Seconda lettera ai Corinzi (מכתב שני לקורינתים) 22

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	EINHEITSUBERSETZUNG BIBEL
1 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּסֵף דַּבֵּר בִּמְשָׁלִים אֲלֵיהֶם לֵאמֹר	1 Jesus erzählte ihnen noch ein anderes Gleichnis:
2 דּוֹמָה מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֲשֶׁר־עָשָׂה חֲתֻנָּה לִבְנוֹ	2 Mit dem Himmelreich ist es wie mit einem König, der die Hochzeit seines Sohnes vorbereitete.
3 וַיִּשְׁלַח אֶת־עֲבָדָיו לִקְרֹא הַקְּרוּאִים אֶל־הַחֲתֻנָּה וְלֹא אָבוּ לָבוֹא	3 Er schickte seine Diener, um die eingeladenen Gäste zur Hochzeit rufen zu lassen. Sie aber wollten nicht kommen.
4 וַיֹּסֶף שְׁלֹחַ עֲבָדִים אֲחֵרִים לֵאמֹר אִמְרוּ אֶל־הַקְּרוּאִים הִנֵּה עָרַכְתִּי אֶת־סְעוּדָתִי שְׁוָרַי וּמְרִיאַי טְבוּחִים וְהַכֹּל מוּכָן בֹּאוּ אֶל־הַחֲתֻנָּה	4 Da schickte er noch einmal Diener und trug ihnen auf: Sagt den Eingeladenen: Mein Mahl ist fertig, die Ochsen und das Mastvieh sind geschlachtet, alles ist bereit. Kommt zur Hochzeit!
5 וְהֵם לֹא־שָׁתוּ לִבָּם לָזֹאת וַיֵּלְכוּ לָהֶם זֶה אֶל־שָׂדֵהוּ וְזֶה אֶל־מִסְחָרוֹ	5 Sie aber kümmerten sich nicht darum, sondern der eine ging auf seinen Acker, der andere in seinen Laden,
6 וְהַנִּשְׁאָרִים תָּפְשֹוּ אֶת־עֲבָדָיו וַיִּתְעַלְּלוּ בָם וַיַּהַרְגוּם	6 wieder andere fielen über seine Diener her, misshandelten sie und brachten sie um.
7 וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח צִבְאוֹתָיו וַיְאַבֵּד אֶת־הַמְרַצְּחִים הָהֵם וְאֶת־עִירָם שָׂרַף בָּאֵשׁ	7 Da wurde der König zornig; er schickte sein Heer, ließ die Mörder töten und ihre Stadt in Schutt und Asche legen.
8 אָז אָמַר אֶל־עֲבָדָיו הֵן הַחֲתֻנָּה מוּכָנָה וְהַקְּרוּאִים לֹא הָיוּ רְאוּיִם לָהּ	8 Dann sagte er zu seinen Dienern: Das Hochzeitsmahl ist vorbereitet, aber die Gäste waren es nicht wert (eingeladen zu werden).
9 לָכֵן לְכוּ־נָא אֶל־רָאשֵׁי הַדְּרָכִים וְכָל־אִישׁ אֲשֶׁר תִּמְצְאוּ קִרְאוּ אֹתוֹ אֶל־הַחֲתֻנָּה	9 Geht also hinaus auf die Straßen und ladet alle, die ihr trefft, zur Hochzeit ein.
10 וַיֵּצְאוּ הָעֲבָדִים הָהֵם אֶל־הַדְּרָכִים וַיַּאַסְפוּ אֶת־כֹּל אֲשֶׁר מָצָאוּ גַּם־רָעִים גַּם־טוֹבִים וַיִּמָּלֵא בֵית־הַחֲתֻנָּה מְסֻבִּים	10 Die Diener gingen auf die Straßen hinaus und holten alle zusammen, die sie trafen, Böse und Gute, und der Festsaal füllte sich mit Gästen.
11 וַיְהִי כְּבוֹא הַמֶּלֶךְ לִרְאוֹת אֶת־הַמְסֻבִּים וַיַּרְא בָּהֶם אִישׁ וְלֹא הָיָה לָבוּשׁ בִּגְדֵי חֲתֻנָּה	11 Als sie sich gesetzt hatten und der König eintrat, um sich die Gäste anzusehen, bemerkte er unter ihnen einen Mann, der kein Hochzeitsgewand anhatte.
12 וַיֹּאמֶר אֵלָיו רֵעִי אֵיכָה בָאתָ הֵנָּה וְאֵין לְךָ בִּגְדֵי חֲתֻנָּה וַיֵּאָלַם	12 Er sagte zu ihm: Mein Freund, wie konntest du hier ohne Hochzeitsgewand erscheinen? Darauf wusste der Mann nichts zu sagen.
13 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַמְשָׁרְתִים אִסְרוּ יָדָיו וְרַגְלָיו וּנְשָׂאתֶם וְהִשְׁלַכְתֶּם אוֹתוֹ אֶל־הַחשֶׁךְ הַחִיצוֹן שָׁם תִּהְיֶה הַיְלָלָה וַחֲרֹק הַשִּׁנָּיִם	13 Da befahl der König seinen Dienern: Bindet ihm Hände und Füße und werft ihn hinaus in die äußerste Finsternis! Dort wird er heulen und mit den Zähnen knirschen.
14 כִּי רַבִּים הֵם הַקְּרוּאִים וּמְעַטִּים הַנִּבְחָרִים	14 Denn viele sind gerufen, aber nur wenige auserwählt.
15 וַיֵּלְכוּ הַפְּרוּשִׁים וַיִּתְיָעֲצוּ אֵיךְ יַכְשִׁילֻהוּ בְּדָבָר	15 Damals kamen die Pharisäer zusammen und beschlossen, Jesus mit einer Frage eine Falle zu stellen.
16 וַיִּשְׁלְחוּ אֵלָיו אֶת־תַּלְמִידֵיהֶם עִם־הַהוֹרְדוֹסִיִּים לֵאמֹר רַבִּי יָדַעְנוּ כִּי־אִישׁ אֱמֶת אַתָּה וַתּוֹרֶה בֶאֱמֶת אֶת־דֶּרֶךְ אֱלֹהִים וְלֹא תָגוּר מִפְּנֵי אִישׁ כִּי אֵינְךָ מַכִּיר פְּנֵי אָדָם	16 Sie veranlassten ihre Jünger, zusammen mit den Anhängern des Herodes zu ihm zu gehen und zu sagen: Meister, wir wissen, dass du immer die Wahrheit sagst und wirklich den Weg Gottes lehrst, ohne auf jemand Rücksicht zu nehmen; denn du siehst nicht auf die Person.
17 לָכֵן הַגִּידָה־נָּא לָנוּ אֶת־דַּעְתֶּךָ הֲנָכוֹן לָנוּ לָתֵת־מַס אֶל־הַקֵּיסַר אִם־לֹא	17 Sag uns also: Ist es nach deiner Meinung erlaubt, dem Kaiser Steuer zu zahlen, oder nicht?
18 וְיֵשׁוּעַ יָדַע אֶת־רִשְׁעָתָם וַיֹּאמַר הַחֲנֵפִים מַה־תְּנַסּוּנִי	18 Jesus aber erkannte ihre böse Absicht und sagte: Ihr Heuchler, warum stellt ihr mir eine Falle?
19 הַרְאוּנִי אֶת־מַטְבֵּעַ הַמַּס וַיָּבִיאוּ לוֹ דִּינָר	19 Zeigt mir die Münze, mit der ihr eure Steuern bezahlt! Da hielten sie ihm einen Denar hin.
20 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שֶׁל־מִי הַדְּיוֹקָן הַזֶּה וְהַכָּתוּב אֲשֶׁר עָלָיו	20 Er fragte sie: Wessen Bild und Aufschrift ist das?
21 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו שֶׁל־הַקֵּיסָר וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לָכֵן תְּנוּ לַקֵּיסַר אֵת אֲשֶׁר לַקֵּיסַר וְלֵאלֹהִים אֵת אֲשֶׁר לֵאלֹהִים	21 Sie antworteten: Des Kaisers. Darauf sagte er zu ihnen: So gebt dem Kaiser, was dem Kaiser gehört, und Gott, was Gott gehört!
22 וּכְשָׁמְעָם אֶת־זֹאת תָּמָהוּ וַיַּעַזְבֻהוּ וַיֵּלְכוּ לָהֶם	22 Als sie das hörten, waren sie sehr überrascht, wandten sich um und gingen weg.
23 בַּיּוֹם הַהוּא נִגְּשׁוּ אֵלָיו צַדּוּקִים הָאֹמְרִים כִּי אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים וַיִּשְׁאֲלוּ אֹתוֹ לֵאמֹר	23 Am selben Tag kamen zu Jesus einige von den Sadduzäern, die behaupten, es gebe keine Auferstehung. Sie fragten ihn:
24 רַבִּי הֵן משֶׁה אָמַר אִישׁ כִּי־יָמוּת וּבָנִים אֵין־לוֹ אָחִיו יְיַבֵּם אֶת־אִשְׁתּוֹ וְהֵקִים זֶרַע לְאָחִיו	24 Meister, Mose hat gesagt: Wenn ein Mann stirbt, ohne Kinder zu haben, dann soll sein Bruder dessen Frau heiraten und seinem Bruder Nachkommen verschaffen.
25 וְאִתָּנוּ הָיוּ שִׁבְעָה אַחִים וְהָרִאשׁוֹן נָשָׂא אִשָּׁה וַיָּמָת וְזֶרַע אֵין לוֹ וַיַּעֲזֹב אֶת־אִשְׁתּוֹ לְאָחִיו	25 Bei uns lebten einmal sieben Brüder. Der erste heiratete und starb, und weil er keine Nachkommen hatte, hinterließ er seine Frau seinem Bruder,
26 וּכְמוֹ־כֵן גַּם הַשֵּׁנִי וְכֵן גַּם הַשְּׁלִישִׁי עַד הַשִּׁבְעָה	26 ebenso der zweite und der dritte und so weiter bis zum siebten.
27 וְאַחֲרֵי כֻלָּם מֵתָה גַּם־הָאִשָּׁה	27 Als letzte von allen starb die Frau.
28 וְעַתָּה בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים לְמִי מִן־הַשִּׁבְעָה תִּהְיֶה לְאִשָּׁה כִּי לְכֻלָּם הָיָתָה	28 Wessen Frau wird sie nun bei der Auferstehung sein? Alle sieben haben sie doch zur Frau gehabt.
29 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר לָהֶם טֹעִים אַתֶּם בַּאֲשֶׁר אֵינְכֶם יוֹדְעִים אֶת־הַכְּתוּבִים וְגַם אֶת־גְּבוּרַת הָאֱלֹהִים	29 Jesus antwortete ihnen: Ihr irrt euch; ihr kennt weder die Schrift noch die Macht Gottes.
30 כִּי בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים לֹא־יִשְׂאוּ נָשִׁים וְלֹא תִנָּשֶׂאנָה כִּי אִם־כְּמַלְאֲכֵי אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם יִהְיוּ	30 Denn nach der Auferstehung werden die Menschen nicht mehr heiraten, sondern sein wie die Engel im Himmel.
31 וְעַל־דְּבַר תְּחִיַּת הַמֵּתִים הֲלֹא קְרָאתֶם אֶת־הַנֶּאֱמָר לָכֶם מִפִּי הָאֱלֹהִים לֵאמֹר	31 Habt ihr im übrigen nicht gelesen, was Gott euch über die Auferstehung der Toten mit den Worten gesagt hat:
32 אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וְהוּא אֵינֶנּוּ אֱלֹהֵי הַמֵּתִים כִּי אִם־אֱלֹהֵי הַחַיִּים	32 Ich bin der Gott Abrahams, der Gott Isaaks und der Gott Jakobs ? Er ist doch nicht der Gott der Toten, sondern der Gott der Lebenden.
33 וַיִּשְׁמַע הֲמוֹן הָעָם וַיִּשְׁתּוֹמְמוּ עַל־תּוֹרָתוֹ	33 Als das Volk das hörte, war es über seine Lehre bestürzt.
34 וְהַפְּרוּשִׁים כְּשָׁמְעָם כִּי סָכַר פִּי הַצַּדּוּקִים וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו	34 Als die Pharisäer hörten, dass Jesus die Sadduzäer zum Schweigen gebracht hatte, kamen sie (bei ihm) zusammen.
35 וְאֶחָד מֵהֶם מֵבִין בַּתּוֹרָה שָׁאַל אֹתוֹ לְנַסּוֹתוֹ לֵאמֹר	35 Einer von ihnen, ein Gesetzeslehrer, wollte ihn auf die Probe stellen und fragte ihn:
36 רַבִּי אֵיזוֹ מִצְוָה גְּדוֹלָה הִיא בַּתּוֹרָה	36 Meister, welches Gebot im Gesetz ist das wichtigste?
37 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֵלָיו וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מַדָּעֶךָ	37 Er antwortete ihm: Du sollst den Herrn, deinen Gott, lieben mit ganzem Herzen, mit ganzer Seele und mit all deinen Gedanken.
38 זֹאת הִיא הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה וְהָרִאשׁוֹנָה	38 Das ist das wichtigste und erste Gebot.
39 וְהַשֵּׁנִית דּוֹמָה לָהּ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ	39 Ebenso wichtig ist das zweite: Du sollst deinen Nächsten lieben wie dich selbst.
40 בִּשְׁתֵּי הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה כָּל־הַתּוֹרָה תְּלוּיָה וְגַם הַנְּבִיאִים	40 An diesen beiden Geboten hängt das ganze Gesetz samt den Propheten.
41 וַיְהִי בְּהִקָּהֵל הַפְּרוּשִׁים וַיִּשְׁאָלֵם יֵשׁוּעַ לֵאמֹר	41 Danach fragte Jesus die Pharisäer, die bei ihm versammelt waren:
42 מַה־דַּעְתְּכֶם עַל־הַמָּשִׁיחַ בֶּן־מִי הוּא וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בֶּן־דָּוִד	42 Was denkt ihr über den Messias? Wessen Sohn ist er? Sie antworteten ihm: Der Sohn Davids.
43 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וְאֵיךְ קָרָא־לוֹ דָוִד בָּרוּחַ אָדוֹן בְּאָמְרוֹ	43 Er sagte zu ihnen: Wie kann ihn dann David, vom Geist (Gottes) erleuchtet, «Herr» nennen? Denn er sagt:
44 נְאֻם יְהוָֹה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ	44 Der Herr sprach zu meinem Herrn: Setze dich mir zur Rechten und ich lege dir deine Feinde unter die Füße.
45 וְעַתָּה אִם־דָּוִד קֹרֵא לוֹ אָדוֹן אֵיךְ הוּא בְּנוֹ	45 Wenn ihn also David «Herr» nennt, wie kann er dann Davids Sohn sein?
46 וְלֹא־יָכֹל אִישׁ לַעֲנוֹת אֹתוֹ דָּבָר וְלֹא־עָרַב עוֹד אִישׁ אֶת־לִבּוֹ מִן־הַיּוֹם הַהוּא לִשְׁאֹל אוֹתוֹ	46 Niemand konnte ihm darauf etwas erwidern und von diesem Tag an wagte keiner mehr, ihm eine Frage zu stellen.