Seconda lettera ai Corinzi (מכתב שני לקורינתים) 21

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBLES DES PEUPLES
1 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרְבוּ לִירוּשָׁלַיִם וּבָאוּ אֶל־בֵּית־פַּגֵּי בְּהַר הַזֵּיתִים וַיִּשְׁלַח יֵשׁוּעַ שְׁנַיִם מִן־הַתַּלְמִידִים	1 Ils étaient déjà près de Jérusalem et ils entraient dans Bethphagé sur le mont des Oliviers. Alors Jésus envoya deux disciples
2 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לְכוּ אֶל־הַכְּפָר אֲשֶׁר מִמּוּלְכֶם שָׁם תִּמְצְאוּ אָתוֹן אֲסוּרָה וְעַיִר עִמָּהּ הַתִּירוּ אֹתָם וְהָבִיאוּ אֵלָי	2 en leur disant: "Allez jusqu’au village d’en face. Vous trouverez tout de suite une ânesse attachée avec son petit. Vous la détacherez et vous me l’amènerez.
3 וְכִי־יֹאמַר אִישׁ אֲלֵיכֶם דָּבָר וַאֲמַרְתֶּם הָאָדוֹן צָרִיךְ לָהֶם וּבְרֶגַע יְשַׁלְּחֵם	3 Et si quelqu’un vous dit quelque chose, répondez que le Seigneur en a besoin mais qu’il les renverra aussitôt.”
4 וְכָל־זֹאת הָיָתָה לְמַלֹּאת הַנֶּאֱמָר בְּיַד הַנָּבִיא לֵאמֹר	4 C’est ainsi que se réalisa la parole du prophète:
5 אִמְרוּ לְבַת־צִיּוֹן הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ עָנִי וְרֹכֵב עַל־חֲמוֹר וְעַל־עַיִר בֶּן־אֲתֹנוֹת	5 Dites à la fille de Sion: ‘Voici que ton roi vient à toi, pacifique et monté sur un âne, sur un ânon né pour servir.’
6 וַיֵּלְכוּ הַתַּלְמִידִים וַיַּעֲשֹוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתָם יֵשׁוּעַ	6 Les disciples allèrent et firent comme Jésus leur avait ordonné.
7 וַיָּבִיאוּ אֶת־הָאָתוֹן וְאֶת־הָעָיִר וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם אֶת־בִּגְדֵיהֶם וַיַּרְכִּיבֻהוּ עֲלֵיהֶם	7 Ils amenèrent l’ânesse et l’ânon; ils les couvrirent de leurs manteaux et Jésus s’assit dessus.
8 וְרֹב הֶהָמוֹן פָּרְשֹוּ אֶת־בִּגְדֵיהֶם עַל־הַדָּרֶךְ וַאֲחֵרִים כָּרְתוּ עַנְפֵי עֵצִים וַיִּשְׁטָחוּם עַל־הַדָּרֶךְ	8 La foule était très nombreuse; certains étendaient leurs manteaux sur le chemin, d’autres coupaient des rameaux sur les arbres et en couvraient le chemin.
9 וַהֲמוֹן הָעָם הַהֹלְכִים לְפָנָיו וְאַחֲרָיו קָרְאוּ לֵאמֹר הוֹשַׁע־נָא לְבֶן־דָּוִד בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהוָֹה הוֹשַׁע־נָא בַּמְּרוֹמִים	9 La foule qui allait devant ou qui suivait lançait des acclamations: "Hosanna pour le fils de David! Béni soit celui qui vient au nom du Seigneur! Hosanna dans les hauteurs du ciel!”
10 וַיְהִי בְּבֹאוֹ יְרוּשָׁלָיִם וַתֵּהֹם כָּל־הָעִיר לֵאמֹר מִי הוּא זֶה	10 Lorsque Jésus entra dans Jérusalem, toute la ville commença à s’agiter. On disait: "Qui est-ce?”
11 וַיֹּאמְרוּ הֲמֹנֵי הָעָם זֶה הוּא הַנָּבִיא יֵשׁוּעַ מִנְּצֶרֶת אֲשֶׁר בַּגָּלִיל	11 Et les gens répondaient: "C’est le prophète Jésus, de Nazareth en Galilée!”
12 וַיָּבֹא יֵשׁוּעַ אֶל־מִקְדַּשׁ הָאֱלֹהִים וַיְגָרֶשׁ מִשָּׁם אֵת כָּל־הַמּוֹכְרִים וְהַקּוֹנִים בַּמִּקְדָּשׁ וַיַּהֲפֹךְ אֶת־שֻׁלְחֲנוֹת הַשֻּׁלְחָנִים וְאֶת־משְׁבוֹת מֹכְרֵי הַיּוֹנִים	12 Jésus entra dans le Temple et il mit dehors tous ceux qui vendaient ou achetaient dans le Temple. Il retournait les tables des changeurs de monnaie et les sièges des vendeurs de colombes.
13 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֵן כָּתוּב כִּי בֵיתִי בֵּית־תְּפִלָּה יִקָּרֵא וְאַתֶּם שַׂמְתֶּם אֹתוֹ לִמְעָרַת פָּרִיצִים	13 Il leur disait: "Il est écrit: Ma maison sera appelée Maison de Prière, mais vous, vous en avez fait une caverne de voleurs.”
14 וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו עִוְרִים וּפִסְחִים בַּמִּקְדָּשׁ וַיִּרְפָּאֵם	14 Dans le Temple, des aveugles et des éclopés vinrent à lui et il les guérit.
15 וַיְהִי כִּרְאוֹת הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים וְהַסּוֹפְרִים אֵת הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה וְאֵת הַיְלָדִים הַצֹּעֲקִים בַּמִּקְדָּשׁ וְאֹמְרִים הוֹשַׁע־נָא לְבֶן־דָּוִד וַיִּחַר לָהֶם	15 Les chefs des prêtres et les maîtres de la Loi voyaient tous les prodiges que Jésus réalisait; ils voyaient aussi les enfants qui criaient dans le Temple: “Hosanna au fils de David!” et ils étaient furieux.
16 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲשֹׁמֵעַ אַתָּה אֶת־אֲשֶׁר אֵלֶּה אֹמְרִים וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֲלֵיהֶם כֵּן הֲכִי קָרֹא לֹא קְרָאתֶם מִפִּי עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז	16 Ils lui dirent: "Entends-tu ce qu’ils disent?” Et Jésus leur répondit: "Bien sûr. N’avez-vous jamais lu ces paroles: Tu as mis ta louange dans la bouche des enfants et des nourrissons?”
17 וַיַּעֲזְבֵם וַיֵּצֵא מִחוּץ לָעִיר אֶל־בֵּית־הִינִי וַיָּלֶן שָׁם	17 Puis Jésus les laissa et sortit de la ville en direction de Béthanie pour y passer la nuit.
18 וּבַבֹּקֶר שָׁב אֶל־הָעִיר וְהוּא רָעֵב	18 Au matin, comme Jésus regagnait la ville, il eut faim.
19 וַיַּרְא תְּאֵנָה אַחַת עַל־הַדָּרֶךְ וַיִּקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא־מָצָא בָהּ מְאוּמָה מִלְּבַד הֶעָלִים וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ מֵעַתָּה לֹא־יִהְיֶה מִמֵּךְ פְּרִי עַד־עוֹלָם וַתִּיבַשׁ הַתְּאֵנָה פִּתְאֹם	19 Il alla droit à un figuier qu’il avait vu près du chemin, mais il n’y trouva rien: il n’y avait que des feuilles. Alors il s’adressa à l’arbre: "Tu ne donneras plus de fruits, plus jamais!” Et au même instant le figuier devint sec.
20 וַיִּרְאוּ הַתַּלְמִידִים וַיִּתְמְהוּ לֵאמֹר אֵיךְ יָבְשָׁה הַתְּאֵנָה פִּתְאֹם	20 En voyant cela les disciples étaient tout étonnés et ils lui demandaient: "Mais comment le figuier est-il devenu sec d’un seul coup?”
21 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם אִם־תִּהְיֶה לָכֶם אֱמוּנָה וְאֵין סָפֵק בִּלְבַבְכֶם לֹא לְבַד כְּמַעֲשֵׂה הַתְּאֵנָה הַזֹּאת תַּעֲשֹוּ כִּי־גַם בֶּאֱמָרְכֶם אֶל־הָהָר הַזֶּה הִנָּשֵׂא וְהֵעָתֵק אֶל־תּוֹךְ הַיָּם הָיוֹ תִהְיֶה	21 Alors Jésus leur dit: "En vérité, je vous le dis, si vous avez la foi au point de ne pas hésiter, vous ferez beaucoup plus que de dessécher ce figuier; vous direz à la montagne: ‘Enlève-toi de là et jette-toi dans la mer’, et cela se fera.
22 וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאֲלוּ בִּתְפִלָּה וְאַתֶּם מַאֲמִינִים תִּקָּחֻהוּ	22 Tout ce que vous pouvez demander dans la prière, avec la foi vous l’obtiendrez.”
23 וַיָּבֹא אֶל־הַמִּקְדָּשׁ וַיְהִי בְּלַמְּדוֹ שָׁם וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְזִקְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ בְּאֵיזוֹ רְשׁוּת אַתָּה עֹשֶׂה אֵלֶּה וּמִי נָתַן לְךָ הָרְשׁוּת הַזֹּאת	23 Jésus entra dans le Temple. Il était là en train d’enseigner quand les chefs des prêtres et les anciens du peuple s’approchèrent pour lui demander: "De quelle autorité fais-tu tout cela? Qui t’a chargé de le faire?”
24 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם גַּם־אֲנִי אֶשְׁאֲלָה אֶתְכֶם דָּבָר אֶחָד אֲשֶׁר אִם־תַּגִּידוּ אֹתוֹ לִי גַּם־אֲנִי אַגִּיד לָכֶם בְּאֵיזוֹ רְשׁוּת אֲנִי עֹשֶׂה אֵלֶּה	24 Jésus leur dit: "Eh bien moi aussi je vais vous poser une question, une seule:
25 טְבִילַת יוֹחָנָן מֵאַיִן הָיְתָה הֲמִן־הַשָּׁמַיִם אִם־מִבְּנֵי אָדָם וַיַּחְשְׁבוּ בִלְבָבָם לֵאמֹר	25 Quand Jean s’est mis à baptiser, était-ce une initiative du Ciel, ou bien humaine?” Les autres commencent à se dire: "Si nous parlons d’une initiative divine, il nous dira: ‘Pourquoi n’avez-vous pas cru en lui?’
26 אִם־נֹאמַר מִן־הַשָּׁמַיִם יֹאמַר אֵלֵינוּ מַדּוּעַ אֵפוֹא לֹא הֶאֱמַנְתֶּם לוֹ וְאִם־נֹאמַר מִבְּנֵי אָדָם יְרֵאִים אֲנַחְנוּ אֶת־הֲמוֹן הָעָם כִּי־כֻלָּם חשְׁבִים אֶת־יוֹחָנָן לְנָבִיא	26 Et si nous disons que c’était une chose purement humaine, gare au peuple! Car tous considèrent Jean comme un prophète.”
27 וַיַּעֲנוּ אֶת־יֵשׁוּעַ וַיֹּאמְרוּ לֹא יָדָעְנוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם גַּם־אֲנִי לֹא אֹמַר לָכֶם בְּאֵיזוֹ רְשׁוּת אֲנִי עֹשֶׂה אֵלֶּה	27 Aussi répondent-ils à Jésus: "Nous ne savons pas.” Et lui de leur dire: "Je ne vous dirai pas non plus de quel droit je fais tout cela.”
28 אֲבָל מַה־דַּעְתְּכֶם אִישׁ הָיָה וְלוֹ שְׁנֵי בָנִים וַיִּגַּשׁ אֶל־הָרִאשׁוֹן וַיֹּאמֶר בְּנִי לֵךְ הַיּוֹם וַעֲבֹד בְּכַרְמִי	28 “Mais donnez-moi plutôt votre avis: un homme avait deux fils. Il s’adresse au premier pour lui dire: ‘Mon garçon, va travailler aujourd’hui à ma vigne.’
29 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵינֶנִּי אֹבֶה וְאַחֲרֵי־כֵן נִחַם וַיֵּלַךְ	29 Et lui répond: ‘Je n’en ai pas envie’. Mais ensuite il se reprend et il y va.
30 וַיִּגַּשׁ אֶל־הַשֵּׁנִי וַיְדַבֵּר כָּזֹאת גַּם־אֵלָיו וַיַּעַן וַיֹּאמֶר הִנְנִי אֲדֹנִי וְלֹא הָלָךְ	30 Le père s’adresse également à l’autre et lui dit la même chose; il répond: ‘Bien sûr que oui, seigneur!’ Mais il n’y va pas.
31 מִי מִשְּׁנֵיהֶם עָשָׂה אֶת־רְצוֹן הָאָב וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הָרִאשׁוֹן וַיֹּאמֶר לָהֶם יֵשׁוּעַ אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם הַמּוֹכְסִים וְהַזּוֹנוֹת יְקַדְּמוּ אֶתְכֶם לָבוֹא אֶל־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים	31 Lequel des deux a fait la volonté du père?” Ils répondent: "Le premier.” Alors Jésus leur dit: "En vérité, je vous le dis, les collecteurs de l’impôt et les prostituées vous devancent sur le chemin du Royaume de Dieu.
32 כִּי יוֹחָנָן בָּא אֲלֵיכֶם בְּדֶרֶךְ צְדָקָה וְלֹא הֶאֱמַנְתֶּם לוֹ אֲבָל הַמּוֹכְסִים וְהַזּוֹנוֹת הֵם הֶאֱמִינוּ לוֹ וְאַתֶּם רְאִיתֶם וְלֹא שַׁבְתֶּם אַחֲרֵי־כֵן לְהַאֲמִין לוֹ	32 Car Jean est venu vous montrer le chemin de la justice, mais vous n’avez pas cru en lui, alors que les collecteurs de l’impôt et les prostituées croyaient en lui. Et malgré leur exemple, vous ne vous êtes pas repris: même après coup vous n’avez pas cru en lui.”
33 מָשָׁל אַחֵר שְׁמָעוּ אִישׁ בַּעַל־בַּיִת הָיָה וַיִּטַּע הָאִישׁ כֶּרֶם וַיַּעַשׂ גָּדֵר סָבִיב לוֹ וַיַּחְצֹב יֶקֶב וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל־כֹּרְמִים וַיֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק	33 “Écoutez donc une autre parabole: un propriétaire a planté une vigne; il l’a entourée d’un mur, il a creusé un pressoir, il a bâti un abri pour le garde. Et puis il l’a remise à des fermiers pendant que lui s’en allait à l’étranger.
34 וַיְהִי בְּהַגִּיעַ עֵת הַבָּצִיר וַיִּשְׁלַח עֲבָדָיו אֶל־הַכֹּרְמִים לָקַחַת אֶת־פִּרְיוֹ	34 “Or voici qu’arrive le moment de la récolte, et il envoie ses serviteurs pour rencontrer les fermiers et prendre sa part de la récolte.
35 וַיַּחֲזִיקוּ הַכֹּרְמִים בַּעֲבָדָיו אֶת־זֶה הִכּוּ וְאֶת־זֶה הָרְגוּ וְאֶת זֶה סָקָלוּ	35 Mais les fermiers se rendent maîtres des serviteurs: ils frappent l’un, tuent l’autre et assomment un troisième à coups de pierres.
36 וַיּוֹסֶף שְׁלֹחַ עֲבָדִים אֲחֵרִים רַבִּים מִן־הָרִאשׁוֹנִים וַיַּעֲשֹוּ כָכָה גַּם־לָהֶם	36 De nouveau des serviteurs sont envoyés, plus nombreux que les premiers, mais on les traite de la même manière.
37 וּבָאַחֲרוֹנָה שָׁלַח אֲלֵיהֶם אֶת־בְּנוֹ בְּאָמְרוֹ מִפְּנֵי בְנִי יָגוּרוּ	37 “Alors lui, pour finir, leur envoie son fils. Il pensait en effet: ‘Ils auront du respect pour mon fils.’
38 וַיְהִי כִּרְאוֹת הַכֹּרְמִים אֶת־הַבֵּן וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו זֶה הוּא הַיּוֹרֵשׁ לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנֹאחֲזָה בְּנַחֲלָתוֹ	38 “Mais lorsque les fermiers voient le fils, ils se disent: ‘C’est lui l’héritier; allons-y, tuons-le, et son héritage sera à nous.’
39 וַיַּחֲזִיקוּ בוֹ וַיִּדְחָפוּהוּ אֶל־מִחוּץ לַכֶּרֶם וַיַּהַרְגוּ אֹתוֹ	39 Ils le saisissent donc, le jettent hors de la vigne et le tuent.
40 וְהִנֵּה כְּבוֹא בַּעַל הַכֶּרֶם מַה־יַּעֲשֶׂה לַכֹּרְמִים הָהֵם	40 Maintenant, lorsque le maître de la vigne se présentera, comment va-t-il traiter ces fermiers?”
41 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו יָרַע לָרָעִים וִיאַבְּדֵם וְאֶת־הַכֶּרֶם יִתֵּן לְכֹרְמִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לוֹ אֶת־הַפְּרִי בְּעִתּוֹ	41 Les autres répondent: "Il enverra ces misérables à la mort qu’ils méritent et il remettra la vigne à d’autres fermiers: ceux-là lui en donneront les fruits quand viendra la saison.”
42 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֲלֵיהֶם הֲכִי קָרֹא לֹא־קְרָאתֶם בַּכְּתוּבִים אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה מֵאֵת יְהוָֹה הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ	42 Jésus leur dit: “Peut-être avez-vous lu ceci dans les Écritures: La pierre rejetée par les constructeurs est devenue la pierre d’angle. C’est le Seigneur qui l’avait donnée, et nous restons à l’admirer.
43 עַל־כֵּן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי־תֻקַּח מִכֶּם מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וְתִנָּתֵן לְגוֹי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת־פִּרְיָהּ	43 “Aussi je vous dis que le Royaume de Dieu vous sera enlevé pour être donné à un peuple qui en produira les fruits.
44 וְהַנֹּפֵל עַל־הָאֶבֶן הַהִיא יִשָּׁבֵר וַאֲשֶׁר תִּפֹּל עָלָיו תִּשְׁחָקֵהוּ	44 Quant à la pierre, celui qui tombera sur elle se brisera, et celui sur qui elle tombera, elle l’écrasera!”
45 וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים וְהַפְּרוּשִׁים אֶת־מְשָׁלָיו וַיָּבִינוּ כִּי עֲלֵיהֶם דִּבֵּר	45 Les chefs des prêtres et les Pharisiens écoutaient ces paraboles, et ils comprirent que Jésus parlait pour eux.
46 וַיְבַקְשׁוּ לְתָפְשׂוֹ אַךְ יָרְאוּ מִפְּנֵי הֲמוֹן הָעָם כִּי לְנָבִיא חֲשָׁבֻהוּ	46 Ils auraient voulu s’emparer de lui, mais ils craignaient la foule qui voyait en Jésus un prophète.