Prima lettera a Timoteo (מכתב ראשון לטימותי) 3

MODERN HEBREW BIBLE	DOUAI-RHEIMS
1 הנחל עוד לשבח עצמנו האם נצטרך כמקצת אנשים לאגרות אליכם או מכם המזכירות אתנו לשבח	1 Do we begin again to commend ourselves? Or do we need (as some do) epistles of commendation to you, or from you?
2 אתם אגרתנו הכתובה בלבבנו ונודעה ונקראה לכל אדם	2 You are our epistle, written in our hearts, which is known and read by all men:
3 כי בידוע שאתם אגרת המשיח ערוכה על ידי שרותנו כתובה לא בדיו כי אם ברוח אלהים חיים ולא על לוחות אבן כי אם על לוחות בשר הלב	3 Being manifested, that you are the epistle of Christ, ministered by us, and written not with ink, but with the Spirit of the living God; not in tables of stone, but in the fleshly tables of the heart.
4 וכזה בטחוננו באלהים על ידי המשיח	4 And such confidence we have, through Christ, towards God.
5 יען אשר לא נוכל אנחנו לדין דין מעצמנו כי יכלתנו מאת האלהים היא	5 Not that we are sufficient to think any thing of ourselves, as of ourselves: but our sufficiency is from God.
6 אשר הכשיר אתנו למשרתי ברית חדשה לא של האותיות אלא של הרוח כי האות ימית והרוח יחיה	6 Who also hath made us fit ministers of the new testament, not in the letter, but in the spirit. For the letter killeth, but the spirit quickeneth.
7 ואם שרות המות החרות באותיות על האבן נראה בכבוד עד שלא יכלו בני ישראל להביט אל פני משה מפני כבוד פניו העמד להבטל	7 Now if the ministration of death, engraven with letters upon stones, was glorious; so that the children of Israel could not steadfastly behold the face of Moses, for the glory of his countenance, which is made void:
8 כמה יגדל כבוד שרות הרוח	8 How shall not the ministration of the spirit be rather in glory?
9 כי אם השרות אשר לחיב כבוד הוא כמה יעדף בכבוד השרות אשר לזכות	9 For if the ministration of condemnation be glory, much more the ministration of justice aboundeth in glory.
10 כי אף הנכבד איננו נחשב לכבוד לעמת הכבוד הנעלה הזה	10 For even that which was glorious in this part was not glorified, by reason of the glory that excelleth.
11 כי אם הדבר העמד להבטל יש לו כבוד הדבר הקים על אחת כמה וכמה	11 For if that which is done away was glorious, much more that which remaineth is in glory.
12 על כן בהיות לנו תקוה כזאת פתחון פינו רב הוא	12 Having therefore such hope, we use much confidence:
13 ולא כמשה אשר נתן מסוה על פניו פן יביטו בני ישראל אל סוף העמד להבטל	13 And not as Moses put a veil upon his face, that the children of Israel might not steadfastly look on the face of that which is made void.
14 אבל נטמטמו דעותיהם כי עד היום הזה בקראם הברית הישנה נשאר ולא גלה המסוה ההוא אשר לא יוסר כי אם במשיח	14 But their senses were made dull. For, until this present day, the selfsame veil, in the reading of the old testament, remaineth not taken away (because in Christ it is made void).
15 אבל עד היום הזה בקראם את משה מונח מסוה על לבם	15 But even until this day, when Moses is read, the veil is upon their heart.
16 וכשיפנו אל האדון יוסר המסוה	16 But when they shall be converted to the Lord, the veil shall be taken away.
17 והאדון הוא הרוח ובאשר רוח האדון שם החרות	17 Now the Lord is a Spirit. And where the Spirit of the Lord is, there is liberty.
18 ואנחנו כלנו בפנים מגלים ראים את כבוד האדון במראה ונחלף אל עצם דמות ההיא מכבוד אל כבוד כהחלף מאת אדון הרוח	18 But we all beholding the glory of the Lord with open face, are transformed into the same image from glory to glory, as by the Spirit of the Lord.