là il reste trois jours ne voyant rien, sans boire et sans manger.
10 וְתַלְמִיד אֶחָד הָיָה בְדַמֶּשֶׂק חֲנַנְיָה שְׁמוֹ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאָדוֹן בַּמַּחֲזֶה חֲנַנְיָה וַיֹּאמֶר הִנְנִי אֲדֹנִי	10 Il y avait à Damas un disciple du nom d’Ananias. Le Seigneur l’appela dans une vision: "Ananias!” Il répondit: "Me voici, Seigneur!”
11 וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאָדוֹן קוּם לֵךְ אֶל־הָרְחוֹב הַנִּקְרָא הַיָּשָׁר וּשְׁאַל בְּבֵית יְהוּדָה לְאִישׁ טַרְסִי וּשְׁמוֹ שָׁאוּל כִּי הִנֵּה־הוּא מִתְפַּלֵּל	11 Et le Seigneur lui dit: "Lève-toi et va jusqu’à la Rue Droite. Tu iras trouver dans la maison de Judas un certain Saul qui est de Tarse. En ce moment il est en prière;
12 וַיַּרְא בַּמַּחֲזֶה וְהִנֵּה־אִישׁ וּשְׁמוֹ חֲנַנְיָה בָּא הַחַדְרָה וְשָׂם עָלָיו אֶת־יָדוֹ לְמַעַן יָשׁוּב וְיִרְאֶה	12 il a vu en vision un homme du nom d’Ananias qui lui imposait les mains afin qu’il recouvre la vue.”
13 וַיַּעַן חֲנַנְיָה וַיֹּאמַר אֲדֹנִי שָׁמַעְתִּי רַבִּים מְסַפְּרִים עַל־הָאִישׁ הַזֶּה כַּמָּה רָעוֹת עָשָׂה לִקְדוֹשֶׁיךָ בִּירוּשָׁלָיִם	13 Ananias reprit: "Seigneur, bien des gens m’ont parlé de lui et de tout le mal qu’il a fait aux saints à Jérusalem.
14 וְגַם־פֹּה רִשְׁיוֹן יֶשׁ־לוֹ מֵאֵת רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים לֶאֱסֹר אֶת־כָּל־הַקֹּרְאִים בִּשְׁמֶךָ	14 Et ici même le grand prêtre lui a donné pouvoir pour faire enchaîner tous ceux qui invoquent ton nom.”
15 וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאָדוֹן לֵךְ כִּי־כְלִי חֵפֶץ הוּא לִי לָשֵׂאת אֶת־שְׁמִי לִפְנֵי גוֹיִם וּמְלָכִים וְלִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל	15 Mais le Seigneur lui dit: "Vas-y donc. Il sera pour moi un instrument exceptionnel pour porter mon nom devant les païens et leurs rois, tout comme devant les fils d’Israël.
16 כִּי אֲנִי אַרְאֵהוּ כַּמָּה יֶשׁ־לוֹ לִסְבֹּל לְמַעַן שְׁמִי	16 Je me charge de lui montrer tout ce qu’il aura à souffrir pour mon Nom.”
17 וַיֵּלֶךְ חֲנַנְיָה וַיָּבֹא הַבָּיְתָה וַיָּשֶׂם אֶת־יָדָיו עָלָיו וַיֹּאמַר שָׁאוּל אָחִי הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר־בָּאתָ בָּהּ שְׁלָחַנִי לְמַעַן תָּשׁוּב וְתִרְאֶה וְתִמָּלֵא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ	17 Ananias partit donc. Il entra dans cette maison et lui fit l’imposition des mains en disant: "Frère Saul, c’est le Seigneur qui m’envoie, Jésus lui-même qui t’est apparu sur ta route: recouvre la vue et sois rempli de l’Esprit Saint.”
18 וּכְרֶגַע נָפְלוּ מֵעַל עֵינָיו כְּמוֹ קַשְׂקַשִּׂים וַיָּשָׁב פִּתְאֹם לִרְאוֹת וַיָּקָם וַיִּטָּבֵל	18 Aussitôt tombèrent de ses yeux comme des écailles et il put voir. Il se leva et fut baptisé,
19 וַיֹּאכַל לֶחֶם וַיֶּחֱזָק וַיֵּשֶׁב שָׁאוּל יָמִים אֲחָדִים עִם־הַתַּלְמִידִים אֲשֶׁר בְּדַמָּשֶׂק	19 puis il recommença à s’alimenter et reprit des forces. Saul resta quelques jours avec les disciples de Damas,
20 וַיְמַהֵר וַיִּקְרָא בְּבָתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת אֶת־הַמָּשִׁיחַ לֵאמֹר כִּי־הוּא הוּא בֶן־הָאֱלֹהִים	20 mais bien vite il se mit à parler de Jésus dans les synagogues: il le présentait comme le Fils de Dieu.
21 וַיִּשְׁתּוֹמְמוּ כָל־הַשֹּׁמְעִים וַיֹּאמְרוּ הֲלֹא זֶה הוּא אֲשֶׁר הֶאֱבִיד בִּירוּשָׁלַיִם אֶת־קֹרְאֵי הַשֵּׁם הַזֶּה וּלְמַעַן זֹאת בָּא הֵנָּה לַהֲבִיאָם אֲסוּרִים לִפְנֵי רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים	21 Ses auditeurs n’en revenaient pas; ils disaient: "Penser qu’à Jérusalem il s’acharnait contre ceux qui invoquent ce Nom! Et s’il est venu ici, c’était pour les faire enchaîner et les amener aux chefs des prêtres!”
22 וְשָׁאוּל הָיָה הוֹלֵךְ וְחָזֵק וַיָּהָם אֶת־הַיְּהוּדִים ישְׁבֵי דַמֶּשֶׂק בְּהוֹכִיחוֹ כִּי־זֶה הוּא הַמָּשִׁיחַ	22 Saul n’en était que plus déterminé quand il démontrait que c’est lui, Jésus, le Messie; et il réfutait toutes les objections des Juifs de Damas.
23 וַיְהִי כִּי־אָרְכוּ־לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיִּוָּעֲצוּ הַיְּהוּדִים יַחְדָּו לַהֲמִיתוֹ	23 Au bout d’un certain temps, les Juifs se mirent d’accord pour se débarrasser de lui.
24 וַיִּוָּדַע לְשָׁאוּל אָרְבָּם וְהֵמָּה שָׁמְרוּ אֶת־הַשְּׁעָרִים יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן יְמִיתֻהוּ	24 Saul fut mis au courant de leur projet. De jour comme de nuit on montait la garde aux portes pour le tuer.
25 וַיִּקְחוּ אֹתוֹ הַתַּלְמִידִים לָיְלָה וַיּוֹרִידֻהוּ בַסַּל בְּעַד הַחוֹמָה	25 Mais les disciples le firent descendre de nuit le long de la muraille en le mettant dans un panier au bout d’une corde.
26 וַיְהִי כְּבוֹא שָׁאוּל יְרוּשָׁלַיְמָה וַיְבַקֵּשׁ לְהִלָּוֺת אֶל־הַתַּלְמִידִים וַיִּירְאוּ כֻלָּם מִפָּנָיו וְלֹא הֶאֱמִינוּ כִּי־תַלְמִיד הוּא	26 Arrivé à Jérusalem, Saul chercha à se joindre aux disciples, mais tous avaient peur de lui; ils ne pouvaient pas croire qu’il était maintenant disciple.
27 וַיִּקַּח אֹתוֹ בַּר־נַבָּא וַיְבִיאֵהוּ אֶל־הַשְּׁלִיחִים וַיְסַפֵּר לָהֶם אֵת אֲשֶׁר־רָאָה בַדֶּרֶךְ אֶת־הָאָדוֹן וְכִי הוּא דִבֶּר אֵלָיו וְאֵיךְ בְּדַמֶּשֶׂק הִשְׁמִיעַ בְּבִטָּחוֹן אֶת־שֵׁם יֵשׁוּעַ	27 Ce fut Barnabé qui le prit pour le conduire aux apôtres. Il leur expliqua comment Saul avait vu le Seigneur sur la route et ce qu’il lui avait dit; il leur dit aussi avec quelle assurance Saul avait agi à Damas au nom de Jésus.
28 וַיְהִי אִתָּם יוֹצֵא וָבָא בִּירוּשָׁלָיִם וַיִּקְרָא בְּבִטָּחוֹן בְּשֵׁם הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ	28 Saul se mit à travailler en commun avec eux, proclamant avec beaucoup d’enthousiasme le Nom du Seigneur.
29 וַיְדַבֵּר וַיִּתְוַכַּח גַּם עִם־הַיְּהוּדִים הַיְּוָנִים וְהֵם זָמְמוּ לַהֲמִיתוֹ	29 Il parlait aux Hellénistes et discutait avec eux; eux de leur côté, se préparaient à l’éliminer.
30 וַיִּשְׁמְעוּ הָאַחִים וַיּוֹרִידוּ אֹתוֹ לְקִסְרִין וַיְשַׁלְּחֻהוּ אֶל־טַרְסוֹס	30 Les frères parvinrent à le savoir; ils le conduisirent à Césarée, et de là on l’envoya à Tarse.
31 וַיְהִי שָׁלוֹם לַקְּהִלּוֹת בְּכָל־מְקֹמוֹת יְהוּדָה וְהַגָּלִיל וְשֹׁמְרוֹן וַתִּבָּנֶינָה וַתִּתְהַלַּכְנָה בְּיִרְאַת הָאָדוֹן וַתִּרְבֶּינָה בְּנֶחָמַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ	31 L’Église eut un temps de paix dans toute la Judée, la Samarie et la Galilée. Elle s’édifiait, elle cheminait dans la crainte du Seigneur, et elle avait en abondance le réconfort de l’Esprit Saint.
32 וַיְהִי בִּסְבֹב פֶּטְרוֹס בְּכָל־הַמְּקֹמוֹת וַיֵּרֶד גַּם אֶל־הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּלֹד	32 Pierre passait dans les différents endroits. C’est ainsi qu’il descendit chez les saints qui résidaient à Lydda.
33 וַיִּמְצָא־שָׁם אִישׁ וּשְׁמוֹ אֲנִיַּס וְהוּא שֹׁכֵב עַל־מִשְׁכָּבוֹ זֶה שְׁמֹנֶה שָׁנִים וְהוּא נְכֵה אֵבָרִים	33 Il trouva là un certain Énée, un paralysé qui depuis huit ans déjà était immobilisé sur une civière.
34 וַיֹּאמֶר אֵלָיו פֶּטְרוֹס אֲנִיַּס רְפָאֲךָ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ קוּם הַצַּע־לְךָ אָתָּה וַיָּקָם פִּתְאֹם	34 Pierre lui dit: "Énée, le Christ Jésus te guérit. Lève-toi et arrange ton lit!” Énée se leva aussitôt.
35 וַיִּרְאוּ אוֹתוֹ כָּל־ישְׁבֵי לֹד וְהַשָּׁרוֹן וַיִּפְנוּ אֶל־הָאָדוֹן	35 Tous les habitants de Lydda et de Saron en furent témoins, à la suite de quoi ils se tournèrent vers le Seigneur.
36 וְתַלְמִידָה בְּיָפוֹ וּשְׁמָהּ טָבִיתָא תַּרְגוּמוֹ צְבִיָּה וְהִיא רַבַּת מַעֲשִׂים טוֹבִים וּצְדָקוֹת אֲשֶׁר עָשָׂתָה	36 À Joppé vivait une certaine Tabitha. Ce nom se traduit Dorcas, c’est-à-dire Gazelle. C’était une disciple dont on ne pouvait compter les bonnes œuvres et les aumônes qu’elle faisait.
37 וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַתֶּחֱלֶה וַתָּמֹת וַיִּרְחֲצוּ אֹתָהּ וַיְשִׂימוּהָ בַּעֲלִיָּה	37 Elle tomba malade à ce moment-là et elle mourut. Après avoir lavé son corps, on le déposa dans la chambre à l’étage.
38 וְלֹד קְרוֹבָה הִיא לְיָפוֹ וַיִּשְׁמְעוּ הַתַּלְמִידִים כִּי־פֶטְרוֹס שָׁם וַיִּשְׁלְחוּ אֵלָיו שְׁנֵי אֲנָשִׁים וַיִּפְצְרוּ־בוֹ לְבִלְתִּי הֵעָצֵל לַעֲבֹר אֲלֵיהֶם	38 Comme Lydda est près de Joppé, les disciples apprirent que Pierre se trouvait là et ils lui envoyèrent deux hommes pour l’inviter de façon pressante: "Passe jusque chez nous, fais au plus vite.”
39 וַיָּקָם פֶּטְרוֹס וַיֵּלֶךְ אִתָּם וּבְבֹאוֹ הֶעֱלֻהוּ אֶל־הָעֲלִיָּה וַתִּגַּשְׁנָה אֵלָיו כָּל־הָאַלְמָנוֹת בּוֹכִיּוֹת וּמַרְאוֹת לוֹ אֵת הַכֻּתֳּנֹת וְאֵת הַבְּגָדִים אֲשֶׁר עָשְׂתָה צְבִיָּה בְּעוֹדָהּ עִמָּהֶן	39 Pierre se lève et part avec eux. Aussitôt arrivé, ils le conduisent à l’étage et lui font voir toutes les veuves en pleurs. Elles-mêmes lui montrent les tuniques et les manteaux que faisait Dorcas quand elle était avec elles.
40 וַיּוֹצֵא פֶטְרוֹס אֶת־כֻּלָּם הַחוּצָה וַיִּכְרַע עַל־בִּרְכָּיו וַיִּתְפַּלֵּל וַיִּפֶן אֶל־גְּוִיָּתָהּ וַיֹּאמֶר טָבִיתָא קוּמִי וַתִּפְתַּח אֶת־עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת־פֶּטְרוֹס וַתִּתְעוֹדָד	40 Pierre les fait toutes sortir et se met à genoux en prière. Puis il se tourne vers le corps et il dit: "Lève-toi, Tabitha!” Elle ouvre les yeux, elle reconnaît Pierre et elle s’assied.
41 וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיָּקֶם אֹתָהּ וַיִּקְרָא אֶת־הַקְּדוֹשִׁים וְאֶת־הָאַלְמָנוֹת וַיַּעֲמֵד אֹתָהּ חַיָּה לִפְנֵיהֶם	41 Alors il lui donne la main et la fait lever; après avoir appelé les saints et les veuves, il la leur présente en vie.
42 וַיִּוָּדַע הַדָּבָר בְּכָל־יָפוֹ וַיַּאֲמִינוּ רַבִּים בָּאָדוֹן	42 La chose fut connue dans tout Joppé et beaucoup de gens crurent dans le Seigneur.
43 וַיּוֹאֶל לָשֶׁבֶת בְּיָפוֹ יָמִים רַבִּים עִם־בּוּרְסִי אֶחָד וּשְׁמוֹ שִׁמְעוֹן	43 Pierre resta à Joppé un bon bout de temps; il logeait chez un nommé Simon, tanneur de son métier.