Lettera ai Colossesi - מכתב לקולוסים 27

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	DIODATI
1 וְכַאֲשֶׁר נִגְמַר הַדִּין כִּי־נַעֲבֹר בָּאֳנִיָּה אֶל־אִיטַלְיָא מָסְרוּ אֶת־פּוֹלוֹס וּמִקְצָת אֲסִירִים אֲחֵרִים אֶל־שַׂר הַמֵּאָה לִגְדוּד אֲגוּסְטוֹס וּשְׁמוֹ יוּלִיּוֹס	1 ORA, dopo che fu determinato che noi navigheremmo in Italia, Paolo, e certi altri prigioni, furono consegnati ad un centurione, chiamato per nome Giulio, della schiera Augusta.
2 וַנֵּרֶד אֶל־אֳנִיָּה אַדְרָמִטִּית נְכוֹנָה לָבוֹא עַל־פְּנֵי חוֹף אַסְיָא וַנַּעֲבֹר הַיָּמָּה וַיְהִי אִתָּנוּ אֲרִסְטַרְכוֹס מוּקְדוֹן מִן־תַּסְלוֹנִיקִי	2 E, montati sopra una nave Adramittina, noi partimmo, con intenzion di costeggiare i luoghi dell’Asia, avendo con noi Aristarco Macedone Tessalonicese.
3 וּמִמָּחֳרָת הִגַּעְנוּ אֶל־צִידוֹן וְיוּלִיּוֹס עָשָׂה עִם־פּוֹלוֹס חָסֶד וַיַּנַּח לוֹ לָלֶכֶת אֶל־מְיֻדָּעָיו לְהֵעָזֵר בְּיָדָם	3 E il giorno seguente arrivammo a Sidon; e Giulio, usando umanità inverso Paolo, gli permise di andare a’ suoi amici, perchè avesser cura di lui.
4 וַנֵּלֶךְ מִשָּׁם וַנַּעֲבֹר בִּסְבִיבוֹת קַפְרוֹס כִּי הָרוּחוֹת הָיוּ לְנֶגְדֵּנוּ	4 Poi, essendo partiti di là, navigammo sotto Cipri; perciocchè i venti erano contrari.
5 וַנַּעֲבֹר אֶת־הַיָּם אֲשֶׁר לִפְנֵי קִילִיקְיָא וּפַמְפּוּלְיָא וַנָּבֹא אֶל־מוּרָא אֲשֶׁר בְּלוּקְיָא	5 E, passato il mar di Cilicia, e di Panfilia, arrivammo a Mira di Licia.
6 וַיִּמְצָא־שָׁם שַׂר הַמֵּאָה אֳנִיָּה אֲלֶכְסַנְדְּרִית בָּאָה לְאִיטַלְיָא וַיַּעֲבִירֵנוּ לְתוֹכָהּ	6 E il centurione, trovata qui una nave Alessandrina che faceva vela in Italia, ci fece montar sopra.
7 וְהָאֳנִיָּה הָלְכָה בִּכְבֵדוּת יָמִים רַבִּים וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר יָגַעְנוּ וּבָאנוּ אֶל־מוּל קְנִידוֹס לֹא הִנִּיחָנוּ הָרוּחַ לַחְתֹּר אֶל־הַיַּבָּשָׁה וַנַּעֲבֹר מִצַּד לִקְרֵיטִי עַל־פְּנֵי הַר סַלְמוֹנִי	7 E, navigando per molti giorni lentamente, ed appena pervenuti di rincontro a Gnido, per l’impedimento che ci dava il vento, navigammo sotto Creti, di rincontro a Salmona.
8 וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בִּתְלָאוֹת בָּאנוּ לְמָקוֹם אֶחָד הַנִּקְרָא קָלִילִמְנִי אֲשֶׁר קְרוֹבָה לוֹ עִיר וּשְׁמָהּ לַסִּיָּא	8 E, costeggiando quella con gran difficoltà, venimmo in un certo luogo, detto Belli porti, vicin del quale era la città di Lasea.
9 וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים רַבִּים כַּאֲשֶׁר בָּאָה עֵת הַסַּכָּנָה לְיֹרְדֵי הַיָּם כִּי גַם־הַצּוֹם כְּבָר עָבָר וַיַּזְהֵר אֹתָם פּוֹלוֹס	9 Ora, essendo già passato molto tempo, ed essendo la navigazione omai pericolosa; poichè anche il digiuno era già passato, Paolo ammonì que’ della nave, dicendo loro:
10 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲנָשִׁים רֹאֶה אֲנִי כִּי הֲלִיכָתֵנוּ תִּהְיֶה אַךְ־מְרִי וְנֶזֶק גָּדוֹל לֹא לְבַד לַמַּעֲמָסָה וְלָאֳנִיָּה כִּי אִם־גַּם לְנַפְשׁוֹתֵינוּ	10 Uomini, io veggo che la navigazione sarà con offesa, e grave danno, non solo del carico, e della nave, ma anche delle nostre proprie persone.
11 וְשַׂר הַמֵּאָה לֹא־שָׁמַע אֶל־דִּבְרֵי פוֹלוֹס כִּי אִם־אֶל־רַב הַחֹבֵל וְאֶל־בַּעַל הָאֳנִיָּה	11 Ma il centurione prestava più fede al padron della nave, ed al nocchiero, che alle cose dette da Paolo
12 וּבַאֲשֶׁר הַחוֹף אֵינֶנּוּ טוֹב לַעֲמָד־בּוֹ בִּימֵי הַסְּתָיו יָעֲצוּ הָרַבִּים לַעֲבֹר מִשָּׁם לֵאמֹר אוּלַי נוּכַל הַגִּיעַ לְפֵינִיכַס וְיָשַׁבְנוּ שָׁם בִּימֵי הַסְּתָו וְהוּא חוֹף בִּקְרֵיטִי פּוֹנֶה דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם מַעֲרָבָה וְדֶרֶךְ הַצָּפוֹן מַעֲרָבָה	12 E, perchè il porto non era ben posto da vernare, i più furono di parere di partirsi di là, per vernare in Fenice, porto di Creti, che riguarda verso il vento Libeccio, e Maestro; se pure in alcun modo potevano arrivarvi.
13 וְרוּחַ נשֶׁבֶת לְאַט מִדָּרוֹם וַיַּחְשְׁבוּ כִּי־תִצְלַח עֲצָתָם בְּיָדָם וַיַּעֲלוּ הָעוֹגִין וַיַּעַבְרוּ לְעֻמַּת שְׂפַת קְרֵיטִי	13 Ora, messosi a soffiar l’Austro, pensando esser venuti a capo del lor proponimento, levate le ancore, costeggiavano Creti più da presso.
14 וַיְהִי כִמְעַט אַחֲרֵי כֵן וַתִּפְגַּע־בָּהּ רוּחַ נַחֲשֹׁל הַנִּקְרָאָה אַוְרִיקְלִידוֹן	14 Ma, poco stante, un vento turbinoso, che si domanda Euroclidone percosse l’isola.
15 וַתְּטֹרַף הָאֳנִיָּה וְלֹא־יָכְלָה לַעֲמֹד נֶגֶד הָרוּחַ וַנֶּרֶף יָדֵינוּ מִמֶּנָּה וַנִּנָּדֵף	15 Ed essendo la nave portata via, e non potendo reggere al vento, noi la lasciammo in abbandono; e così eravamo portati.
16 וַתָּרָץ הָאֳנִיָּה אֶל־עֵבֶר אִי־קָטֹן הַנִּקְרָא קְלוּדָה וְכִמְעַט לֹא יָכֹלְנוּ לֶאֱחֹז הָעֲבָרָה	16 E scorsi sotto una isoletta, chiamata Clauda, appena potemmo avere in nostro potere lo schifo.
17 וְאַחֲרֵי מָשְׁכָם אוֹתָהּ אֲלֵיהֶם וַיִּקְחוּ לְעֵזֶר אֶת־כָּל־אֲשֶׁר הִשִּׂיגָה יָדָם וַיַּחְבְּשׁוּ אֶת־דָּפְנֵי הָאֳנִיָּה וּמִיִּרְאָתָם פֶּן־יִפְּלוּ אֶל־בֵּין רֻכְסֵי הַחוֹל הוֹרִידוּ אֶת־כְּלֵי הַמִּפְרָשׂ וְכֹה נִדָּפוּ	17 Il quale avendo pur tratto sopra la nave, i marinari usavano tutti i ripari, cingendo la nave di sotto; e, temendo di percuoter nella secca, calarono le vele, ed erano così portati.
18 וַיְהִי הַסַּעַר הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עָלֵינוּ וּמִמָּחֳרָת הֵטִילוּ אֶת־הַמַּעֲמָסָה אֶל־הַיָּם	18 Ed essendo noi fieramente travagliati dalla tempesta, il giorno seguente fecero il getto.
19 וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הֵטַלְנוּ בְיָדֵינוּ אֶת־כְּלֵי הָאֳנִיָּה אֶל־הַיָּם	19 E tre giorni appresso, con le nostre proprie mani gettammo in mare gli arredi della nave.
20 וַיְהִי יָמִים רַבִּים גַּם־הַשֶּׁמֶשׁ גַּם־הַכּוֹכָבִים לֹא נִרְאוּ וְהַסְּעָרָה חָזְקָה עָלֵינוּ עַד־מְאֹד וַתִּכָּרֵת מִמֶּנּוּ כָּל־תִּקְוַת יְשׁוּעָה	20 E non apparendo nè sole, nè stelle, già per molti giorni, e soprastando non piccola tempesta, omai era tolta ogni speranza di scampare
21 וּפוֹלוֹס עָמַד בְּתוֹכָם אַחֲרֵי הַאֲרִיכָם בַּצּוֹם וַיֹּאמַר אֲנָשִׁים לוּ שְׁמַעְתֶּם אֵלַי וְלֹא יְצָאתֶם מִקְּרֵיטִי כִּי אָז לֹא קָרָנוּ הַנֶּזֶק הַזֶּה בְּמֶרְיְכֶם	21 Ora, dopo che furono stati lungamente senza prender pasto, Paolo si levò in mezzo di loro, e disse: Uomini, ben conveniva credermi, e non partir di Creti; e risparmiar quest’offesa, e questa perdita.
22 וְעַתָּה אֲנִי אֹמֵר אֲלֵיכֶם חִזְקוּ וְאִמְצוּ כִּי לֹא־תֹאבַד נֶפֶשׁ מִכֶּם בִּלְתִּי הַסְּפִינָה לְבַדָּהּ	22 Ma pure, al presente vi conforto a star di buon cuore, perciocchè non vi sarà perdita della vita d’alcun di voi, ma sol della nave.
23 כִּי־בַלַּיְלָה הַזֶּה נִצַּב עָלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר־לוֹ אָנֹכִי וַאֲשֶׁר אֲנִי עֹבֵד אֹתוֹ	23 Perciocchè un angelo dell’Iddio, di cui sono, ed al qual servo, mi è apparito questa notte, dicendo:
24 וַיֹּאמַר אַל־תִּירָא פוֹלוֹס עָלֶיךָ עוֹד לַעֲמֹד לִפְנֵי הַקֵּיסָר וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן־לְךָ הָאֱלֹהִים אֶת־כָּל־הַהֹלְכִים אִתְּךָ בָּאֳנִיָּה	24 Paolo, non temere; ei ti conviene comparir davanti a Cesare; ed ecco, Iddio ti ha donati tutti coloro che navigan teco.
25 עַל־כֵּן אֲנָשִׁים חִזְקוּ וְאִמְצוּ כִּי מַאֲמִין אֲנִי לֵאלֹהִים כִּי־כֵן יִהְיֶה כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר אֵלָי	25 Perciò, o uomini, state di buon cuore, perciocchè io ho fede in Dio che così avverrà, come mi è stato detto.
26 אַךְ הָשְׁלֵךְ נֻשְׁלַךְ אֶל־אַחַד הָאִיִּים	26 Or ci bisogna percuotere in un’isola.
27 וַיְהִי כְּבוֹא לֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר לְטִלְטוּלֵנוּ בְּיַם אַדְרִיָּה כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה וַיַּחְשְׁבוּ הַמַּלָּחִים כִּי־קָרְבָה לָהֶם יַבָּשֶׁת	27 E la quartadecima notte essendo venuta, mentre eravamo portati qua e là nel mare Adriatico, in su la mezzanotte i marinari ebbero opinione ch’erano vicini di qualche terra.
28 וַיּוֹרִידוּ אֶת־הָאֲנָךְ וַיִּמְצְאוּ עֹמֶק הַיָּם עֶשְׂרִים קוֹמָה וַיַּעַבְרוּ מְעַט וַיּוֹסִיפוּ לְהוֹרִיד אֶת־הָאֲנָךְ וַיִּמְצְאוּ קוֹמוֹת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה	28 E, calato lo scandaglio, trovarono venti braccia; ed essendo passati un poco più oltre, ed avendo scandagliato di nuovo, trovarono quindici braccia.
29 וַיִּירְאוּ פֶּן־יִפְגְּעוּ בְּשִׁנֵּי הַסְּלָעִים וַיַּשְׁלִיכוּ מֵעַל־אֲחוֹרֵי הָאֳנִיָּה אַרְבָּעָה עוֹגִינִים אֶל־הַיָּם וַיִּכְסְפוּ לְאוֹר הַיּוֹם	29 E temendo di percuotere in luoghi scogliosi, gettarono dalla poppa quattro ancore, aspettando con desiderio che si facesse giorno.
30 וְהַמַּלָּחִים בִּקְשׁוּ לִבְרֹחַ מִן־הָאֳנִיָּה וַיּוֹרִידוּ אֶת־הָעֲבָרָה אֶל־הַיָּם בְּאָמְרָם כִּי יֵשׁ אֶת־נַפְשָׁם לְשַׁלֵּחַ עוֹגִינִים גַּם־מֵרֹאשׁ הָאֳנִיָּה	30 Ora, cercando i marinari di fuggir dalla nave, ed avendo calato lo schifo in mare, sotto specie di voler calare le ancore dalla proda.
31 וַיֹּאמֶר פּוֹלוֹס אֶל־שַׂר הַמֵּאָה וְאֶל־אַנְשֵׁי הַצָּבָא לֵאמֹר אִם־אֵלֶּה לֹא־יֵשְׁבוּ אִתָּנוּ בָּאֳנִיָּה לֹא תוּכְלוּ אַתֶּם לְהִוָּשֵׁעַ	31 Paolo disse al centurione, ed a’ soldati: Se costoro non restano nella nave, voi non potete scampare.
32 וַיְקַצְּצוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא אֶת־חַבְלֵי הָעֲבָרָה וַיִּתְּנוּהָ לִנְפּוֹל	32 Allora i soldati tagliarono le funi dello schifo, e lo lasciarono cadere.
33 וְהַבֹּקֶר טֶרֶם יֵאוֹר וּפוֹלוֹס מְבַקֵּשׁ מִכֻּלָּם לִטְעָם־לֶחֶם לֵאמֹר הַיּוֹם יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר אֲשֶׁר חִכִּיתֶם צָמִים וְלֹא טְעַמְתֶּם מְאוּמָה	33 Ed aspettando che si facesse giorno, Paolo confortava tutti a prender cibo, dicendo: Oggi sono quattordici giorni che voi dimorate digiuni, aspettando, senza prender nulla.
34 עַל־כֵּן קֹרֵא אֲנִי אֶתְכֶם לִטְעֹם לֶחֶם כִּי הוּא לְמִחְיַתְכֶם כִּי אִישׁ אִישׁ מִכֶּם לֹא־יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אָרְצָה	34 Perciò, io vi esorto di prender cibo: perciocchè, questo farà la vostra salute; imperocchè non caderà pur un capello dal capo d’alcun di voi.
35 הוּא דִבֶּר אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהוּא לָקַח אֶת־הַלֶּחֶם וַיּוֹדֶה לֵאלֹהִים לִפְנֵי כֻלָּם וַיִּבְצַע וַיָּחֶל לֶאֱכֹל	35 E, dette queste cose, prese del pane, e rendè grazie a Dio, in presenza di tutti; poi rottolo, cominciò a mangiare.
36 וַיֶּאֱמַץ לֵב כֻּלָּם וַיִּטְעֲמוּ־אֹכֶל גַּם־הֵמָּה	36 E tutti, fatto buon animo, presero anch’essi cibo.
37 וַאֲנַחְנוּ כָּל־נֶפֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וָשֵׁשׁ	37 Or noi eravamo in su la nave fra tutti dugensettantasei persone.
38 וַיֹּאכְלוּ לְשָׂבְעָה וַיָּקֵלּוּ מֵעַל־הָאֳנִיָּה וַיָּטִילוּ אֶת־הַצֵּדָה אֶל־הַיָּם	38 E quando furono saziati di cibo, alleviarono la nave, gittando il frumento in mare.
39 הַבֹּקֶר אוֹר וְלֹא הִכִּירוּ אֶת־הָאָרֶץ אֲבָל רָאוּ כְּמִפְרָץ וְחוֹף לוֹ וַיִּוָּעֲצוּ לְנַהֵג אֵלָיו אֶת־הָאֳנִיָּה אִם־יוּכָלוּ	39 E, quando fu giorno, non riconoscevano il paese; ma scorsero un certo seno che avea lito, nel qual presero consiglio di spinger la nave, se potevano.
40 וַיְגַדְּעוּ אֶת־הָעוֹגִינִים וַיַּעַזְבוּם לַיָּם וַיַּתִּירוּ גַּם־אֶת־מֵיתְרֵי הַהֶגֶה וַיִּפְרְשֹוּ מִפְרַשׂ הַתֹּרֶן אֶל־פְּנֵי הָרוּחַ וַיְבַקְשׁוּ לָבֹא אֶל־הַחוֹף	40 Ed avendo ritratte le ancore, ed insieme sciolti i legami de’ timoni, si rimisero alla mercè del mare; ed alzata la vela maestra al vento, traevano al lito.
41 וַיִּפְגְּעוּ בְמָקוֹם אֲשֶׁר הַיָּם מִשְּׁנֵי עֲבָרָיו וַתִּדְבַּק־בּוֹ הָאֳנִיָּה וַתַּעֲמֹד רֹאשָׁהּ לֹא יִנּוֹעַ וַאֲחוֹרֶיהָ נִשְׁבְּרוּ מִשְּׁאוֹן הַגַּלִּים	41 Ma, incorsi in una piaggia, che avea il mare da amendue i lati, vi percossero la nave; e la proda, ficcatasi in quella, dimorava immobile; ma la poppa si sdruciva per lo sforzo delle onde.
42 וַתְּהִי עֲצַת אַנְשֵׁי הַצָּבָא לְהָמִית אֶת־הָאֲסִירִים פֶּן־יִשְׂחֶה אִישׁ מֵהֶם וְיִמָּלֵט	42 Or il parer de’ soldati era d’uccidere i prigioni, acciocchè niuno se ne fuggisse a nuoto.
43 וְשַׂר הַמֵּאָה חָפֵץ לְהַצִּיל אֶת־פּוֹלוֹס וַיָּנֵא אֶת־עֲצָתָם וַיֹּאמֶר מִי יֹדֵעַ לִשְׂחוֹת יֵרֵד וְיַעֲבֹר לַיַּבָּשָׁה בָּרִאשֹׁנָה וְהַנִּשְׁאָרִים אֵלֶּה עַל־קְרָשִׁים וְאֵלֶּה עַל־שִׁבְרֵי הָאֳנִיָּה	43 Ma il centurione, volendo salvar Paolo, li stolse da quel consiglio, e comandò che coloro che potevano nuotare si gettassero i primi, e scampassero in terra.
44 וַיְהִי־כֵן וַיִּמָּלְטוּ כֻלָּם אֶל־הַיַּבָּשָׁה	44 E gli altri, chi sopra tavole, chi sopra alcuni pezzi della nave; e così avvenne che tutti si salvarono in terra