Shir ha-Shirim (שיר השירים ) - Cantico dei Cantici 37

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 אַף־לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי וְיִתַּר מִמְּקֹומֹו	1 Super hoc expavit cor meum et emotum est de loco suo.
2 שִׁמְעוּ שָׁמֹועַ בְּרֹגֶז קֹלֹו וְהֶגֶה מִפִּיו יֵצֵא	2 Audite fremitum vocis eius et murmur de ore illius procedens.
3 תַּחַת־כָּל־הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ וְאֹורֹו עַל־כַּנְפֹות הָאָרֶץ	3 Subter omnes caelos ipsum revolvit, et lumen illius super terminos terrae.
4 אַחֲרָיו ׀ יִשְׁאַג־קֹול יַרְעֵם בְּקֹול גְּאֹונֹו וְלֹא יְעַקְּבֵם כִּי־יִשָּׁמַע קֹולֹו	4 Post eum rugiet sonitus, tonabit voce magnitudinis suae; et non retardabit, cum audita fuerit vox eius.
5 יַרְעֵם אֵל בְּקֹולֹו נִפְלָאֹות עֹשֶׂה גְדֹלֹות וְלֹא נֵדָע	5 Tonabit Deus in voce sua mirabiliter, qui facit magna et inscrutabilia.
6 כִּי לַשֶּׁלַג ׀ יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ וְגֶשֶׁם מָטָר וְגֶשֶׁם מִטְרֹות עֻזֹּו	6 Qui praecipit nivi, ut descendat in terram, et hiemis pluviis et imbri, ut roborentur.
7 בְּיַד־כָּל־אָדָם יַחְתֹּום לָדַעַת כָּל־אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ	7 Qui in manu omnium hominum signat, ut noverint singuli opera sua.
8 וַתָּבֹא חַיָּה בְמֹו־אָרֶב וּבִמְעֹונֹתֶיהָ תִשְׁכֹּן	8 Ingredietur bestia latibulum et in antro suo morabitur.
9 מִן־הַחֶדֶר תָּבֹוא סוּפָה וּמִמְּזָרִים קָרָה	9 Ab interioribus egredietur tempestas, et ab Arcturo frigus.
10 מִנִּשְׁמַת־אֵל יִתֶּן־קָרַח וְרֹחַב מַיִם בְּמוּצָק	10 Flante Deo, datur gelu, et expansio aquarum solidatur.
11 אַף־בְּרִי יַטְרִיחַ עָב יָפִיץ עֲנַן אֹורֹו	11 Fulgur proicitur a nube, et nubes spargunt lumen suum;
12 וְהוּא מְסִבֹּות ׀ מִתְהַפֵּךְ [בְּתַחְבּוּלָתֹו כ] (בְּתַחְבּוּלֹתָיו ק) לְפָעֳלָם כֹּל אֲשֶׁר יְצַוֵּם ׀ עַל־פְּנֵי תֵבֵל אָרְצָה	12 quae lustrant per circuitum, quocumque eas voluntas gubernantis duxerit, ad omne, quod praeceperit illis super faciem orbis terrarum,
13 אִם־לְשֵׁבֶט אִם־לְאַרְצֹו אִם־לְחֶסֶד יַמְצִאֵהוּ	13 sive in castigatione terrae suae, sive in misericordia eas iusserit inveniri.
14 הַאֲזִינָה זֹּאת אִיֹּוב עֲמֹד וְהִתְבֹּונֵן ׀ נִפְלְאֹות אֵל	14 Ausculta haec, Iob; sta et considera mirabilia Dei.
15 הֲתֵדַע בְּשׂוּם־אֱלֹוהַּ עֲלֵיהֶם וְהֹופִיעַ אֹור עֲנָנֹו	15 Numquid scis quando praeceperit Deus, ut ostenderent lucem nubes eius?
16 הֲתֵדַע עַל־מִפְלְשֵׂי־עָב מִפְלְאֹות תְּמִים דֵּעִים	16 Numquid nosti semitas nubium magnas et mirabilia perfecti scientia?
17 אֲשֶׁר־בְּגָדֶיךָ חַמִּים בְּהַשְׁקִט אֶרֶץ מִדָּרֹום	17 Nonne vestimenta tua calida sunt, cum quieverit terra austro?
18 תַּרְקִיעַ עִמֹּו לִשְׁחָקִים חֲזָקִים כִּרְאִי מוּצָק	18 Tu forsitan cum eo expandisti caelos, qui solidissimi, quasi aere, fusi sunt?
19 הֹודִיעֵנוּ מַה־נֹּאמַר לֹו לֹא־נַעֲרֹךְ מִפְּנֵי־חֹשֶׁךְ	19 Ostende nobis quid dicamus illi; nos disponere verba nescimus propter tenebras.
20 הַיְסֻפַּר־לֹו כִּי אֲדַבֵּר אִם־אָמַר אִישׁ כִּי יְבֻלָּע	20 Quis narrabit ei, quae loquor? Et, si locutus fuerit, homo deglutietur.
21 וְעַתָּה ׀ לֹא רָאוּ אֹור בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים וְרוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם	21 At nunc non vident lucem: aer offuscatus est nubibus, sed ventus transiens fugabit eas.
22 מִצָּפֹון זָהָב יֶאֱתֶה עַל־אֱלֹוהַּ נֹורָא הֹוד	22 Ab aquilone splendor auri venit; et circa Deum terribilis maiestas.
23 שַׁדַּי לֹא־מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא־כֹחַ וּמִשְׁפָּט וְרֹב־צְדָקָה לֹא יְעַנֶּה	23 Omnipotentem attingere non possumus: magnus fortitudine; et iudicium et multam iustitiam deprimere non potest.
24 לָכֵן יְרֵאוּהוּ אֲנָשִׁים לֹא־יִרְאֶה כָּל־חַכְמֵי־לֵב׃ פ	24 Ideo timebunt eum homines, non contemplabitur omnes, qui sibi videntur corde sapientes ”.