1 דְּבַר־יְהוָה ׀ אֲשֶׁר הָיָה אֶל־מִיכָה הַמֹּרַשְׁתִּי בִּימֵי יֹותָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר־חָזָה עַל־שֹׁמְרֹון וִירוּשָׁלִָם | 1 قول الرب الذي صار الى ميخا المورشتي في ايام يوثام وآحاز وحزقيا ملوك يهوذا الذي رآه على السامرة واورشليم |
2 שִׁמְעוּ עַמִּים כֻּלָּם הַקְשִׁיבִי אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וִיהִי אֲדֹנָי יְהוִה בָּכֶם לְעֵד אֲדֹנָי מֵהֵיכַל קָדְשֹׁו | 2 اسمعوا ايها الشعوب جميعكم اصغي ايتها الارض وملأها وليكن السيد الرب شاهدا عليكم السيد من هيكل قدسه. |
3 כִּי־הִנֵּה יְהוָה יֹצֵא מִמְּקֹומֹו וְיָרַד וְדָרַךְ עַל־ [בָּמֹותֵי כ] (בָּמֳתֵי ק) אָרֶץ | 3 فانه هوذا الرب يخرج من مكانه وينزل ويمشي على شوامخ الارض. |
4 וְנָמַסּוּ הֶהָרִים תַּחְתָּיו וְהָעֲמָקִים יִתְבַּקָּעוּ כַּדֹּונַג מִפְּנֵי הָאֵשׁ כְּמַיִם מֻגָּרִים בְּמֹורָד | 4 فتذوب الجبال تحته وتنشقّ الوديان كالشمع قدام النار. كالماء المنصب في منحدر. |
5 בְּפֶשַׁע יַעֲקֹב כָּל־זֹאת וּבְחַטֹּאות בֵּית יִשְׂרָאֵל מִי־פֶשַׁע יַעֲקֹב הֲלֹוא שֹׁמְרֹון וּמִי בָּמֹות יְהוּדָה הֲלֹוא יְרוּשָׁלִָם | 5 كل هذا من اجل اثم يعقوب ومن اجل خطية بيت اسرائيل. ما هو ذنب يعقوب. أليس هو السامرة. وما هي مرتفعات يهوذا. أليست هي اورشليم. |
6 וְשַׂמְתִּי שֹׁמְרֹון לְעִי הַשָּׂדֶה לְמַטָּעֵי כָרֶם וְהִגַּרְתִּי לַגַּי אֲבָנֶיהָ וִיסֹדֶיהָ אֲגַלֶּה | 6 فاجعل السامرة خربة في البرية مغارس للكروم والقي حجارتها الى الوادي واكشف أسسها. |
7 וְכָל־פְּסִילֶיהָ יֻכַּתּוּ וְכָל־אֶתְנַנֶּיהָ יִשָּׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל־עֲצַבֶּיהָ אָשִׂים שְׁמָמָה כִּי מֵאֶתְנַן זֹונָה קִבָּצָה וְעַד־אֶתְנַן זֹונָה יָשׁוּבוּ | 7 وجميع تماثيلها المنحوتة تحطم وكل اعقارها تحرق بالنار وجميع اصنامها اجعلها خرابا لانها من عقر الزانية جمعتها والى عقر الزانية تعود |
8 עַל־זֹאת אֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה אֵילְכָה [שִׁילַל כ] (שֹׁולָל ק) וְעָרֹום אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים וְאֵבֶל כִּבְנֹות יַעֲנָה | 8 من اجل ذلك انوح واولول. امشي حافيا وعريانا. اصنع نحيبا كبنات آوى ونوحا كرعال النعام. |
9 כִּי אֲנוּשָׁה מַכֹּותֶיהָ כִּי־בָאָה עַד־יְהוּדָה נָגַע עַד־שַׁעַר עַמִּי עַד־יְרוּשָׁלִָם | 9 لان جراحاتها عديمة الشفاء لانها قد أتت الى يهوذا وصلت الى باب شعبي الى اورشليم |
10 בְּגַת אַל־תַּגִּידוּ בָּכֹו אַל־תִּבְכּוּ בְּבֵית לְעַפְרָה עָפָר [הִתְפַּלָּשְׁתִּי כ] (הִתְפַּלָּשִׁי׃ ק) | 10 لا تخبروا في جتّ لا تبكوا في عكّاء. تمرّغي في التراب في بيت عفرة. |
11 עִבְרִי לָכֶם יֹושֶׁבֶת שָׁפִיר עֶרְיָה־בֹשֶׁת לֹא יָצְאָה יֹושֶׁבֶת צַאֲנָן מִסְפַּד בֵּית הָאֵצֶל יִקַּח מִכֶּם עֶמְדָּתֹו | 11 اعبري يا ساكنة شافير عريانة وخجلة. الساكنة في صانان لا تخرج. نوح بيت هأيصل يأخذ عندكم مقامه. |
12 כִּי־חָלָה לְטֹוב יֹושֶׁבֶת מָרֹות כִּי־יָרַד רָע מֵאֵת יְהוָה לְשַׁעַר יְרוּשָׁלִָם | 12 لان الساكنة في ماروث اغتمّت لاجل خيراتها لان شرا قد نزل من عند الرب الى باب اورشليم. |
13 רְתֹם הַמֶּרְכָּבָה לָרֶכֶשׁ יֹושֶׁבֶת לָכִישׁ רֵאשִׁית חַטָּאת הִיא לְבַת־צִיֹּון כִּי־בָךְ נִמְצְאוּ פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל | 13 شدّي المركبة بالجواد يا ساكنة لاخيش. هي اول خطية لابنة صهيون لانه فيك وجدت ذنوب اسرائيل. |
14 לָכֵן תִּתְּנִי שִׁלּוּחִים עַל מֹורֶשֶׁת גַּת בָּתֵּי אַכְזִיב לְאַכְזָב לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל | 14 لذلك تعطين اطلاقا لمورشة جتّ. تصير بيوت اكزيب كاذبة لملوك اسرائيل. |
15 עֹד הַיֹּרֵשׁ אָבִי לָךְ יֹושֶׁבֶת מָרֵשָׁה עַד־עֲדֻלָּם יָבֹוא כְּבֹוד יִשְׂרָאֵל | 15 آتي اليك ايضا بالوارث يا ساكنة مريشة. يأتي الى عدلام مجد اسرائيل. |
16 קָרְחִי וָגֹזִּי עַל־בְּנֵי תַּעֲנוּגָיִךְ הַרְחִבִי קָרְחָתֵךְ כַּנֶּשֶׁר כִּי גָלוּ מִמֵּךְ׃ ס | 16 كوني قرعاء وجزّي من اجل بني تنعمك. وسّعي قرعتك كالنسر لانهم قد انتفوا عنك |
17 וְהִנֵּה כָּל־הַדֹּרוֹת מִן־אַבְרָהָם עַד־דָּוִד אַרְבָּעָה עָשָׂר דֹּרוֹת וּמִן־דָּוִד עַד־גָּלוּת בָּבֶל אַרְבָּעָה עָשָׂר דֹּרוֹת וּמֵעֵת גָּלוּת בָּבֶל עַד־הַמָּשִׁיחַ אַרְבָּעָה עָשָׂר דֹּרוֹת | |
18 וְהֻלֶּדֶת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ כֹּה הָיָתָה מִרְיָם אִמּוֹ אֹרְשָׂה לְיוֹסֵף וּבְטֶרֶם יָבֹא אֵלֶיהָ נִמְצֵאת הָרָה לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ | |
19 וְיוֹסֵף בַּעְלָהּ הָיָה אִישׁ צַדִּיק וְלֹא אָבָה לְתִתָּהּ לָבוּז וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ לְשַׁלְּחָהּ בַּסָּתֶר | |
20 הוּא חשֵׁב כָּזֹאת וְהִנֵּה מַלְאַךְ יְהוָֹה נִרְאָה אֵלָיו בַּחֲלוֹם וַיֹּאמַר יוֹסֵף בֶּן־דָּוִד אַל־תִּירָא מִכְּנוֹס אֵלֶיךָ אֵת מִרְיָם אִשְׁתֶּךָ כִּי אֲשֶׁר הֹרָה בָהּ מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הוּא | |
21 וְהִיא יֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאתָ אֶת־שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ כִּי הוּא יוֹשִׁיעַ אֶת־עַמּוֹ מֵעֲוֺנוֹתֵיהֶם | |
22 וַתְּהִי כָל־זֹאת לְמַלֹּאת אֵת אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָֹה בְּיַד הַנָּבִיא לֵאמֹר | |
23 הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרְאוּ שְׁמוֹ עִמָּנוּאֵל אֲשֶׁר פֵּרוּשׁוֹ הָאֵל עִמָּנוּ | |
24 וַיִּיקַץ יוֹסֵף מִשְּׁנָתוֹ וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ מַלְאַךְ יְהוָֹה וַיִּקַּח אֵלָיו אֶת־אִשְׁתּוֹ | |
25 וְלֹא יְדָעָהּ עַד כִּי־יָלְדָה בֵּן אֶת־בְּכוֹרָהּ וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ | |