Sh'muel (שמואל) - 1 Samuele 20

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 ויברח דוד מנוית ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי מה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי	1 David s’était enfui des Cellules-de-Rama. Il vint trouver Jonathan et lui dit: “Qu’ai-je fait? Quelle est ma faute et quel est mon péché envers ton père, pour qu’il veuille me tuer?”
2 ויאמר לו חלילה לא תמות הנה לו עשה אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את אזני ומדוע יסתיר אבי ממני את הדבר הזה אין זאת	2 Jonathan répondit: “Non, tu ne mourras pas. Mon père ne me cache rien de ce qu’il fait, que ce soit important ou non. Pourquoi donc mon père me cacherait-il cela? Tu te trompes.”
3 וישבע עוד דוד ויאמר ידע ידע אביך כי מצאתי חן בעיניך ויאמר אל ידע זאת יהונתן פן יעצב ואולם חי יהוה וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות	3 Mais David lui dit: “Ton père sait très bien l’amitié que tu as pour moi, et il s’est dit: Il ne faut pas que Jonathan le sache, il le prendrait très mal. Mais je te le jure par la vie de Yahvé et sur ma propre tête: il n’y a qu’un pas entre moi et la mort.”
4 ויאמר יהונתן אל דוד מה תאמר נפשך ואעשה לך	4 Alors Jonathan dit à David: “Que désires-tu? Je le ferai.”
5 ויאמר דוד אל יהונתן הנה חדש מחר ואנכי ישב אשב עם המלך לאכול ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית	5 David lui répondit: “Demain c’est la nouvelle lune, et je dois m’asseoir à côté du roi pour manger; cependant laisse-moi partir et je me cacherai dans la campagne jusqu’au troisième soir.
6 אם פקד יפקדני אביך ואמרת נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית לחם עירו כי זבח הימים שם לכל המשפחה	6 Si ton père remarque mon absence, tu lui diras: “David m’a demandé la permission d’aller à Bethléem, sa ville natale, car il y a là un sacrifice annuel pour toute sa famille.
7 אם כה יאמר טוב שלום לעבדך ואם חרה יחרה לו דע כי כלתה הרעה מעמו	7 Si ton père répond: ‘C’est bon’, ton serviteur n’a rien à craindre; mais s’il se met en colère, tu sauras qu’il a décidé ma perte.
8 ועשית חסד על עבדך כי בברית יהוה הבאת את עבדך עמך ואם יש בי עון המיתני אתה ועד אביך למה זה תביאני	8 Puisque tu as fait un pacte avec moi au nom de Yahvé, je te demande en raison de cette amitié: s’il y a une faute de ma part, tue-moi. Pourquoi me conduirais-tu jusqu’à ton père?”
9 ויאמר יהונתן חלילה לך כי אם ידע אדע כי כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך ולא אתה אגיד לך	9 Jonathan répondit: “Non, si je viens à savoir que mon père a décidé ta perte, je te préviendrai moi-même.”
10 ויאמר דוד אל יהונתן מי יגיד לי או מה יענך אביך קשה	10 David dit à Jonathan: “Qui me préviendra au cas où ton père te répondrait méchamment?”
11 ויאמר יהונתן אל דוד לכה ונצא השדה ויצאו שניהם השדה	11 Jonathan dit à David: “Viens, sortons dans la campagne.” Et tous deux sortirent dans la campagne.
12 ויאמר יהונתן אל דוד יהוה אלהי ישראל כי אחקר את אבי כעת מחר השלשית והנה טוב אל דוד ולא אז אשלח אליך וגליתי את אזנך	12 Jonathan dit alors à David: “Par Yahvé Dieu d’Israël, dès demain ou après-demain je verrai ce que mon père a dans la tête. Si tout va bien pour toi, je t’enverrai quelqu’un et je te le ferai savoir;
13 כה יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף כי ייטב אל אבי את הרעה עליך וגליתי את אזנך ושלחתיך והלכת לשלום ויהי יהוה עמך כאשר היה עם אבי	13 si je ne le fais pas, que Dieu me maudisse et me maudisse encore! De même, si mon père veut te faire du mal, je te le ferai savoir. Je te laisse donc partir, va en paix; Yahvé sera avec toi comme il a été avec mon père.
14 ולא אם עודני חי ולא תעשה עמדי חסד יהוה ולא אמות	14 Si alors je suis encore de ce monde, ne me fais pas mourir; que ta bonté pour moi soit comme celle de Yahvé.
15 ולא תכרת את חסדך מעם ביתי עד עולם ולא בהכרת יהוה את איבי דוד איש מעל פני האדמה	15 Ne prive jamais ma famille de ta bienveillance lorsque Yahvé aura exterminé tes ennemis de la surface de la terre.
16 ויכרת יהונתן עם בית דוד ובקש יהוה מיד איבי דוד	16 Si le nom de Jonathan disparaissait avec la maison de Saül, Yahvé en demanderait compte à la famille de David.”
17 ויוסף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אתו כי אהבת נפשו אהבו	17 Et de nouveau Jonathan fit un serment à David au nom de son amitié pour lui, car il l’aimait comme lui-même.
18 ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך	18 Jonathan lui dit: “C’est demain la nouvelle lune et ton absence sera remarquée, on verra que ta place est vide.
19 ושלשת תרד מאד ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה וישבת אצל האבן האזל	19 Attends donc le troisième jour; alors tu descendras et tu viendras à l’endroit où tu t’étais caché la première fois. Tu resteras là à côté de la borne,
20 ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח לי למטרה	20 et moi, je tirerai trois flèches de ton côté en me fixant une cible.
21 והנה אשלח את הנער לך מצא את החצים אם אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה קחנו ובאה כי שלום לך ואין דבר חי יהוה	21 Ensuite j’enverrai mon serviteur, je lui dirai: Va, recherche les flèches. Si je lui dit: Regarde, les flèches sont en deçà de toi, rapporte-les. Alors tu pourras venir car tu n’auras rien à craindre; par la vie de Yahvé il n’y aura aucun danger pour toi.
22 ואם כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה לך כי שלחך יהוה	22 Mais si je dis à mon serviteur: Regarde, les flèches sont au-delà de toi, alors sauve-toi; cela voudra dire que Yahvé te fait partir.
23 והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה יהוה ביני ובינך עד עולם	23 Pour ce qui est de notre alliance, Yahvé lui-même est entre moi et toi pour toujours.”
24 ויסתר דוד בשדה ויהי החדש וישב המלך על הלחם לאכול	24 David alla se cacher dans les champs. Lorsque la nouvelle lune arriva, le roi se mit à table pour le repas.
25 וישב המלך על מושבו כפעם בפעם אל מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד	25 Il s’assit comme chaque fois sur le siège qui est contre le mur. Jonathan était en face de lui et Abner était assis à côté de Saül, mais la place de David était vide.
26 ולא דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור	26 Ce jour-là Saül ne dit rien, il pensait: “Il n’est pas pur, c’est une chose qui arrive. Sûrement il n’est pas pur.”
27 ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד ויאמר שאול אל יהונתן בנו מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם	27 Le lendemain de la nouvelle lune, le second jour, la place de David était encore vide. Saül dit à son fils Jonathan: “Pourquoi le fils de Jessé n’est-il pas venu au repas ni hier ni aujourd’hui?”
28 ויען יהונתן את שאול נשאל נשאל דוד מעמדי עד בית לחם	28 Jonathan répondit à Saül: “David m’a demandé la permission d’aller à Bethléem.
29 ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צוה לי אחי ועתה אם מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את אחי על כן לא בא אל שלחן המלך	29 Il m’a dit: ‘Laisse-moi aller, car nous avons un sacrifice de famille dans ma ville natale, et mon frère me l’a demandé; permets-moi de m’absenter et de voir mes frères.’ C’est pour cela qu’il n’est pas venu à la table du roi.”
30 ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות הלוא ידעתי כי בחר אתה לבן ישי לבשתך ולבשת ערות אמך	30 À ces mots, Saül se mit en colère contre Jonathan et lui dit: “Fils de prostituée! Je le savais bien, tu prends parti pour le fils de Jessé, à ta honte et à la honte de la nudité de ta mère.
31 כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שלח וקח אתו אלי כי בן מות הוא	31 Tant que le fils de Jessé sera de ce monde, il n’y aura de paix ni pour toi, ni pour ton royaume. Envoie donc le chercher, il mérite la mort.”
32 ויען יהונתן את שאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשה	32 Jonathan répondit à son père Saül: “Pourquoi serait-il mis à mort? Qu’a-t-il fait?”
33 ויטל שאול את החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי כלה היא מעם אביו להמית את דוד	33 Mais Saül leva sa lance en menaçant de le frapper et Jonathan comprit que son père avait décidé la mort de David.
34 ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי אף ולא אכל ביום החדש השני לחם כי נעצב אל דוד כי הכלמו אביו	34 Jonathan était tellement en colère qu’il quitta la table. Ce second jour de la nouvelle lune il ne mangea rien; il était fort peiné pour David, mais aussi parce que son père l’avait insulté.
35 ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו	35 Le lendemain matin Jonathan sortit vers la campagne pour le rendez-vous avec David; son serviteur était avec lui.
36 ויאמר לנערו רץ מצא נא את החצים אשר אנכי מורה הנער רץ והוא ירה החצי להעברו	36 Il dit à son serviteur: “Cours et rapporte les flèches que je tire.” Le garçon courait mais Jonathan lançait les flèches de manière à le dépasser,
37 ויבא הנער עד מקום החצי אשר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה	37 et pendant que le jeune homme allait là où Jonathan avait tiré la flèche, Jonathan lui cria: “La flèche n’est-elle pas plus loin?”
38 ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושה אל תעמד וילקט נער יהונתן את החצי ויבא אל אדניו	38 Jonathan cria encore à son serviteur: “Vite, dépêche-toi, ne t’arrête pas.” Le serviteur de Jonathan ramassa la flèche et revint vers son maître.
39 והנער לא ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את הדבר	39 Le serviteur ne savait rien de tout cela, seuls Jonathan et David étaient au courant.
40 ויתן יהונתן את כליו אל הנער אשר לו ויאמר לו לך הביא העיר	40 Puis Jonathan remit ses armes à son serviteur en lui disant: “Va et reporte-les à la ville.”
41 הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים וישקו איש את רעהו ויבכו איש את רעהו עד דוד הגדיל	41 Lorsque le serviteur fut parti, David sortit de sa cachette, il tomba la face contre terre et se prosterna trois fois. Ensuite ils s’embrassèrent l’un l’autre, et ils pleurèrent longuement l’un sur l’autre, mais le moment de partir était venu pour David.
42 ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם יהוה לאמר יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד עולם ויקם וילך ויהונתן בא העיר	42 Alors Jonathan lui dit: “Va en paix. Nous nous sommes fait un serment l’un à l’autre au nom de Yahvé, Yahvé sera entre moi et toi, entre ma race et ta race pour toujours.”