Daniel 6

NEW AMERICAN BIBLE	MODERN HEBREW BIBLE
1 And Darius the Mede succeeded to the kingdom at the age of sixty-two.	1 שפר קדם דריוש והקים על מלכותא לאחשדרפניא מאה ועשרין די להון בכל מלכותא
2 Darius decided to appoint over his entire kingdom one hundred and twenty satraps, to safeguard his interests;	2 ועלא מנהון סרכין תלתא די דניאל חד מנהון די להון אחשדרפניא אלין יהבין להון טעמא ומלכא לא להוא נזק
3 these were accountable to three supervisors, one of whom was Daniel.	3 אדין דניאל דנה הוא מתנצח על סרכיא ואחשדרפניא כל קבל די רוח יתירא בה ומלכא עשית להקמותה על כל מלכותא
4 Daniel outshone all the supervisors and satraps because an extraordinary spirit was in him, and the king thought of giving him authority over the entire kingdom.	4 אדין סרכיא ואחשדרפניא הוו בעין עלה להשכחה לדניאל מצד מלכותא וכל עלה ושחיתה לא יכלין להשכחה כל קבל די מהימן הוא וכל שלו ושחיתה לא השתכחת עלוהי
5 Therefore the supervisors and satraps tried to find grounds for accusation against Daniel as regards the administration. But they could accuse him of no wrongdoing; because he was trustworthy, no fault of neglect or misconduct was to be found in him.	5 אדין גבריא אלך אמרין די לא נהשכח לדניאל דנה כל עלא להן השכחנה עלוהי בדת אלהה
6 Then these men said to themselves, "We shall find no grounds for accusation against this Daniel unless by way of the law of his God."	6 אדין סרכיא ואחשדרפניא אלן הרגשו על מלכא וכן אמרין לה דריוש מלכא לעלמין חיי
7 So these supervisors and satraps went thronging to the king and said to him, "King Darius, live forever!	7 אתיעטו כל סרכי מלכותא סגניא ואחשדרפניא הדבריא ופחותא לקימה קים מלכא ולתקפה אסר די כל די יבעה בעו מן כל אלה ואנש עד יומין תלתין להן מנך מלכא יתרמא לגב אריותא
8 All the supervisors of the kingdom, the prefects, satraps, nobles, and governors are agreed that the following prohibition ought to be put in force by royal decree: no one is to address any petition to god or man for thirty days, except to you, O king; otherwise he shall be cast into a den of lions.	8 כען מלכא תקים אסרא ותרשם כתבא די לא להשניה כדת מדי ופרס די לא תעדא
9 Now, O king, issue the prohibition over your signature, immutable and irrevocable under Mede and Persian law."	9 כל קבל דנה מלכא דריוש רשם כתבא ואסרא
10 So King Darius signed the prohibition and made it law.	10 ודניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתה וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהה כל קבל די הוא עבד מן קדמת דנה
11 Even after Daniel heard that this law had been signed, he continued his custom of going home to kneel in prayer and give thanks to his God in the upper chamber three times a day, with the windows open toward Jerusalem.	11 אדין גבריא אלך הרגשו והשכחו לדניאל בעא ומתחנן קדם אלהה
12 So these men rushed in and found Daniel praying and pleading before his God.	12 באדין קריבו ואמרין קדם מלכא על אסר מלכא הלא אסר רשמת די כל אנש די יבעה מן כל אלה ואנש עד יומין תלתין להן מנך מלכא יתרמא לגוב אריותא ענה מלכא ואמר יציבא מלתא כדת מדי ופרס די לא תעדא
13 Then they went to remind the king about the prohibition: "Did you not decree, O king, that no one is to address a petition to god or man for thirty days, except to you, O king; otherwise he shall be cast into a den of lions?" The king answered them, "The decree is absolute, irrevocable under the Mede and Persian law."	13 באדין ענו ואמרין קדם מלכא די דניאל די מן בני גלותא די יהוד לא שם עליך מלכא טעם ועל אסרא די רשמת וזמנין תלתה ביומא בעא בעותה
14 To this they replied, "Daniel, the Jewish exile, has paid no attention to you, O king, or to the decree you issued; three times a day he offers his prayer."	14 אדין מלכא כדי מלתא שמע שגיא באש עלוהי ועל דניאל שם בל לשיזבותה ועד מעלי שמשא הוא משתדר להצלותה
15 The king was deeply grieved at this news and he made up his mind to save Daniel; he worked till sunset to rescue him.	15 באדין גבריא אלך הרגשו על מלכא ואמרין למלכא דע מלכא די דת למדי ופרס די כל אסר וקים די מלכא יהקים לא להשניה
16 But these men insisted. "Keep in mind, O king," they said, "that under the Mede and Persian law every royal prohibition or decree is irrevocable."	16 באדין מלכא אמר והיתיו לדניאל ורמו לגבא די אריותא ענה מלכא ואמר לדניאל אלהך די אנתה פלח לה בתדירא הוא ישיזבנך
17 So the king ordered Daniel to be brought and cast into the lions' den. To Daniel he said, "May your God, whom you serve so constantly, save you."	17 והיתית אבן חדה ושמת על פם גבא וחתמה מלכא בעזקתה ובעזקת רברבנוהי די לא תשנא צבו בדניאל
18 To forestall any tampering, the king sealed with his own ring and the rings of the lords the stone that had been brought to block the opening of the den.	18 אדין אזל מלכא להיכלה ובת טות ודחון לא הנעל קדמוהי ושנתה נדת עלוהי
19 Then the king returned to his palace for the night; he refused to eat and he dismissed the entertainers. Since sleep was impossible for him,	19 באדין מלכא בשפרפרא יקום בנגהא ובהתבהלה לגבא די אריותא אזל
20 the king rose very early the next morning and hastened to the lions' den.	20 וכמקרבה לגבא לדניאל בקל עציב זעק ענה מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד אלהא חיא אלהך די אנתה פלח לה בתדירא היכל לשיזבותך מן אריותא
21 As he drew near, he cried out to Daniel sorrowfully, "O Daniel, servant of the living God, has the God whom you serve so constantly been able to save you from the lions?"	21 אדין דניאל עם מלכא מלל מלכא לעלמין חיי
22 Daniel answered the king: "O king, live forever!	22 אלהי שלח מלאכה וסגר פם אריותא ולא חבלוני כל קבל די קדמוהי זכו השתכחת לי ואף קדמיך מלכא חבולה לא עבדת
23 My God has sent his angel and closed the lions' mouths so that they have not hurt me. For I have been found innocent before him; neither to you have I done any harm, O king!"	23 באדין מלכא שגיא טאב עלוהי ולדניאל אמר להנסקה מן גבא והסק דניאל מן גבא וכל חבל לא השתכח בה די הימן באלהה
24 This gave the king great joy. At his order Daniel was removed from the den, unhurt because he trusted in his God.	24 ואמר מלכא והיתיו גבריא אלך די אכלו קרצוהי די דניאל ולגב אריותא רמו אנון בניהון ונשיהון ולא מטו לארעית גבא עד די שלטו בהון אריותא וכל גרמיהון הדקו
25 The king then ordered the men who had accused Daniel, along with their children and their wives, to be cast into the lions' den. Before they reached the bottom of the den, the lions overpowered them and crushed all their bones.	25 באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא אמיא ולשניא די דארין בכל ארעא שלמכון ישגא
26 Then King Darius wrote to the nations and peoples of every language, wherever they dwell on the earth: "All peace to you!	26 מן קדמי שים טעם די בכל שלטן מלכותי להון זאעין ודחלין מן קדם אלהה די דניאל די הוא אלהא חיא וקים לעלמין ומלכותה די לא תתחבל ושלטנה עד סופא
27 I decree that throughout my royal domain the God of Daniel is to be reverenced and feared: "For he is the living God, enduring forever; his kingdom shall not be destroyed, and his dominion shall be without end.	27 משיזב ומצל ועבד אתין ותמהין בשמיא ובארעא די שיזיב לדניאל מן יד אריותא
28 He is a deliverer and savior, working signs and wonders in heaven and on earth, and he delivered Daniel from the lions' power."	28 ודניאל דנה הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש פרסיא
29 So Daniel fared well during the reign of Darius and the reign of Cyrus the Persian.