Isaiah (ישעיה) - Isaia 104

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת־יְהוָה יְהוָה אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הֹוד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ	1 Benedic, anima mea, Domino. Domine Deus meus, magnificatus es vehementer! Maiestatem et decorem induisti,
2 עֹטֶה־אֹור כַּשַּׂלְמָה נֹוטֶה מַיִם כַּיְרִיעָה	2 amictus lumine sicut vestimento. Extendens caelum sicut velum,
3 הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲ‍לִיֹּותָיו הַשָּׂם־עָבִים רְכוּבֹו הַמְהַלֵּךְ עַל־כַּנְפֵי־רוּחַ	3 qui exstruis in aquis cenacula tua. Qui ponis nubem ascensum tuum, qui ambulas super pennas ventorum.
4 עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחֹות מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט	4 Qui facis angelos tuos spiritus et ministros tuos ignem urentem.
5 יָסַד־אֶרֶץ עַל־מְכֹונֶיהָ בַּל־תִּמֹּוט עֹולָם וָעֶד	5 Qui fundasti terram super stabilitatem suam, non inclinabitur in saeculum saeculi.
6 תְּהֹום כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתֹו עַל־הָרִים יַעַמְדוּ־מָיִם	6 Abyssus sicut vestimentum operuit eam, super montes stabant aquae.
7 מִן־גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן־קֹול רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן	7 Ab increpatione tua fugiunt, a voce tonitrui tui formidant.
8 יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעֹות אֶל־מְקֹום זֶה ׀ יָסַדְתָּ לָהֶם	8 Ascendunt in montes et descendunt in valles, in locum, quem statuisti eis.
9 גְּבוּלשַׂ־מְתָּ בַּל־יַעֲבֹרוּן בַּל־יְשׁוּבוּן לְכַסֹּות הָאָרֶץ	9 Terminum posuisti, quem non transgredientur, neque convertentur operire terram.
10 הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן	10 Qui emittis fontes in torrentes; inter medium montium pertransibunt,
11 יַשְׁקוּ כָּל־חַיְתֹו שָׂדָי יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם	11 potabunt omnes bestias agri, exstinguent onagri sitim suam.
12 עֲלֵיהֶם עֹוף־הַשָּׁמַיִם יִשְׁכֹּון מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ־קֹול	12 Super ea volucres caeli habitabunt, de medio ramorum dabunt voces.
13 מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיֹּותָיו מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ	13 Rigas montes de cenaculis tuis, de fructu operum tuorum satias terram.
14 מַצְמִיחַ חָצִיר ׀ לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהֹוצִיא לֶחֶם מִן־הָאָרֶץ	14 Producis fenum iumentis et herbam servituti hominum, educens panem de terra
15 וְיַיִן ׀ יְשַׂמַּח לְבַב־אֱנֹושׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב־אֱנֹושׁ יִסְעָד	15 et vinum, quod laetificat cor hominis; exhilarans faciem in oleo, panis autem cor hominis confirmat.
16 יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי יְהוָה אַרְזֵי לְבָנֹון אֲשֶׁר נָטָע	16 Saturabuntur ligna Domini et cedri Libani, quas plantavit.
17 אֲשֶׁרשָׁ־ם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ חֲסִידָה בְּרֹושִׁים בֵּיתָהּ	17 Illic passeres nidificabunt, erodii domus in vertice earum.
18 הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים	18 Montes excelsi cervis, petrae refugium hyracibus.
19 עָשָׂה יָרֵחַ לְמֹועֲדִים מֶשׁ יָדַע מְבֹואֹו	19 Fecit lunam ad tempora signanda, sol cognovit occasum suum.
20 תָּשֶׁת־חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בֹּו־תִרְמֹשׂ כָּל־חַיְתֹו־יָעַר	20 Posuisti tenebras, et facta est nox: in ipsa reptabunt omnes bestiae silvae,
21 הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם	21 catuli leonum rugientes, ut rapiant et quaerant a Deo escam sibi.
22 תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל־מְעֹונֹתָם יִרְבָּצוּן	22 Oritur sol, et congregantur et in cubilibus suis recumbunt.
23 יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלֹו וְלַעֲבֹדָתֹו עֲדֵי־עָרֶב	23 Exit homo ad opus suum et ad operationem suam usque ad vesperum.
24 מָה־רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ׀ יְהוָה כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ	24 Quam multiplicata sunt opera tua, Domine! Omnia in sapientia fecisti, impleta est terra creatura tua.
25 זֶה ׀ הַיָּם גָּדֹול וּרְחַב יָדָיִם שָׁם־רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיֹּות קְטַנֹּות עִם־גְּדֹלֹות	25 Hoc mare magnum et spatiosum et latum: illic reptilia, quorum non est numerus, animalia pusilla cum magnis;
26 ם אֳנִיֹּות יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה־יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק־בֹּו	26 illic naves pertransibunt, Leviathan, quem formasti ad ludendum cum eo.
27 כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אָכְלָם בְּעִתֹּו	27 Omnia a te exspectant, ut des illis escam in tempore suo.
28 תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טֹוב	28 Dante te illis, colligent, aperiente te manum tuam, implebuntur bonis.
29 תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְאֶל־עֲפָרָם יְשׁוּבוּן	29 Avertente autem te faciem, turbabuntur; auferes spiritum eorum, et deficient et in pulverem suum revertentur.
30 תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה	30 Emittes spiritum tuum, et creabuntur, et renovabis faciem terrae.
31 יְהִי כְבֹוד יְהוָה לְעֹולָם יִשְׂמַח יְהוָה בְּמַעֲשָׂיו	31 Sit gloria Domini in saeculum; laetetur Dominus in operibus suis.
32 הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ	32 Qui respicit terram et facit eam tremere, qui tangit montes, et fumigant.
33 אָשִׁירָה לַיהוָה בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעֹודִי	33 Cantabo Domino in vita mea, psallam Deo meo quamdiu sum.
34 יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּיהוָה	34 Iucundum sit ei eloquium meum, ego vero delectabor in Domino.
35 יִתַּמּוּ חַטָּאִים ׀ מִן־הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים ׀ עֹוד אֵינָם בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת־יְהוָה הַלְלוּ־יָהּ	35 Deficiant peccatores a terra et iniqui, ita ut non sint. Benedic, anima mea, Domino.