| 1 וּשְׁלֹמֹה הָיָה מֹושֵׁל בְּכָל־הַמַּמְלָכֹות מִן־הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם מַגִּשִׁים מִנְחָה וְעֹבְדִים אֶת־שְׁלֹמֹה כָּל־יְמֵי חַיָּיו׃ פ | 1 Hirão, rei de Tiro, enviou também os seus embaixadores a Salomão, pois ouviu dizer que ele tinha sido ungido rei em lugar de seu pai. Hirão tinha sido sempre amigo de Davide. |
| 2 וַיְהִי לֶחֶם־שְׁלֹמֹה לְיֹום אֶחָד שְׁלֹשִׁים כֹּר סֹלֶת וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח | 2 Salomão mandou dizer a Hirão: |
| 3 עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צֹאן לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים | 3 Tu sabes que a Davide, meu pai, lhe foi impossível edificar uma casa ao nome do Senhor seu Deus, por causa das guerras que lhe sobrevinham de todas as partes, enquanto o Senhor lhe não pôs debaixo dos pés os seus inimigos. |
| 4 כִּי־הוּא רֹדֶה ׀ בְּכָל־עֵבֶר הַנָּהָר מִתִּפְסַח וְעַד־עַזָּה בְּכָל־מַלְכֵי עֵבֶר הַנָּהָר וְשָׁלֹום הָיָה לֹו מִכָּל־עֲבָרָיו מִסָּבִיב | 4 Porém , agora, o Senhor meu Deus concedeu-me repouso por toda a parte: nem inimigos, nem calamidades. |
| 5 וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנֹו וְתַחַת תְּאֵנָתֹו מִדָּן וְעַד־בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה׃ ס | 5 Por isso penso em edificar um templo ao nome do Senhor meu Deus, conforme o que o Senhor ordenou a Davide, meu pai, quando disse: Teu filho, que eu farei sentar em teu lugar sobre o teu trono, este edificará um templo ao meu nome. |
| 6 וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים לְמֶרְכָּבֹו וּשְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים | 6 Dá ordem, pois, a teus servos que me cortem cedros do Líbano. Os meus servos estarão com os teus, e eu darei a teus servos a paga que pedires, porque tu sabes que, entre o meu povo, não há ninguém que saiba cortar madeira como os Sidónios. |
| 7 וְכִלְכְּלוּ הַנִּצָּבִים הָאֵלֶּה אֶת־הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְאֵת כָּל־הַקָּרֵב אֶל־שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ־שְׁלֹמֹה אִישׁ חָדְשֹׁו לֹא יְעַדְּרוּ דָּבָר | 7 Hirão, tendo ouvido as palavras de Salomão, alegrou-se em extremo e disse: Bem-dito seja o Senhor Deus, que deu a Davide um filho sapientíssimo para reinar sobre este grande povo. |
| 8 וְהַשְּׂעֹרִים וְהַתֶּבֶן לַסּוּסִים וְלָרָכֶשׁ יָבִאוּ אֶל־הַמָּקֹום אֲשֶׁר יִהְיֶה־שָּׁם אִישׁ כְּמִשְׁפָּטֹו׃ ס | 8 Hirão mandou dizer a Salomão: Ouvi tudo o que me mandaste dizer; eu executarei tudo o que desejas acerca das madeiras de cedro e de faia. |
| 9 וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד וְרֹחַב לֵב כַּחֹול אֲשֶׁר עַל־שְׂפַת הַיָּם | 9 Os meus servos as levarão do Líbano até ao mar, e eu as farei conduzir em jangadas até ao lugar que me designares. Aí as desatarão, e tu as mandarás receber. Pela tua parte, dar-me-ás o necessário para sustentação da minha casa. |
| 10 וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל־בְּנֵי־קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם | 10 Deu, pois, Hirão a Salomão madeiras de cedro e cipreste, conforme o seu desejo. |
| 11 וַיֶּחְכַּם מִכָּל־הָאָדָם מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחֹול וַיְהִי־שְׁמֹו בְכָל־הַגֹּויִם סָבִיב | 11 Salomão dava a Hirão, para sustento da sua casa, vinte mil coros de trigo, e vinte coros de puríssimo azeite. Tudo isto dava Salomão a Hirão anualmente. |
| 12 וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל וַיְהִי שִׁירֹו חֲמִשָּׁה וָאָלֶף | 12 Deu o Senhor a sabedoria a Salomão, conforme lhe tinha prometido. Havia paz entre Hirão e Salomão, e fizeram ambos aliança entre si. |
| 13 וַיְדַבֵּר עַל־הָעֵצִים מִן־הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנֹון וְעַד הָאֵזֹוב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר וַיְדַבֵּר עַל־הַבְּהֵמָה וְעַל־הָעֹוף וְעַל־הָרֶמֶשׂ וְעַל־הַדָּגִים | 13 O rei Salomão escolheu trinta mil operários em todo o Israel. |
| 14 וַיָּבֹאוּ מִכָּל־הָעַמִּים לִשְׁמֹעַ אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵאֵת כָּל־מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת־חָכְמָתֹו׃ ס | 14 Ele os mandava ao Líbano por seu turno, dez mil cada mês; desta sorte, ficavam dois meses em suas casas. Adonirão era o encarregado de dar cumprimento a esta disposição. |
| 15 וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ־צֹור אֶת־עֲבָדָיו אֶל־שְׁלֹמֹה כִּי שָׁמַע כִּי אֹתֹו מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ כִּי אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל־הַיָּמִים׃ ס | 15 Salomão tinha setenta mil que acarretavam os materiais, e oitenta mil cabouqueiros no monte, |
| 16 וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל־חִירָם לֵאמֹר | 16 sem contar os que presidiam aos vários trabalhos, em número de três mil e trezentos, os quais davam ordens ao povo e aos que trabalhavam. |
| 17 אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת־דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנֹות בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ עַד תֵּת־יְהוָה אֹתָם תַּחַת כַּפֹּות [רַגְלֹו כ] (רַגְלָי׃ ק) | 17 O rei mandou que tirassem pedras grandes, pedras de valor, para os alicerces do templo, e que as esquadriassem. |
| 18 וְעַתָּה הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע | 18 E levaram-nas os canteiros de Salomão e os canteiros de Hirão, enquanto que os de Gíblios aparelharam as madeiras e as pedras para se edificar a casa. |
| 19 וְהִנְנִי אֹמֵר לִבְנֹות בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי כַּאֲשֶׁר ׀ דִּבֶּר יְהוָה אֶל־דָּוִד אָבִי לֵאמֹר בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל־כִּסְאֶךָ הוּא־יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי | |
| 20 וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ־לִי אֲרָזִים מִן־הַלְּבָנֹון וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם־עֲבָדֶיךָ וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר כִּי ׀ אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת־עֵצִים כַּצִּדֹנִים | |
| 21 וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ חִירָם אֶת־דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה וַיִּשְׂמַח מְאֹד וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה הַיֹּום אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם עַל־הָעָם הָרָב הַזֶּה | |
| 22 וַיִּשְׁלַח חִירָם אֶל־שְׁלֹמֹה לֵאמֹר שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר־שָׁלַחְתָּ אֵלָי אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת־כָּל־חֶפְצְךָ בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרֹושִׁים | |
| 23 עֲבָדַי יֹרִדוּ מִן־הַלְּבָנֹון יָמָּה וַאֲנִי אֲשִׂימֵם דֹּבְרֹות בַּיָּם עַד־הַמָּקֹום אֲשֶׁר־תִּשְׁלַח אֵלַי וְנִפַּצְתִּים שָׁם וְאַתָּה תִשָּׂא וְאַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת־חֶפְצִי לָתֵת לֶחֶם בֵּיתִי | |
| 24 וַיְהִי חִירֹום נֹתֵן לִשְׁלֹמֹה עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְרֹושִׁים כָּל־חֶפְצֹו | |
| 25 וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים מַכֹּלֶת לְבֵיתֹו וְעֶשְׂרִים כֹּר שֶׁמֶן כָּתִית כֹּה־יִתֵּן שְׁלֹמֹה לְחִירָם שָׁנָה בְשָׁנָה׃ פ | |
| 26 וַיהוָה נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר־לֹו וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה וַיִּכְרְתוּ בְרִית שְׁנֵיהֶם | |
| 27 וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס מִכָּל־יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הַמַּס שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ | |
| 28 וַיִּשְׁלָחֵם לְבָנֹונָה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים בַּחֹדֶשׁ חֲלִיפֹות חֹדֶשׁ יִהְיוּ בַלְּבָנֹון שְׁנַיִם חֳדָשִׁים בְּבֵיתֹו וַאֲדֹנִירָם עַל־הַמַּס׃ ס | |
| 29 וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף נֹשֵׂא סַבָּל וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר | |
| 30 לְבַד מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים לִשְׁלֹמֹה אֲשֶׁר עַל־הַמְּלָאכָה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלֹשׁ מֵאֹות הָרֹדִים בָּעָם הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה | |
| 31 וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלֹות אֲבָנִים יְקָרֹות לְיַסֵּד הַבָּיִת אַבְנֵי גָזִית | |
| 32 וַיִּפְסְלוּ בֹּנֵי שְׁלֹמֹה וּבֹנֵי חִירֹום וְהַגִּבְלִים וַיָּכִינוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים לִבְנֹות הַבָּיִת׃ פ | |
